
לדבריו, ההתקדמות המשמעותית בשנים האחרונות היא היכולת למדוד את הגיל הביולוגי של הגוף - כלומר, כמה הגוף באמת "זקן" - ולא להסתמך רק על מספר השנים מאז הלידה. הורבאת’ הסביר שהמדידה המדויקת הזו מאפשרת לחוקרים לבדוק האם טיפולים מסוימים באמת מאטים את תהליך ההזדקנות, ואפילו אם יש להם פוטנציאל להפוך אותו לאחור, ולא רק לטפל במחלות שמגיעות עם הגיל.

הפריצה הגדולה שלו הגיעה בתחילת העשור הקודם, כשפיתח בדיקה שמבוססת על שינויים כימיים ב-DNA, שנקראים מתילציה. השינויים האלה משפיעים על האופן שבו גנים פועלים, והבדיקה מאפשרת להעריך את הגיל הביולוגי של אדם ברקמות שונות בגוף. מבחינתו, זו הייתה הפעם הראשונה שבה המדע קיבל כלי שמודד הזדקנות עצמה.
בהמשך הוא פיתח שעונים מתקדמים עוד יותר, כולל מודל בשם GrimAge, שלדבריו נחשב כיום לאחד המדויקים ביותר בחיזוי סיכון לתמותה. המודל הזה נועד להעריך את הסיכוי של אדם למות בתוך שנה, על בסיס סימנים ביולוגיים - ולא לפי הגיל הרשמי.
למרות האופטימיות, הורבאת’ שם קו אדום ברור: בני אדם שחיים מאות ואף אלף שנה הם בעיניו פנטזיה מוחלטת. לדבריו, המדע רחוק מאוד מתוחלת חיים כזו, וגם פריצות דרך דרמטיות לא יביאו אותנו לשם. המטרה, הוא מדגיש, היא הארכה משמעותית וריאלית של החיים - לא אלמוות.
כיום הוא חוקר ראשי בזרוע הבריטית של חברת Altos Labs, שמתמקדת בחקר הזדקנות והתחדשות. לדבריו, אם האנושות תמשיך להשקיע במחקר רפואי וביולוגי לאורך זמן, ותצליח להימנע ממלחמות, מגפות ואסונות גדולים, תוחלת החיים יכולה להשתנות בצורה דרמטית.