
בסוף השבוע האחרון, בעוד סופת החורף “פרן” כיסתה אזורים נרחבים בארצות הברית ביותר משלושים סנטימטרים של שלג, והטמפרטורות במקומות רבים צנחו אל מתחת לאפס, דרום קליפורניה נהנתה ממזג אוויר נעים, יציב ועונתי. בלי שלג, בלי קרח, בלי לחות.
ועכשיו מגיע החלק היקר באמת.
הקונה הטיפוסי בדרום קליפורניה שילם בנובמבר האחרון כ־812 אלף דולר עבור בית. הקונה האמריקאי הממוצע, באותו חודש ממש, שילם כ־365 אלף דולר. הפער אינו שולי: מדובר בפרמיה של 122 אחוזים – כלומר, יותר מפי שניים ממחיר הבית הממוצע בארצות הברית.

הקונה הטיפוסי בדרום קליפורניה שילם בנובמבר האחרון כ־812 אלף דולר עבור בית. הקונה האמריקאי הממוצע, באותו חודש ממש, שילם כ־365 אלף דולר. הפער אינו שולי: מדובר בפרמיה של 122 אחוזים – כלומר, יותר מפי שניים ממחיר הבית הממוצע בארצות הברית
ג’ונתן לנסנר, כתב הנדל”ן והכלכלה של קבוצת החדשות של דרום קליפורניה, ניסה לבודד את אחד הגורמים שפועלים בעקביות מאחורי הפער הזה: מזג האוויר. “יש שקוראים לזה ‘מס שמש’”, הוא כותב, “אבל כשמביאים בחשבון את האוויר היבש, היעדר הלחות והנוחות האקלימית – מדובר יותר בפרמיית שמש נטולת לחות. ואגב, הזכרנו? גם פחות חרקים”.
הנתונים, מחוז אחר מחוז, ממחישים עד כמה האקלים מתורגם ישירות למחירי נדל”ן. במחוז אורנג’, היקר ביותר באזור, המחיר החציוני עומד על כ־1.16 מיליון דולר – פרמיה של 217 אחוזים מעל המחיר הלאומי, יותר מפי שלושה. הממוצע הרב־שנתי מאז 2005 עומד על פרמיה של כ־202 אחוזים, ובפברואר 2025 אף נרשם שיא של 243 אחוזים, נתון שמרמז אולי על התחממות יתר של השוק. גם בשפל הגדול של נובמבר 2008, המחירים שם עדיין היו גבוהים ב־136 אחוזים מהממוצע הארצי.
במחוז לוס אנג’לס המחיר החציוני עומד על כ־888 אלף דולר, עם פרמיה של 143 אחוזים, כמעט זהה לממוצע הרב־שנתי מאז 2005. מחוז סן דייגו מציג תמונה דומה: מחיר חציוני של כ־872 אלף דולר ופרמיה של 139 אחוזים. במחוז ונטורה, הקרוב אף הוא לחוף, המחיר החציוני מגיע לכ־850 אלף דולר, עם פרמיה של 133 אחוזים.
הקרבה לים מתגלה שוב ושוב כמשתנה מכריע. רוחות הים, הטמפרטורות המתונות והיציבות האקלימית מתורגמות ישירות לערך נדל”ני גבוה יותר. “רוחות הים מעלות את ערכי הבתים”, מסביר לנסנר בפשטות.
אבל התמונה משתנה כשמתרחקים מהחוף. באינלנד אמפייר – אזור הכולל את מחוזות ריברסייד וסן ברנרדינו – הפרמיה מתכווצת משמעותית. בריברסייד המחיר החציוני עומד על כ־599 אלף דולר, עם פרמיה של 64 אחוזים בלבד, קרוב מאוד לממוצע ההיסטורי. במחוז סן ברנרדינו המחיר נמוך עוד יותר: כ־525 אלף דולר, ופרמיה של 44 אחוזים בלבד. בשפל של יוני 2009, הבתים שם אף היו זולים ב־13 אחוזים מהנורמה הלאומית.
הסיבה ברורה: האימפריה הפנימית אמנם נהנית מחורפים חמים יחסית, אך הקיץ שם לוהט, יבש וקיצוני יותר. אין רוחות ים מקררות, והנוחות האקלימית – אותה סחורה יקרה – פחותה. בהתאם, גם “פרמיית החיים” נמוכה יותר.
ועדיין, מזג האוויר אינו הגורם היחיד. קצב הבנייה האיטי באזור, המגביל את ההיצע, רמות השכר הגבוהות שמאפשרות לקונים רבים להציע מחירים אגרסיביים יותר, וגם אתגרי האקלים עצמם – בצורות, מחסור במים ושריפות יער – כולם משחקים תפקיד. אבל קשה להתעלם מהשפעתו של האקלים המתון על עומק הפער בין דרום קליפורניה לשאר המדינה.
ההיסטוריה מחזקת את הטענה הזו. מאז 2005, מגורים בדרום קליפורניה יקרים בממוצע ב־118 אחוזים מהמחיר הלאומי. במהלך בועת הנדל”ן של 2007 טיפסה הפרמיה ל־155 אחוזים, ולאחר הקריסה של 2009 ירדה לשפל של 62 אחוזים בלבד. אך מאז 2012 היא לא ירדה שוב מתחת ל־100 אחוזים. המחזוריות הכלכלית משנה את גובה הפער – אך לא מבטלת אותו.
גם התחזית קדימה אינה מבשרת הקלה משמעותית. על פי התאחדות המתווכים של קליפורניה, המחיר החציוני במדינה צפוי לעלות ב־3.6 אחוזים ב־2026 ולהגיע לכ־905 אלף דולר, לאחר עלייה מתונה יותר ב־2025. בדרום קליפורניה, שבה הביקוש קשיח במיוחד, המחירים צפויים להיות גבוהים אף יותר.
הריביות אמנם צפויות לרדת בהדרגה – ריבית משכנתא ממוצעת ל־30 שנה צפויה לעמוד על כ־6 אחוזים ב־2026 – אך גם אז, רק כ־18 אחוזים ממשקי הבית יוכלו להרשות לעצמם רכישת בית במחיר החציוני. שיפור קל, אך עדיין מציאות קשה. המלאי צפוי לגדול, מספר העסקאות לעלות במעט, אך לא במידה שתשנה מהותית את התמונה.
אז האם זה שווה את זה?
812 אלף דולר מול 365 אלף.
פי 2.2 מהמחיר הלאומי.
ובתמורה: חורפים בלי אתי שלג, קיץ בלי לחות, קרבה לחוף, ואוויר יבש שבו גם היתושים מתקשים לשרוד. סקר של הפדרציה היהודית של לוס אנג’לס מצא שכמעט מחצית מהרוכשים הפוטנציאליים מציינים את מזג האוויר כגורם המרכזי בהחלטת הקנייה שלהם.
“מזג האוויר אינו רק זכויות התרברבות”, כותב לנסנר. “הוא יוצר ביקוש שמעמיק את משבר הנגישות לדיור בדרום קליפורניה ומקשה מאוד על פתרונו”.
ובשורה התחתונה: מזג האוויר אולי אינו הכול – אבל הוא הרבה מאוד.
וכשאתם יושבים בינואר על מרפסת שטופת שמש בטמפרטורה של 24 מעלות, בזמן שקרובי המשפחה שלכם בניו יורק גורפים שלג – פתאום הפרמיה הזו מתחילה להישמע הגיונית.