נשיאת אגודת הסטודנטים היהודייה תובעת את אוניברסיטת קליפורניה על אנטישמיות

ביום 10 באוקטובר 2023, שלושה ימים בלבד לאחר מתקפת הטרור של חמאס בישראל שבה נרצחו כ־1,200 בני אדם, פרסמה טסה וקסלר – אז בת 23 ונשיאת אגודת הסטודנטים באוניברסיטת קליפורניה בסנטה ברברה – פוסט באינסטגרם. בפוסט כתבה כי היא עומדת לצד הקהילה היהודית ועם ישראל, והבהירה במפורש כי דבריה אינם מופנים נגד פלסטינים או תושבי עזה, אלא נגד רצח אזרחים חפים מפשע ואלימות טרוריסטית.

וקסלר, בת למהגרים יהודים מברית המועצות לשעבר, אמריקאית דור ראשון ובעלת נוכחות רשתית משמעותית עם כ־61 אלף עוקבים, סברה כי ניסחה עמדה מאוזנת וזהירה. לטענתה, בתוך זמן קצר התברר לה עד כמה טעתה.

על פי תביעה פדרלית בת 31 עמודים שהגישה בדצמבר 2025 לבית המשפט המחוזי בקליפורניה, אותו פוסט הצית מסע הטרדה ממושך שכלל איומים, הסתה, דוקסינג וניסיון להדחתה – בעוד הנהלת האוניברסיטה, כך נטען, נמנעה מלהגן עליה או לאכוף את תקנוניה שלה.

 

על פי תביעה פדרלית בת 31 עמודים שהגישה בדצמבר 2025 לבית המשפט המחוזי בקליפורניה, אותו פוסט הצית מסע הטרדה ממושך שכלל איומים, הסתה, דוקסינג וניסיון להדחתה – בעוד הנהלת האוניברסיטה, כך נטען, נמנעה מלהגן עליה או לאכוף את תקנוניה שלה

 

לדברי וקסלר, גל ההטרדות החל ברשתות החברתיות. חשבונות אנונימיים כינו אותה “ציונית כלבה”, “ציופשיסטית”, “תומכת ברצח עם” ו”גזענית”. אחרים טענו כי היא “ממומנת על ידי ממשלה זרה” – האשמה המוגדרת בתביעה כטרופ אנטישמי קלאסי של “נאמנות כפולה”. קריאות פומביות דרשו להדיח אותה מתפקידה כנשיאת אגודת הסטודנטים.

בדצמבר 2023 פנתה וקסלר להנהלת האוניברסיטה ודיווחה על ההטרדות. לטענתה, במשך כשלושה חודשים לא זכתה למענה של ממש, ולבסוף פורסמה הצהרה כללית נגד אלימות והטרדה – מבלי להזכיר את שמה או את המקרה.

ההסלמה החמורה, כך לפי כתב התביעה, התרחשה בפברואר 2024, אז הופיעו כרזות מאיימות ברחבי המרכז הרב־תרבותי של הקמפוס – המקום שבו שכן משרדה כנשיאת אגודת הסטודנטים, ואשר אמור לשמש מרחב בטוח לכלל הסטודנטים. בין הסיסמאות: “ציונים לא רצויים”, “ציונים לא מותרים”, ו”ציופשיסטים – עופו מפה”. בכרזה אחת נכתב: “את יכולה לברוח, אבל לא להתחבא, טסה וקסלר”.

בחלק מהכרזות הופיע גם מספר הטלפון האישי שלה – פרקטיקה מוכרת של דוקסינג, המגבירה סיכון ממשי לפגיעה. זמן קצר לאחר מכן פרסם עמוד האינסטגרם הרשמי של המרכז הרב־תרבותי תמונה של הכרזות, בצירוף כיתוב שנתפס בעיני וקסלר כתמיכה במסר המאיים. במקביל, פוסטר רשמי של אגודת הסטודנטים שבו הופיעה תמונתה הושחת, ופניה נחתכו.

