
לפי נתוני הדוח, בשנת 2024 עקפה טקסס לראשונה את ניו יורק במספר המועסקים בענף השירותים הפיננסיים. מדובר בשינוי מבני עמוק, ולא באירוע נקודתי. בעשור האחרון העבירו 23 חברות את מטה פעילותן מניו יורק לטקסס – יותר מכל מדינה אחרת, למעט קליפורניה. הבנק ג’יי־פי מורגן צ’ייס, הגדול בארצות הברית, מעסיק כיום יותר עובדים בטקסס מאשר במדינת הבית ההיסטורית שלו, ניו יורק. בנק ולס פארגו השלים בשנת 2025 הקמת קמפוס חדש בדאלאס, המסוגל לקלוט כ־1,500 עובדים נוספים. גם שוק התעסוקה משקף את המגמה: מספר מודעות הדרושים בענף הפיננסים בטקסס עלה בשנת 2025 בכ־9% מעבר לניו יורק.

לפי נתוני הדוח, בשנת 2024 עקפה טקסס לראשונה את ניו יורק במספר המועסקים בענף השירותים הפיננסיים. מדובר בשינוי מבני עמוק, ולא באירוע נקודתי. בעשור האחרון העבירו 23 חברות את מטה פעילותן מניו יורק לטקסס – יותר מכל מדינה אחרת, למעט קליפורניה. הבנק ג’יי־פי מורגן צ’ייס, הגדול בארצות הברית, מעסיק כיום יותר עובדים בטקסס מאשר במדינת הבית ההיסטורית שלו, ניו יורק. בנק ולס פארגו השלים בשנת 2025 הקמת קמפוס חדש בדאלאס, המסוגל לקלוט כ־1,500 עובדים נוספים. גם שוק התעסוקה משקף את המגמה: מספר מודעות הדרושים בענף הפיננסים בטקסס עלה בשנת 2025 בכ־9% מעבר לניו יורק.
אל המהלכים הללו מצטרפת יוזמה סמלית ומעשית כאחד: טקסס קיבלה אישור רגולטורי להקמת בורסת מניות עצמאית עד סוף שנת 2026 – מהלך שנועד לאתגר ישירות את הבורסה של ניו יורק ואת בורסת נאסד״ק, באמצעות הצעת עלויות רישום ותפעול נמוכות יותר לחברות המעוניינות להנפיק.
האטרקטיביות של טקסס אינה נשענת על מרכיב יחיד. המדינה אינה גובה מס הכנסה מדינתי ואינה מטילה מס חברות, אלא מסתפקת במס זכיינות מתון בשיעור של כ־0.75 אחוזים. מערכת המשפט נתפסת כידידותית יותר לעסקים, הרגולציה גמישה יחסית, והקמת חברה חדשה כרוכה בפחות חסמים בירוקרטיים. בכך מציעה טקסס חבילה כוללת של תמריצים כלכליים, משפטיים ותפעוליים, המכוונת במוצהר למשיכת הון, הנהלות וחברות ממדינות יקרות ובעלות נטל רגולטורי כבד, ובראשן ניו יורק.
סטיב פולופ, מנכ״ל “השותפות למען עיריית ניו יורק”, אמר כי “טקסס אינה מנצחת בזכות מנוף מס אחד, אלא באמצעות אסטרטגיה מתואמת ורב־ממדית למשיכת הון ומשרות. ניו יורק, לעומת זאת, מתקשה להגיב באותה רמת תיאום ונחישות”.
על רקע הנתונים הללו, מדיניות ההנהגה העירונית מעוררת מחלוקת גוברת. ראש עיריית ניו יורק, זוהרן ממנדני, הציע להעלות את שיעור מס החברות העירוני מ־7.25 אחוזים ל־11.5 אחוזים. אם יתקבל המהלך בידי מושלת מדינת ניו יורק, קתי הוקול, ובידי המחוקק המדינתי, שיעור המס המשולב – הכולל היטלים נוספים כגון מס תחבורה אזורי – עשוי לטפס מכ־17.44 אחוזים לכ־22.48 אחוזים. זאת, בשעה שניו יורק מדורגת כבר כיום בין המדינות הפחות תחרותיות בארצות הברית במישור המיסוי והקלות פתיחת העסקים.
ממנדני הציג תקציב עירוני בהיקף שיא של 127 מיליארד דולר והבהיר כי ללא העלאות מסים על חברות ובעלי הון, תיאלץ העירייה לשקול העלאה בארנונה על נכסים מסחריים ומגורים. הוקול, המתמודדת לבחירה מחודשת, הצהירה כי היא מתנגדת להכבדה נוספת בנטל המס. המחלוקת בתוך המפלגה הדמוקרטית, השולטת במדינה ובעיר, מחריפה את חוסר הוודאות העסקית ועלולה להוביל לפשרות שאינן פותרות את בעיית השחיקה התחרותית.
אף שניו יורק שומרת עדיין על יתרון משמעותי בפריון הכלכלי של ענף השירותים הפיננסיים – עם תוצר אזורי גולמי של כ־330 מיליארד דולר בשנת 2024, יתרון של כ־71 אחוזים על פני טקסס – המגמה ארוכת הטווח מדאיגה. בעשור האחרון צמח הענף בניו יורק בכ־72 אחוזים, בעוד שטקסס רשמה קפיצה של כ־121 אחוזים. הפער מצטמצם, והכיוון ברור.
ניו יורק ניצבת אפוא בפני צומת דרכים: המשך מדיניות של מיסוי גבוה, רגולציה כבדה ועלויות תפעול מהגבוהות בארצות הברית – תוך צפייה בבריחת חברות, מנהלים ומשרות – או שינוי כיוון שיחייב הכרעות פוליטיות אמיצות והפחתה שיטתית של חסמים כלכליים. הדוח של “השותפות למען עיריית ניו יורק” אינו רק מסמך נתונים; הוא אות אזהרה לעיר שהתרגלה לראות בעצמה מרכז כלכלי שאין לו תחליף – ומגלה כעת כי התחרות על ההון האמריקאי הפכה מוחשית, אגרסיבית ובלתי סלחנית.