טראמפ: “אולי ארוץ לראשות ממשלת ישראל” - הבדיחה של נשיא ארה"ב שהדליקה נורה אדומה בירושלים

דונלד טראמפ אוהב לטשטש את הגבול בין בדיחה להצהרה פוליטית. זו אחת הסיבות שבגללן קשה לדעת מתי הוא מתלוצץ — ומתי הוא פשוט אומר אמת בצורה שאנשים יעדיפו לשמוע כהלצה. ביום רביעי, בדרכו למטוס הנשיאותי, הוא נשאל על שיחתו עם ראש הממשלה בנימין נתניהו בנוגע לאיראן ולהפסקת האש שמקדמת וושינגטון. בתוך התשובה, כמעט כבדרך אגב, הוא זרק משפט שגרם לעיתונאים לצחוק — אבל גם לכמה אנשים בירושלים להתכווץ באי נוחות.

“כרגע אני ב־99 אחוזי תמיכה בישראל”, אמר טראמפ בחיוך. “אולי אחרי שאסיים כאן, אלך לישראל ואתמודד על ראשות הממשלה”.

הצחוק הגיע מיד. טראמפ חייך. ואז, כמעט בלי לעצור, הוסיף משפט שהיה דרמטי הרבה יותר מהבדיחה עצמה: “נתניהו בסדר. הוא יעשה מה שאני רוצה. הוא אדם טוב מאוד”.

זה כבר לא נשמע כמו הומור. נשיא אמריקני לא נוהג לדבר כך על ראש ממשלה של מדינה ריבונית — בוודאי לא בעלת ברית קרובה. “הוא יעשה מה שאני רוצה” אינו ניסוח של שותפות שוויונית. זה משפט שמרמז על יחסי כוח ברורים מאוד, אולי ברורים מדי.

“כרגע אני ב־99 אחוזי תמיכה בישראל”, אמר טראמפ בחיוך. “אולי אחרי שאסיים כאן, אלך לישראל ואתמודד על ראשות הממשלה”. בתמונה: טראמפ בבקורו בכנסת

רק אחרי שאמר זאת ניסה טראמפ לרכך מעט את הדברים והוסיף כי נתניהו “לא מקבל יחס הוגן בישראל”, במיוחד לנוכח העובדה שהנהיג את המדינה בזמן מלחמה. אלא שהשילוב הזה — השפלה קטנה לצד חיבוק פומבי — הוא בדיוק סגנון היחסים שטראמפ מייצר שוב ושוב עם מנהיגים בעולם: תמיכה, מחמאות, ואז תזכורת ברורה מי בעל הבית.

האמירה על ראשות הממשלה אולי נשמעה חריגה, אבל למעשה טראמפ כבר השתמש בעבר בדיוק באותו סוג הומור. לפני כמה שבועות הוא אמר שאילו היה מתמודד לנשיאות ונצואלה, היה מנצח בקלות. “אני אלמד ספרדית”, התבדח אז. “זה לא ייקח הרבה זמן”. כעת, אותו מבנה בדיחה בדיוק הועתק לישראל — מדינה שטראמפ רואה בה אולי את הקהל האוהד ביותר שלו מחוץ לארצות הברית.

אלא שגם כאן, כמו לא פעם אצל טראמפ, העובדות פחות חשובות מהמסר. הנתון שציטט — “99 אחוזי תמיכה” — אינו מגובה בשום סקר מוכר. סקרים שנערכו בישראל אכן מראים שטראמפ נהנה מאהדה גבוהה יחסית בקרב הציבור הישראלי, במיוחד בימין, אך המספרים רחוקים מאוד מ־99 אחוזים. טראמפ, כהרגלו, בחר במספר הגדול ביותר שנשמע טוב — והמשיך הלאה.

אבל אם דבריו של טראמפ עוררו אי נוחות מסוימת, מה שקרה כמה שעות לאחר מכן כבר הפך את היום כולו לנפיץ באמת.

תומס מאסי, חבר הקונגרס הרפובליקני מקנטקי ואחד המבקרים החריפים ביותר של הסיוע האמריקני לישראל, נשא נאום הפסד מריר לאחר שהובס בפריימריז בידי אד גאלריין — מועמד שנתמך בידי טראמפ וגורמים פרו־ישראליים. מאסי, שהתנגד לסיוע לישראל ושאל שוב ושוב שאלות על כוחם של לוביסטים פרו־ישראליים בוושינגטון, החליט לסיים את הקמפיין שלו עם עקיצה שהדהדה הרבה מעבר לקנטקי.

“רציתי להתקשר מוקדם יותר ליריב שלי ולהודות בהפסד”, אמר בציניות מול תומכיו, “אבל לקח זמן למצוא את אד גאלריין בתל אביב”.

הקהל צחק. אבל מאחורי הבדיחה הסתתר מסר הרבה יותר אפל. מאסי למעשה רמז שישראל, או גורמים הקשורים אליה, היו מעורבים באופן עמוק בניצחונו של יריבו. זהו בדיוק סוג הרמיזות שבמשך שנים נחשב לטאבו בפוליטיקה האמריקנית — משום שהוא גולש בקלות לטענות על נאמנות כפולה, כסף יהודי והשפעה זרה על הדמוקרטיה האמריקנית.

וזה בדיוק הרגע שבו שתי האמירות של אותו יום — של טראמפ ושל מאסי — התחברו לתמונה אחת גדולה ומורכבת הרבה יותר.

מצד אחד, ישראל נהנית כיום מקרבה חסרת תקדים לבית הלבן. טראמפ מדבר על נתניהו כמעט כמו על בן ברית אישי, והקשרים הביטחוניים והפוליטיים בין המדינות עמוקים מאי פעם. מצד שני, דווקא העוצמה הזאת מתחילה לעורר גם תגובת נגד בתוך ארצות הברית — מימין ומשמאל כאחד.

עבור מבקרים כמו מאסי, ישראל הפכה לסמל של מערכת יחסים שבה, לטענתם, הפוליטיקה האמריקנית מושפעת יותר מדי מלחצים חיצוניים. עבור טראמפ, לעומת זאת, ישראל היא הוכחה להצלחה האישית שלו: מדינה שמעריצה אותו, נשענת עליו ומקשיבה לו.

הבעיה היא שכאשר נשיא אמריקני אומר בפומבי “הוא יעשה מה שאני רוצה”, קשה מאוד להמשיך לדבר על יחסים שוויוניים לחלוטין בין שתי המדינות.

אולי בעוד שבוע כבר ישכחו את הבדיחה על כך שטראמפ רוצה להיות ראש ממשלת ישראל. אבל שני משפטים אחרים יישארו הרבה יותר זמן באוויר: “הוא יעשה מה שאני רוצה”, ו“תחפשו אותו בתל אביב”.

ושני המשפטים האלה מספרים סיפור הרבה יותר רציני מהחיוך שאיתו הם נאמרו.