כשליש מן האמריקנים דירגו פוליטיקה וממשל כבעיה הדחופה ביותר של ארצות הברית – שיעור הדומה לזה שנרשם במדינות כמו סלובניה, ספרד ודרום קוריאה, אך גבוה בהרבה מן הנתונים במדינות עשירות אחרות דוגמת גרמניה, צרפת ובריטניה. בנדיקט ויגרס, חוקר בכיר בגאלופ, אמר כי מיקומה של ארצות הברית חריג בהשוואה לעמיתותיה הכלכליות. הסקר נערך בין מרץ לאוקטובר 2025.
כשליש מן האמריקנים דירגו פוליטיקה וממשל כבעיה הדחופה ביותר של ארצות הברית – שיעור הדומה לזה שנרשם במדינות כמו סלובניה, ספרד ודרום קוריאה, אך גבוה בהרבה מן הנתונים במדינות עשירות אחרות דוגמת גרמניה, צרפת ובריטניה. בנדיקט ויגרס, חוקר בכיר בגאלופ, אמר כי מיקומה של ארצות הברית חריג בהשוואה לעמיתותיה הכלכליות. הסקר נערך בין מרץ לאוקטובר 2025.
הפערים החדים ביותר מתגלים בין דורות. אמריקנים מבוגרים מביעים דאגה עמוקה מיציבות המערכת הפוליטית והממשל, בעוד צעירים חרדים בעיקר ממצבם הכלכלי ומהיכולת להתקדם בעתיד. כשליש מן הצעירים (עד גיל 35) ציינו נושאים כלכליים – ובראשם יוקר המחיה והדיור – כבעיה המרכזית, לעומת כ־13% בלבד בקרב בני 55 ומעלה. מנגד, כארבעה מכל עשרה אמריקנים בני 35 ומעלה הגדירו פוליטיקה וממשל כבעיה המרכזית, לעומת כשניים מכל עשרה צעירים. מדובר בשני עולמות שונים: דור מבוגר החושש משחיקת המוסדות, ודור צעיר המתמודד עם קושי ממשי לשרוד כלכלית.
ויגרס ציין כי מדובר בדוגמה מוחשית לחסימה של צעירים מנתיבי קידום כלכלי. ארצות הברית נמנית עם קבוצת מדינות עשירות שבהן צעירים מתעדפים באופן חריג סוגיות כלכליות. מגמה דומה נרשמה באוסטרליה, בקנדה ובאירלנד – כולן מדינות המתמודדות עם משבר דיור חריף – שבהן צעירים דירגו את הכלכלה כנושא דחוף יותר מן המבוגרים.
החרדה הכלכלית במדינות עשירות מסוימות מתקרבת לשיעורים שנרשמים במדינות מתפתחות. כך, לדוגמה, 57% מן הנשאלים באירלנד ציינו כלכלה ונגישות כבעיה מרכזית – שיעור דומה לזה שנרשם בניגריה, בזמביה, במצרים ובאלבניה. משבר נגישות הדיור בלט במיוחד בעולם דובר האנגלית, והמדינות העשירות היחידות שבהן רמות הדאגה הכלכלית בקרב צעירים דומות לאירלנד הן אוסטרליה, קנדה, בריטניה וניו זילנד. לעומת זאת, בצרפת ובגרמניה לא נרשמו פערים דומים בין דורות או רמות חרדה גבוהות באותה מידה, ממצא המרמז על מאפיינים מבניים ייחודיים לשווקים האנגלו־סקסיים: שווקי דיור פחות מוסדרים, עלויות מחיה גבוהות ותחושה גוברת שהקידום הכלכלי הפך לבלתי מושג.
בארצות הברית בולט גם פער חריף באמון הציבור במוסדות המדינה – הממשלה הפדרלית, מערכת המשפט ויושרת הבחירות. מי שמביעים חוסר אמון במוסדות נוטים הרבה יותר להגדיר את הפוליטיקה והמשל כבעיה המרכזית: 41% מקרב חסרי האמון ציינו זאת, לעומת 21% בלבד בקרב מי שמביעים אמון רחב במוסדות. ברנדן ניהאן, מדען מדינה ממכללת דארטמות’, מזהיר כי אמון נמוך הוא חומר רעיל לדמוקרטיות: ללא אמון חברתי קשה לקיים חברה יציבה ושלטון חוק, ובתנאים של קיטוב חריף קשה עוד יותר לקבל הפסד בבחירות ולהכיר בלגיטימיות של השלטון הנבחר.
מכון גאלופ עוקב זה עשרות שנים אחר השאלה מהי הבעיה המרכזית בעיני האמריקנים. בעבר, פוליטיקה וממשל זינקו לראש סדר היום בתקופות של שערוריות לאומיות דוגמת פרשת ווטרגייט. אולם מאז תחילת שנות האלפיים חלה עלייה מתמשכת בחשיבות הנושא, עד כדי כך שמאז 2016 הוא מדורג בעקביות ברמות הדומות ואף עולות על תקופת ווטרגייט. פרנק ניופורט, חוקר בכיר בגאלופ, ציין כי הקיטוב המפלגתי מחריף את התופעה: הנושא מתעצם במיוחד בקרב תומכי האופוזיציה כאשר המפלגה היריבה בשלטון.
הרקע לממצאים כולל עשורים של הקצנה פוליטית, שהגיעו לשיאם בעלייתו של דונלד טראמפ לנשיאות, בהסתערות על גבעת הקפיטול ב־6 בינואר 2021, במאמצים הכושלים ברובם להעמידו לדין בתקופת נשיאותו של ג’ו ביידן, ובחזרתו לזירה הפוליטית – מה שמציף מחדש שאלות על מנגנוני האיזון והבלימה החוקתיים בארצות הברית.
הקשר בין חרדה כלכלית לערעור דמוקרטי מדאיג במיוחד. ניהאן מדגיש כי כאשר אנשים אינם אופטימיים לגבי עתידם הכלכלי, הם נוטים יותר לערער על מוסדות המדינה. במילים אחרות, משבר כלכלי נתפס – גם אם אינו מתממש במלואו – שוחק את האמון במערכת הפוליטית. וכאשר האמון נשחק, הדמוקרטיה עצמה נכנסת לאזור סכנה.
זהו סקר נוסף בשורה ארוכה של מדדים המצביעים על חרדה גוברת בכלכלות מתקדמות ועל שחיקה באמון בממשל הדמוקרטי. השאלה הפתוחה היא אם ארצות הברית תצליח לגשר על הקרע הבין־דורי ועל משבר האמון במוסדות – או שתמשיך להידרדר לעבר מציאות שבה חרדה כלכלית וקיטוב פוליטי מזינים זה את זה. בינתיים, הנתונים מצביעים על מגמה מדאיגה, ומעט מאוד סימנים מצביעים על תפנית קרובה.
