פרסומת הסופרבול זרקה אותנו לשנות ה-90 עם כוכבי חברים, סיינפלד, הנסיך המדליק ועוד שמות אייקוניים

בן אפלק החזיר אותנו אחורה בזמן בפרסומת הסופרבול של דאנקן דונאטס, שאיחדה סביבה שורה של כוכבי טלוויזיה אייקוניים משנות ה-90 והפכה את הקלאסיקה 'סיפורו של ויל האנטינג' לסיטקום צבעוני עם צחוק של הקהל וסגנון צילום שמזכיר טלוויזיה של פעם.

הפרסומת, באורך 60 שניות, נפתחת במסך כחול שנראה כמו מקלטת ישנה, עם כיתוב שמציג תאריך משנת 1995 וטענה משעשעת שלפיה עוד לפני הסרט המפורסם נוצרה גרסת סיטקום "הרבה יותר טובה". מיד אחר כך מופיע אפלק עצמו, עם פאה בלונדינית שמזכירה את הלוק של מאט דיימון בסרט המקורי, כשהוא עומד בסניף דאנקן וכותב נוסחה מתמטית על החלון. על המסך קופצת הכותרת Good Will Dunkin באותיות ניאון מוגזמות, כמו פעם.

 

מתוך הפרסומת של דאנקין דונאטס ששודרה במהלך משחק הסופרבול 

 

מכאן מתחיל מצעד אורחים עמוס: ג’ייסון אלכסנדר מ'סיינפלד' נכנס עם המשקפיים האייקוניים של ג'ורג' קוסטנזה ושואל אם וויל סידר את הדונאטס לפי רצף פיבונאצ’י. מאט לה־בלאנק מצטרף מיד אחריו בלוק שמזכיר את ג’ואי מ'חברים', וזורק הערה על זה שגאון אמיתי לא אמור לשים קרח בקפה. מי ששם לב לפרטים הקטנים יזהה גם את הז’קט שלו, עם לוגו הברוינס שמכוסה בסרט הדבקה – מחווה ישירה לדמות של אפלק בסרט.

אפלק, מצדו, מצטנע וטוען שהוא "רק וויל האנטינג" ולא גאון, אבל העניינים מתחממים כשג’סמין גאי מ'עולם אחר' מודיעה שתתחתן עם הגבר הראשון שיעזור לה עם רצף פיבונאצ’י. סביב השולחן מתאספים גם ג’ליל וייט מ'אריזה משפחתית' ואלפונסו ריביירו מ'הנסיך המדליק מבל אייר', כולל שפם בסגנון קרלטון.

 

 

הרגע הקומי הגדול מגיע כשאפלק חותך קדימה, דוחף את ריביירו הצידה ומחקה את משפט המחץ של ג’ואי - "מה שלומך?" - לקול צחוק הקהל. ג’ייסון אלכסנדר מאשר שזה "מהלך טוב", אבל אז מגיעה גם קריצה ישירה נוספת ל'חברים': ריביירו מרים תמונה של ג’ניפר אניסטון ושואל אם אין לאפלק חברה. התשובה של אפלק לא מאחרת לבוא - "אנחנו בהפסקה. לא צריך אותה, יש לי כל מה שאני צריך כאן בדאנקן".

בהמשך נכנס גם טד דנסון, בלוק שמזכיר את סם מאלון מ'חופשי על הבר', וקורא לאפלק מאחורי הדלפק. הוא מזהיר אותו שאם בגיל 50 הוא עדיין יעבוד בדאנקן, יעשה את ה"שטיק הבוסטוני" שלו ויישאר רווק - הוא הולך להתאכזב מאוד.

ואז מגיעה הסצנה האחרונה והמדוברת: אניסטון עצמה מופיעה מעבר לחלון הסניף, עם תספורת רייצ’ל, ושואלת את אפלק אם הוא אוהב דונאטס. הוא עונה ב"כן" אדיש, רגע לפני שהיא מושכת לפריים את טום בריידי, דופקת לו את הראש בזכוכית ומצטטת את השורה המפורסמת מהסרט - הפעם עם טוויסט שמתאים לרוח הפרסומת. הקהל משתולל, ובריידי מציג את עצמו בפשטות: "אני טום".

הפרסומת מסתיימת כשהחבורה כולה מושכת בכתפיים, וקריין מזמזם בקול סיטקומי את השם Good Will Dunkin. כך, בדקה אחת עמוסת בדיחות פנימיות ונוסטלגיה, דאנקן מצליחה שוב לגייס את הוליווד – ואת זיכרונות שנות ה־90 – לטובת כוס קפה ודונאט.