טראמפ: "הצבעה בדואר היא רמאות" – ואז הלך להצביע בדואר: הצביעות הפוליטית שמסעירה את אמריקה

ביום שני, במהלך מפגש רשמי בממפיס שבטנסי, הצהיר נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ כי "הצבעה בדואר היא רמאות". זו אינה אמירה חדשה — אלא קו עקבי שמלווה אותו מאז מערכת הבחירות של 2020.

אלא שיום לאחר מכן נחשפה עובדה פשוטה: טראמפ עצמו הצביע בדואר בבחירות מיוחדות במחוז פאלם ביץ' שבפלורידה. אתר פקיד הבחירות המקומי ציין זאת במפורש, והמידע אושר גם על ידי הרשויות.

 

טראמפ כבר התמודד בעבר עם הסתירה הזו. בשנת 2020 אמר כי לו "מותר" להשתמש בהצבעה בדואר משום שהוא "מורשה לכך". גם הפעם, ההסבר הרשמי דומה: הנשיא מתגורר בוושינגטון אך רשום בפלורידה, ולכן זכאי להצביע מרחוק.

 

הפער בין ההצהרות למעשים אינו חדש, אך הפעם הוא מגיע בעיתוי רגיש במיוחד — כאשר הממשל עצמו פועל להגביל את השימוש בהצבעה בדואר ברחבי ארצות הברית.

טראמפ כבר התמודד בעבר עם הסתירה הזו. בשנת 2020 אמר כי לו "מותר" להשתמש בהצבעה בדואר משום שהוא "מורשה לכך". גם הפעם, ההסבר הרשמי דומה: הנשיא מתגורר בוושינגטון אך רשום בפלורידה, ולכן זכאי להצביע מרחוק.

אלא שהעובדות מעלות סימני שאלה. טראמפ שהה בפלורידה בימים שלפני הבחירות, והייתה לו אפשרות להצביע פיזית בהצבעה מוקדמת. למרות זאת, הוא בחר להצביע בדואר — אותה שיטה שהוא מגדיר כפגומה.

במקביל, הסוגיה מתבררת גם בזירה המשפטית. בית המשפט העליון של ארצות הברית דן בעתירה המבקשת להגביל ספירת קולות שהגיעו בדואר לאחר יום הבחירות, גם אם נשלחו בזמן. כיום, מדינות רבות מאפשרות "תקופת חסד" כזו — פסיקה נגדה עשויה לשנות את כללי המשחק לקראת הבחירות הקרובות.

השופטים השמרנים הביעו נטייה לתמוך בהגבלת הספירה, בטענה לצורך בכללים ברורים ואחידים. מנגד, השופטים הליברלים הדגישו כי למדינות סמכות לקבוע את אופן ניהול הבחירות, וכי הסדרים דומים קיימים מזה עשרות שנים.

במקביל להליך המשפטי, מקדם טראמפ חקיקה בשם "חוק הצלת אמריקה", שמטרתה לצמצם את השימוש בהצבעה בדואר ולהחמיר דרישות זיהוי מצביעים. מבקרי החוק טוענים כי מדובר בצעד שיפגע בעיקר באוכלוסיות חלשות — קשישים, עובדים עניים ומיעוטים — שנשענים במידה רבה על הצבעה מרחוק.

הוויכוח אינו תיאורטי. בבחירות האחרונות, כשליש מהמצביעים בארצות הברית השתמשו בהצבעה בדואר. מדובר בכלי מרכזי במערכת הדמוקרטית — לא בשוליים שלה.

בתוך המציאות הזו, הסתירה בהתנהלותו של טראמפ מקבלת משמעות רחבה יותר. היא אינה רק עניין אישי, אלא ביטוי למאבק פוליטי עמוק: בין נוחות אישית לבין עקרונות מוצהרים, בין אסטרטגיה פוליטית לבין אמון הציבור.

בסופו של דבר, השאלה אינה רק כיצד מצביע נשיא ארצות הברית — אלא אילו כללים יחולו על כלל האזרחים. והתשובה לכך עשויה להיקבע בקרוב, לא בקלפי — אלא באולם בית המשפט.