דירבורן כסימן סכנה: כך הפכה המפלגה הדמוקרטית לביקורתית כלפי ישראל

זה לא קרה ביום אחד. השינוי ביחס לישראל בתוך המפלגה הדמוקרטית התפתח בהדרגה — דרך שיח בקמפוסים, הצבעות פנימיות, ולחצים מצד קבוצות בוחרים חדשות. אך בסוף השבוע האחרון נדמה היה כי תהליך ארוך הגיע לנקודת שיא סמלית: ועידת המפלגה הדמוקרטית במדינת מישיגן בחרה במועמד שמעורר מחלוקת חריפה סביב עמדותיו כלפי ישראל וארגונים אזוריים.

אמיר מאקלד, עורך דין מהעיר דירבורן שבמישיגן, נבחר כמועמד המפלגה למועצת הנאמנים של אוניברסיטת מישיגן — גוף בעל השפעה ציבורית וחינוכית רחבה. הבחירה בו אינה נתפסת בעיני מבקריו כאירוע שולי, אלא כסימן לכיוון אידאולוגי משתנה בתוך חלקים מהמפלגה.

מאקלד ייצג בעבר סטודנטים שהביעו תמיכה בתנועות פרו-פלסטיניות בקמפוסים, וקרא לניתוק קשרים כלכליים בין אוניברסיטת מישיגן לבין ישראל. בנוסף, שיתף ברשתות החברתיות תכנים שבהם הובעו עמדות קשות כלפי ישראל, ולעיתים גם שבחים כלפי דמויות אזוריות הנתפסות בישראל ובעולם המערבי כשליליות. תכנים אלה, גם אם הוסרו בחלקם, ממשיכים לעורר ביקורת חריפה.

מאקלד ייצג בעבר סטודנטים שהביעו תמיכה בתנועות פרו-פלסטיניות בקמפוסים, וקרא לניתוק קשרים כלכליים בין אוניברסיטת מישיגן לבין ישראל. בנוסף, שיתף ברשתות החברתיות תכנים שבהם הובעו עמדות קשות כלפי ישראל, ולעיתים גם שבחים כלפי דמויות אזוריות הנתפסות בישראל ובעולם המערבי כשליליות. תכנים אלה, גם אם הוסרו בחלקם, ממשיכים לעורר ביקורת חריפה.

מה שמייחד את המקרה, לטענת פרשנים, הוא לא רק התוכן — אלא החיבור בין עמדות שמקורן במחנה הפרוגרסיבי לבין שיח שמגיע גם מדמויות שמרניות. כך נוצרת תופעה חוצת מחנות, שבה הביקורת על ישראל הופכת לנקודת מפגש בין קצוות פוליטיים שונים.

הבחירה במאקלד בולטת במיוחד על רקע זהותו של יריבו: ג'ורדן אקר, עורך דין יהודי שכיהן כחבר במועצת הנאמנים מטעם המפלגה. אקר, שתמך בעמדות מתונות יותר כלפי ישראל, חווה בחודשים האחרונים גם מחאות ואף פגיעה ברכושו מצד פעילים. כעת, הפסדו נתפס בעיני תומכיו כסימן לשינוי עמוק יותר בתוך המפלגה — לא רק פוליטי, אלא גם תרבותי.

האירוע במישיגן אינו עומד לבדו. סקרים עדכניים מצביעים על שינוי משמעותי בעמדות הבוחרים הדמוקרטים, במיוחד בקרב צעירים. על פי נתוני חברת המחקר "דסיז'ן דסק", שיעור גבוה מקרב מצביעי המפלגה מביע הזדהות עם הצד הפלסטיני יותר מאשר עם ישראל. בקרב צעירים מתחת לגיל 50, ניכרת ירידה בתמיכה המסורתית בישראל — מגמה שמדאיגה גורמים ותיקים במפלגה.

השינוי הזה בא לידי ביטוי גם בזירות פוליטיות נוספות. מועמדים בעלי עמדות ביקורתיות כלפי ישראל זוכים להישגים בבחירות מקדימות במדינות שונות, וחברי קונגרס דמוקרטים מביעים יותר ויותר הסתייגויות ממדיניות התמיכה האוטומטית בישראל. חלקם אף תמכו ביוזמות להגבלת סיוע צבאי — צעד שבעבר היה כמעט בלתי נתפס בתוך המפלגה.

הפרשן הפוליטי ריץ' לאורי הגדיר את התופעה במונח “הדמוקרטים של דירבורן” — כינוי שמבקש לתאר את עלייתו של זרם פוליטי חדש, המושפע בין היתר מהקהילה הערבית-אמריקאית הגדולה בעיר. בדומה לביטויים היסטוריים שתיארו זרמים אידאולוגיים בתוך המפלגה, גם כאן מדובר בניסיון ללכוד שינוי עומק — לא רק באנשים, אלא בתפיסות.

עבור יהודים אמריקאים המזוהים עם המפלגה הדמוקרטית, מדובר בהתפתחות מורכבת. רבים מהם רואים עצמם חלק בלתי נפרד מהמחנה הליברלי, אך מתקשים להזדהות עם חלק מהעמדות החדשות כלפי ישראל. אחרים, לעומת זאת, רואים בשינוי ביטוי לערכים של זכויות אדם וביקורת על מדיניות ממשלתית — ולאו דווקא עוינות לישראל עצמה.

כך או כך, השאלה כבר אינה האם מתרחש שינוי — אלא עד כמה הוא עמוק, ולאן הוא מוביל. אם המגמות הנוכחיות יימשכו, ייתכן שהיחסים בין המפלגה הדמוקרטית לבין ישראל יעברו עיצוב מחדש בעשור הקרוב.

זה אינו בהכרח נתק — אך בהחלט שינוי. שינוי שמחייב את כל הצדדים, בישראל ובארצות הברית, להבין מחדש את המציאות הפוליטית המשתנה.