
המחקר בחן את החומר דימתילטריפטמין (DMT), פסיכדל טבעי המצוי בצמחים מסוימים וגם קיים באופן טבעי בגוף האדם. בניסוי השתתפו 34 מבוגרים עם דיכאון בינוני עד חמור, שלא חוו שיפור משמעותי מטיפולים מקובלים. כל המשתתפים קיבלו תמיכה פסיכולוגית מובנית כחלק מההליך.
בניגוד לחומרים פסיכדליים אחרים כמו פסילוסיבין (החומר הפעיל בפטריות הזיה) או LSD, ה-DMT פועל במהירות רבה והשפעתו חולפת בתוך דקות. במסגרת הניסוי, המשתתפים קיבלו עירוי תוך־ורידי שנמשך עשר דקות. חלקם קיבלו תחילה פלצבו ובהמשך את החומר עצמו, כדי לאפשר השוואה בין התוצאות.

שבועיים לאחר הטיפול נרשמה ירידה משמעותית יותר בתסמיני הדיכאון בקרב מי שקיבלו DMT לעומת קבוצת הפלצבו. המדידה בוצעה באמצעות סולם קליני מקובל, והחוקרים הגדירו את האפקט כמהיר ובעל משמעות קלינית. רבים מהמשתתפים דיווחו על שיפור כבר בתוך שבוע.
הממצאים הראו כי ההשפעה לא הייתה רגעית בלבד. הערכות מעקב העלו שהשיפור נשמר עד שלושה חודשים, ובחלק מהמקרים אף עד חצי שנה. מתן מנה שנייה לא הוביל לשיפור משמעותי נוסף, מה שמעלה אפשרות שמנה אחת עשויה להספיק להשפעה ממושכת.
המשתתפים חיו עם דיכאון במשך יותר מעשר שנים בממוצע, וחלק ניכר מהם הגיעו לרמיסיה - מצב שבו התסמינים ירדו לרמה נמוכה מאוד. הטיפול נסבל היטב ברוב המקרים, כאשר תופעות הלוואי היו קלות עד בינוניות וקצרות טווח, וכללו בחילה, תחושת חרדה בזמן העירוי וכאב באזור ההזרקה. לא דווחו אירועים חריגים חמורים ולא נרשמה עלייה מדאיגה במחשבות אובדניות.
החוקרים מציינים כי משך הפעולה הקצר של DMT עשוי להוות יתרון מעשי בהשוואה לפסיכדליים ארוכי טווח, מאחר שהטיפול קצר וממוקד יותר. נמצא גם כי עוצמת החוויה הפסיכדלית עצמה הייתה קשורה לתוצאה: משתתפים שדיווחו על תחושות עמוקות יותר של אחדות או תובנה רגשית הראו שיפור גדול יותר בדיכאון.
לצד התוצאות המעודדות, החוקרים מדגישים כי מדובר במחקר מצומצם יחסית, ורוב המשתתפים היו לבנים. דרושים מחקרים רחבים ומגוונים יותר כדי לאשר את הממצאים, להשוות את ה-DMT ישירות לנוגדי דיכאון קיימים ולהבין טוב יותר את תפקיד הליווי הפסיכולוגי בתהליך. בשלב זה החומר עדיין אינו מאושר כטיפול בדיכאון, אך המחקר מצטרף לגל מחקרים שבוחנים מחדש את מקומם של פסיכדליים בעולם בריאות הנפש.