
בשיחה עם מגזין Newsweek, הסבירה המטפלת והעובדת הסוציאלית הקלינית לין זאקארי כי רבים מבני הדור הזה חונכו על ידי הורים שחוו מלחמות, מחסור וטלטלות. "חוסן הוגדר כיכולת להמשיך קדימה, לתפקד ולא לעצור כדי לעבד רגשות", אמרה. לדבריה, לא הייתה אז לגיטימציה רחבה לשיח רגשי או להתבוננות פנימית.
המערכות שבתוכן צמחו הבייבי בומרס חיזקו את הגישה הזו. התמדה, נאמנות למקום עבודה ומאמץ ארוך טווח זכו להערכה. פגיעוּת רגשית, לעומת זאת, נדחקה הצידה. "הם גדלו בתוך מסגרות שתגמלו קשיחות ועקביות, מה שחיזק את הסיבולת כאסטרטגיית התמודדות מרכזית", הסבירה זאקארי.

דור הבייבי בומרס נחשבים בעלי חוסן גבוה, אך כזה שבא על חשבון הנפש
לטענתה, התנאים האלה יצרו דור שיודע להמשיך לתפקד גם תחת לחץ משמעותי. אבל היא מדגישה שסיבולת וחוסן אינם אותו דבר. "רבים למדו לסבול מצוקה במקום לבדוק או לטפל בה. זה עבד כלפי חוץ, אבל לעיתים היה לזה מחיר פנימי", אמרה.
השיח סביב "חוסן הדור" התחדד על רקע ביקורת כלפי צעירים, בעיקר בני דור ה-Z, שמדברים בפתיחות על חרדה ובריאות נפשית. מחקר שפורסם ב-2024 על ידי ה-King's College London וה-Orygen Institute מצא כי בייבי בומרס ובני דור ה-X נוטים כמעט פי שניים ממילניאלס ודור ה-Z לטעון שבעיות נפש בקרב צעירים גברו משום שהם "פחות עמידים".
הפער הזה מסביר מדוע המושג חוסן הפך לטעון כל כך. עבור מי שגדל על תפיסה שלפיה כוח שווה סיבולת, שיח פתוח על חרדה או בקשת עזרה עלולים להיתפס כהגזמה. אלא שלדברי זאקארי, כשהבייבי בומרס היו צעירים, כלים של תמיכה רגשית ושפה טיפולית פשוט לא היו זמינים או מקובלים כפי שהם היום.
ההשוואה, לדבריה, אינה בין חוסן לשבריריות - אלא בין סיבולת להסתגלות. "הבייבי בומרס היו עמידים בעולם שדרש סיבולת", אמרה. "דור ה-Z מסתגל לעולם שדורש מודעות עצמית, גמישות וויסות רגשי". מה שנראה כלפי חוץ כחולשה, עשוי להיות בעצם יכולת לזהות עומס מוקדם יותר ולבקש עזרה לפני שהוא הופך לכרוני.
בסופו של דבר, ההגדרה של חוסן משתנה יחד עם המציאות. כל דור מתמודד עם תנאים אחרים, לחצים אחרים וציפיות אחרות – ומה שנחשב פעם לכוח, מקבל היום משמעות רחבה ומורכבת יותר.