אירוע חמור נוסף, המתואר בפרוטרוט בתביעה, התרחש כאשר וקסלר ניסתה לשוחח עם מפגינים אנטי־ישראליים בניסיון להרגיע את הרוחות. במהלך השיחה הצטרף אל הקבוצה איש צוות של האוניברסיטה, שזוהה בתביעה בשם בדוי. לטענת וקסלר, אותו עובד הפריע לדבריה, שאל את המפגינים אם היא “גורמת להם אי־נוחות”, והלהיט את האווירה עד כדי הסתה גלויה כלפיה. לדבריה, איש צוות שאמור היה להגן על סטודנטים בחר לעודד עוינות כלפי נשיאה נבחרת.

באפריל 2024 הושק קמפיין רשמי להדחתה מתפקידה. חשבון ייעודי ברשתות החברתיות האשים אותה בבריונות ובהטרדת סטודנטים – טענות שווקסלר מכחישה מכל וכל. הדיון בסנאט הסטודנטים הפך, לפי התביעה, למופע של השמצות והאשמות, לרבות טענות כי היא מקדמת “תעמולה ישראלית” וכי היא פועלת בשליחות גורם זר. ניסיון ההדחה נכשל, אך הנזק – לדבריה – כבר נעשה.

ההשפעה האישית הייתה קשה. וקסלר טוענת כי פיתחה תסמינים של תסמונת פוסט־טראומטית, סבלה מהתקפי חרדה, נמנעה מאזורים נרחבים בקמפוס, ונאלצה להשלים בחינות באופן מקוון מחשש לביטחונה. לדבריה, גם הליכה יומיומית בקמפוס לוותה בצעקות, קללות ונוכחות מאיימת של מפגינים.

האוניברסיטה, מצידה, מסרה הצהרות כלליות בגנות אנטישמיות והטרדה, וטענה כי היא חוקרת כל תלונה ברצינות. עם זאת, לפי כתב התביעה, אף גורם לא הועמד לדין, והאמצעים שננקטו היו מינימליים ולא אפקטיביים.

ב־11 בדצמבר 2025 הגישה וקסלר תביעה פדרלית נגד אוניברסיטת קליפורניה בסנטה ברברה, מועצת הנאמנים של מערכת אוניברסיטת קליפורניה וכ־20 אנשי סגל ומנהלה. היא טוענת להפרת זכויותיה החוקתיות, אפליה דתית לפי חוק זכויות האזרח, ופגיעה בחופש הביטוי שלה. התביעה דורשת פיצויים כספיים, צו מניעה המחייב שינויי מדיניות, ומשפט בפני חבר מושבעים.

פרשת וקסלר משתלבת במגמה רחבה יותר. משרד החינוך האמריקני פתח בשנים האחרונות בחקירות נגד כמה קמפוסים של מערכת אוניברסיטת קליפורניה, וב־2024 הגיעה המערכת להסדר המחייב שינוי נהלים והכשרת צוותים. אוניברסיטת קליפורניה בלוס אנג’לס אף שילמה כ־6.5 מיליון דולר במסגרת הסדר תביעה דומה שהגישו סטודנטים יהודים.

וקסלר, שכיום מתגוררת בניו יורק ופועלת בזירה הציבורית נגד אנטישמיות בקמפוסים, אמרה כי המאבק שלה אינו אישי בלבד. “אף סטודנט יהודי לא צריך לעבור את מה שאני עברתי”, אמרה. “המוסד לא היה חייב להשתתף באנטישמיות – הוא רק היה צריך לעצור אותה. והוא לא עשה זאת”.

כעת נותרת השאלה האם אוניברסיטת קליפורניה בסנטה ברברה תידרש לשלם מחיר משפטי וציבורי, והאם פסק הדין – אם יגיע – יהפוך לתקדים נוסף במאבק על חופש וביטחון סטודנטים יהודים בקמפוסים האמריקאיים.