טקס הסיום או הפגנה? הסערה שמטלטלת את בית הספר למשפטים בקליפורניה

טקסי סיום בבתי ספר למשפטים בארצות הברית נוטים להיות אירועים צפויים למדי: גלימות, דיפלומות, נאומי השראה ותצלומים משפחתיים. אבל השנה, בבית הספר למשפטים של אוניברסיטת קליפורניה בסן פרנסיסקו, טקס הסיום הפך לזירה פוליטית טעונה עוד לפני שהבוגרים עלו לבמה.

ממשל הסטודנטים של המוסד הפיץ מכתובת דוא"ל רשמית של האוניברסיטה הזמנה לרכישת כאפיות — הסמל הפלסטיני המזוהה ביותר בעולם — לקראת הטקס. בהודעה נכתב כי מדובר ב"הבעת תמיכה בסטודנטים, באנשי סגל ובקהילות פלסטיניות ברחבי המדינה".

ההודעה, שנחשפה על ידי סוכנות הידיעות היהודית־אמריקאית "ג'ואיש ניוז סינדיקט", נשלחה ב־20 באפריל ותועדה בידי ארגון "סטנד וית אס". הסטודנטים הוזמנו לרכוש כאפייה במחיר של 12 דולר ואף לתרום סכום נוסף כדי לאפשר גם לאחרים להשתתף ביוזמה.

אלא שהסערה אינה נובעת רק מהכאפייה עצמה — אלא מהאופן שבו המהלך הוצג.

ממשל הסטודנטים של המוסד הפיץ מכתובת דוא"ל רשמית של האוניברסיטה הזמנה לרכישת כאפיות — הסמל הפלסטיני המזוהה ביותר בעולם — לקראת הטקס. בהודעה נכתב כי מדובר ב"הבעת תמיכה בסטודנטים, באנשי סגל ובקהילות פלסטיניות ברחבי המדינה".

בטופס ההרשמה שצורף להודעה נכתב כי "סטודנטים ברחבי המדינה הושעו, נעצרו ואף גורשו בשל תמיכתם בזכויות האדם של הפלסטינים". בהמשך נטען כי גם בקמפוס עצמו יש סטודנטים שחוששים לבטא את זהותם ואת אמונותיהם.

עבור מבקרי המהלך, זה כבר אינו מסר של סולידריות — אלא ניסיון לייצר נרטיב פוליטי ברור: מי שעוטה כאפייה מוצג כמי שנאבק למען צדק וזכויות אדם, בעוד שמי שבוחר שלא להשתתף עלול להיתפס כמי שעומד מנגד.

וזו בדיוק הנקודה שמטרידה רבים מהסטודנטים היהודים והישראלים בקמפוס.

הטקס, שאמור להיות רגע אישי ומאחד, הפך בעיניהם לאירוע שבו מופעל לחץ חברתי סמוי לבחור צד. הטופס כלל שאלות על עטיית כאפייה וסיכות תמיכה בפלסטינים — אך לא הציע כל מקום לעמדה אחרת, מורכבת יותר או אפילו ניטרלית.

עבור חלק מהסטודנטים היהודים, המסר היה ברור: יש זהות אחת שמקבלת לגיטימציה פומבית — ואחרות נדחקות לשוליים.

העיתוי אינו מקרי. מאז מתקפת 7 באוקטובר והמלחמה בעזה, הפכו הקמפוסים האמריקאיים לזירות עימות פוליטיות מהנפיצות ביותר בארצות הברית. הפגנות, מאהלים, חרמות ועימותים סביב ישראל והפלסטינים הפכו לחלק בלתי נפרד מהחיים האקדמיים, ובמוסדות רבים דיווחו סטודנטים יהודים על תחושת ניכור, לחץ חברתי ולעיתים גם פחד לבטא עמדות פרו־ישראליות.

אלא שבמקרה הזה, לטענת המבקרים, נחצה קו נוסף: השימוש בתשתית הרשמית של מוסד ציבורי.

בית הספר למשפטים של אוניברסיטת קליפורניה בסן פרנסיסקו הוא מוסד ממלכתי, הממומן מכספי ציבור ומחויב עקרונית לנייטרליות מוסדית. לכן, העובדה שההודעה הופצה דרך מערכת הדוא"ל הרשמית של האוניברסיטה עוררה שאלות קשות: האם מדובר ביוזמה סטודנטיאלית לגיטימית — או בשימוש במשאבי מוסד ציבורי לקידום עמדה פוליטית מסוימת.

יום לפני פרסום הפרשה מסר בית הספר כי הוא "תומך באופן נחרץ בחופש הביטוי". אלא שמבקרי המהלך טוענים כי חופש ביטוי אינו אומר שכל מסר פוליטי שמופץ דרך ערוצים מוסדיים הופך אוטומטית ללגיטימי.

"הבעיה אינה עצם הדעה," אמר אחד הפעילים היהודים בקמפוס, "אלא התחושה שהמוסד עצמו בוחר צד."

גם ארגונים העוקבים אחר אנטישמיות בקמפוסים מזהירים בשנים האחרונות מפני הפיכת מרחבים ציבוריים — כיתות, טקסים, אולמות ופעילויות רשמיות — לזירות פוליטיות חד־צדדיות. לדבריהם, לא מדובר בהכרח באיום פיזי, אלא ביצירת אווירה שבה סטודנטים יהודים וישראלים מרגישים שהם צריכים להצניע את זהותם כדי להשתלב.

טקס הסיום עצמו ייערך ב־11 במאי באולם ביל גרהם סיוויק שבסן פרנסיסקו. עשרות בוגרי משפטים צפויים לצעוד אל הבמה כשכאפיות מונחות על כתפיהם — לא כמחאה ספונטנית, אלא כחלק מיוזמה מאורגנת שהופצה באמצעות מערכות רשמיות של האוניברסיטה.

וכך, רגע שאמור היה לסמל הישג אישי וסיום של שנים אינטנסיביות של לימודים, הפך לעוד חזית במאבק התרבותי והפוליטי שמטלטל את האקדמיה האמריקאית.

השאלה הגדולה שנותרה פתוחה אינה רק אם המהלך הזה היה ראוי — אלא כיצד מוסדות ציבוריים בארצות הברית הגיעו למצב שבו טקס סיום אקדמי הופך לזירת מאבק פוליטית, בזמן שהנהלות האוניברסיטאות מעדיפות לעמוד מן הצד ולשתוק.