
לפי הממצאים, הפעילות הגופנית של האם נקשרה להתקדמות מהירה יותר בתחומים שונים בשלב הינקות. ד"ר רוזה קוי, מרצה למיילדות וגינקולוגיה בבית הספר לרפואה על שם דונלד וברברה צוקר של אוניברסיטת הופסטרה ונורת'וול הלת', אמרה כי מדובר במחקר "מסקרן", משום שהוא מהראשונים שבוחנים את ההשפעה של פעילות גופנית על ההתפתחות הנוירולוגית של העובר בזמן ההיריון. קוי עצמה לא הייתה מעורבת במחקר.

פעילות גופנית עשויה לעזור להתפתחות חיובית יותר אצל התינוק
אז איך זה בעצם עובד? המחקר לא קובע מנגנון מדויק, אבל קוי מציעה כמה הסברים אפשריים. אחד מהם קשור להשפעה של פעילות גופנית על כלי הדם: כשהשרירים מתחממים, כלי הדם מתרחבים וזרימת הדם בגוף גוברת. לדבריה, "כתוצאה מהשינויים האלה בכלי הדם ברמה מאוד מאוד מיקרוסקופית, ייתכן שיש עלייה בנפח הדם, ובדם, בחומרי ההזנה ובחמצן שמגיעים לרחם עבור התינוק".
תיאוריה נוספת היא שפעילות גופנית מפחיתה דלקתיות בגוף - וגם לזה עשויה להיות השפעה על העובר. ויש גם הסבר אינטואיטיבי יותר: עצם התנועה עצמה, שמפעילה ומגרה את מערכת החישה של העובר. כך או כך, נראה שלפעילות הגופנית יש השפעה חיובית כללית.
עם זאת, לא כל היריון זהה, ולא כל אחת יכולה או צריכה להתאמן באותה צורה. קוי ממליצה בדרך כלל על 20 עד 30 דקות ביום של פעילות בעצימות בינונית - כזו שמרגישה "קצת קשה, אבל לא יותר מדי". לדבריה, ברוב ההריונות שנחשבים בסיכון נמוך וללא סיבוכים, אפשר להמשיך בפעילות כזו. מה נחשב מתאים? הליכה, ריצה קלה, שחייה, יוגה, רכיבה על אופניים ואפילו אימוני כוח.
עוד נקודה מעניינת במחקר, שפורסם בכתב העת JAMA Network Open, היא שהיתרון נראה בעיקר בחצי השנה עד השנה הראשונה לחיי התינוק. לאחר מכן, קשה היה להפריד בין ההשפעה של הפעילות הגופנית לבין גורמים סביבתיים אחרים.
המשמעות? גם אם לא כל אחת יכולה להתאמן בזמן ההיריון – מסיבות רפואיות או אישיות – אין כאן מקום לרגשות אשם כבדים. לדברי קוי, נשים שממילא פעילות ונהנות להתאמן יכולות להרוויח מכך, אבל מי שלא יכולה, עדיין יכולה לתרום להתפתחות הילד דרך סביבה מעשירה ותומכת.
בסופו של דבר, תינוקות הם "מאוד מאוד גמישים", כפי שאומרת קוי, וכמה סקוואטים נוספים בזמן ההיריון כנראה לא יקבעו לבד איך ייראו חייהם מחוץ לרחם.