פעם היה זה אחד הימים השמחים ביותר בלוח השנה היהודי־אמריקאי. עשרות אלפי משתתפים מילאו את השדרה החמישית במנהטן בדגלי ישראל, מוזיקה עברית, תנועות נוער, בתי ספר יהודיים ומשפחות שלמות שבאו לחגוג קשר פומבי וגאה עם מדינת ישראל. מצעד ישראל בניו יורק לא היה רק אירוע קהילתי — אלא הצהרה של כוח, ביטחון ושייכות.
הרשמה לקבלת הניוזלטר היומי ועדכונים חשובים
אבל בשנת 2026, המצעד הזה נראה אחרת לגמרי.
הרחובות עדיין יתמלאו בדגלים כחול־לבן, אך מאחורי החגיגות מסתתרת תחושת חרדה הולכת וגוברת. בקהילה היהודית של ניו יורק מדברים השנה פחות על מוזיקה ותפאורה — ויותר על אבטחה, מחסומים, התרעות ואיומים.

הרחובות עדיין יתמלאו בדגלים כחול־לבן, אך מאחורי החגיגות מסתתרת תחושת חרדה הולכת וגוברת. בקהילה היהודית של ניו יורק מדברים השנה פחות על מוזיקה ותפאורה — ויותר על אבטחה, מחסומים, התרעות ואיומים.
מי שנתן השבוע ביטוי ברור לחשש הזה היה דב הייקינד, לשעבר חבר האספה המחוקקת של מדינת ניו יורק ומייסד ארגון "אמריקנים נגד אנטישמיות". הייקינד פנה ישירות למושלת קאת'י הוקול בדרישה חריגה: לפרוס את כוחות המשמר הלאומי לאורך מסלול המצעד שייערך ב־31 במאי, מרחוב 62 ועד רחוב 74 בשדרה החמישית.
לדבריו, מדובר כבר לא רק באירוע קהילתי אלא באירוע בעל רגישות ביטחונית גבוהה. "אנחנו צריכים לוודא שדברים רעים לא יקרו", אמר. מבחינתו, הסכנה אינה מוגבלת רק למסלול עצמו, אלא גם לרחובות הסמוכים, שבהם יהודים הנושאים דגלי ישראל או סממנים יהודיים עלולים להפוך למטרות.
החשש הזה אינו נובע מתחושת בטן בלבד. בחודשים האחרונים נרשמה בניו יורק עלייה חדה בתקריות אנטישמיות, הפגנות סוערות מול בתי כנסת ועימותים סביב אירועים יהודיים וישראליים. בקמפוסים, ברכבת התחתית וברחובות מנהטן וברוקלין, יותר ויותר יהודים מדווחים כי הם חוששים להסתובב בגלוי עם מגן דוד או חולצה המזוהה עם ישראל.
על רקע המלחמה המתמשכת במזרח התיכון והעימות הישיר בין ישראל לאיראן, המתח הפוליטי חלחל גם לרחובות ניו יורק. עבור רבים בקהילה, עצם ההשתתפות במצעד השנה נתפסת לא רק כחגיגה — אלא כהצהרה של עמידה מול לחץ גובר.
אלא שלא כולם מסכימים עם הדרישה לפרוס את המשמר הלאומי. מועצת יחסי הקהילה היהודית של ניו יורק, המארגנת את המצעד, ניסתה לשדר מסר מרגיע יותר. מנכ"ל הארגון, מארק טרגר, הביע אמון מלא במשטרת ניו יורק ובמערך האבטחה העירוני, והדגיש כי נעשו הכנות חסרות תקדים כדי להבטיח את שלום המשתתפים.
לדבריו, גופי הביטחון עובדים בתיאום מלא עם הארגונים היהודיים ועם יוזמות אבטחה קהילתיות, מתוך הבנה שהאירוע השנה רגיש במיוחד. אבל גם הניסיון להרגיע רק מדגיש עד כמה האווירה השתנתה: מצעד שפעם סימל ביטחון יהודי מוחלט באמריקה, מתקיים כעת תחת תחושת איום מתמדת.
מי שמוסיף שמן למדורה הוא ראש העיר החדש של ניו יורק, זוהראן ממדאני. ממדאני, שנבחר לאחר קמפיין סוער והציג עמדות ביקורתיות מאוד כלפי ישראל, הודיע כי יחרים את המצעד ולא ישתתף בו. עבור רבים בקהילה היהודית מדובר במהלך חסר תקדים — לא רק פוליטית, אלא סמלית.
ראש עיריית ניו יורק נחשב במשך עשרות שנים לדמות שמגיעה למצעד ללא קשר לעמדותיו הפוליטיות, מתוך הבנה שמדובר באירוע זהותי מרכזי עבור הקהילה היהודית הגדולה ביותר מחוץ לישראל. החלטתו של ממדאני להיעדר מהאירוע נתפסת אצל רבים כהצהרה פוליטית ברורה — דווקא ברגע שבו יהודי העיר מרגישים פגיעים יותר מאי פעם.
התחושה הזו אינה מוגבלת רק לניו יורק. גם בלוס אנג'לס, עיר נוספת שבה חיה קהילה יהודית גדולה במיוחד, הורגשה בחודשים האחרונים עלייה במתח סביב אירועים יהודיים וישראליים. במקביל, העיר חוותה מאבקי עובדים ושביתות בענף המלונאות לקראת המונדיאל וההכנות לאולימפיאדת 2028 — מה שהוסיף לתחושת אי־היציבות ברחובות העיר.
בלוס אנג'לס, כמו בניו יורק, הרשויות נערכות לאירועים בינלאומיים עצומים תחת אווירה פוליטית טעונה במיוחד. הקהילות היהודיות בשתי הערים מרגישות כי כל אירוע ציבורי בעל זיקה לישראל הופך מיד לנקודת חיכוך פוליטית וביטחונית.
וזו אולי הנקודה העמוקה ביותר סביב מצעד ישראל השנה: הוא כבר מזמן אינו רק חגיגה של תרבות וזהות. הוא מבחן ציבורי לשאלה האם יהודים באמריקה עדיין מרגישים בטוחים לצעוד ברחובות הגדולים ביותר במדינה כשהם מניפים דגל ישראל.
בקהילה היהודית של ניו יורק יש מי שמודים בשקט שהם מתלבטים אם להביא השנה את הילדים למצעד. אחרים מספרים כי הם בודקים מראש יציאות חירום, מתעדכנים בהנחיות אבטחה ושומרים על עירנות גבוהה יותר מאי פעם.
אבל לצד הפחד, יש גם תחושת התעקשות.
דווקא עכשיו, אומרים רבים מהם, אסור להיעלם.
כי מבחינתם, אם יהודים יחששו לצעוד בשדרה החמישית עם דגל ישראל — המשמעות תהיה גדולה הרבה יותר מעוד מצעד מאובטח. זו תהיה הודאה בכך שהרחוב האמריקאי השתנה.
ולכן, גם השנה, הם מתכוונים לצעוד. אולי בפחות תמימות. אולי עם יותר שוטרים מסביב. אבל עדיין בראש מורם.