לפי פרטי העסקה, סמית'פילד פודס תרכוש את כלל מניות נייתנ'ס פיימוס במחיר של 102 דולר למניה. מדובר בהמשך טבעי לקשר עסקי שמתקיים כבר יותר מעשור: מאז 2014 מחזיקה סמית'פילד ברישיון בלעדי לייצר ולמכור את מוצרי נייתנ'ס בארצות הברית ובקנדה, וכן בסניפי מועדון הקמעונאות סאם'ס קלאב במקסיקו. הרישיון המקורי היה אמור לפוג במרץ 2032, אולם כעת – עם הרכישה – הזכויות למותג עוברות לידי סמית'פילד לצמיתות.
מנכ"ל ונשיא סמית'פילד, שיין סמית', מסר כי הרכישה “מהווה צעד משמעותי” באסטרטגיית הצמיחה של החברה, ומאפשרת לה להעמיק את אחיזתה בתחום הבשר הארוז תוך פתיחת אפיקי הרחבה חדשים. מנגד, בניית הערך של המותג אינה זרה לסמית'פילד: בעשור האחרון היא כבר השקיעה בו במסגרת הסכם הרישיון, וכעת היא למעשה קונה מותג שהיא עצמה סייעה להעצים.
אם יש רכיב אחד בנייתנ'ס שהפך אותה ליותר מעוד מותג מזון, הרי זה המופע השנתי בקוני איילנד: תחרות אכילת הנקניקיות של 4 ביולי. מדובר באירוע ששילב במשך שנים פטריוטיות אמריקאית, בידור ספורטיבי, ושיווק גאוני של מוצר אחד – נקניקייה. לפי התיעוד, התחרות הרשמית הראשונה נערכה ב־1972, אך החברה טוענת שתחרויות בלתי רשמיות התקיימו כבר בתחילת המאה ה־20, ובגרסתה מדובר במסורת ארוכת־שנים במיוחד. האירוע משודר מדי שנה בערוץ הספורט אי־אס־פי־אן ומושך קהל גדול לקוני איילנד – תערובת של תיירים, מקומיים וחובבי “ספורט אכילה” שהפכו את התחרות לסמל תרבות.
הסיפור של נייתנ'ס פיימוס נתפס בעיני רבים כסיפור אמריקאי קלאסי של הגירה ויזמות. נתן הנדוורקר, מהגר מפולין שעבד בתחילה כשליח בחברת נקניקיות, פתח את הדוכן הראשון בקוני איילנד בשנת 1916 בעזרת הלוואה צנועה של 300 דולר. הוא מכר נקניקייה בחמישה סנט – בערך חצי מהמחיר שגבו מתחריו באותה תקופה. המהלך הפשוט הזה, בצירוף מותג שידע להפוך “טעם” לסיפור, בנה לאורך השנים אימפריה שהגיעה כעת לשווי של כמעט חצי מיליארד דולר.
כיום מפעילה נייתנ'ס פיימוס, או מעניקה בזכיינות, יותר מ־200 מסעדות ברחבי העולם. מוצריה נמכרים גם מחוץ למסעדות – בסופרמרקטים, בפארקי שעשועים, בבתי קולנוע ובנקודות מכירה נוספות – והיא מזוהה עם שילוב נדיר של מזון רחוב נוסטלגי ומכונת שיווק מתוחכמת. בשנת הכספים 2024 דיווחה החברה על הכנסות של 148 מיליון דולר. בשנת 2025 הסתכם הרווח בכ־24 מיליון דולר, ירידה לעומת כ־32 מיליון דולר שנה קודם לכן, בין היתר בשל עליית עלויות חומרי הגלם ולחצי אינפלציה בענף.
המספרים משקפים את המציאות שעמה מתמודדות חברות מזון רבות בשנים האחרונות: עלויות עולות, לחץ על שרשראות אספקה וקושי לגלגל את מלוא ההתייקרויות לצרכן בלי לפגוע בביקוש. נייתנ'ס דיווחה כי עלויות המכירה של מוצריה הממותגים עלו ברבעון האחרון ב־27% לעומת התקופה המקבילה. בנוסף, החברה הצביעה על עלייה של כ־20% במחיר הממוצע לפאונד של נקניקיות. העובדה שנקניקיות נייתנ'ס מיוצרות מבשר בקר בלבד אינה מקלה: מחירי הבקר נמצאים במגמת עלייה, והצפי הוא שהמחירים יישארו גבוהים עד שמלאי הבקר יגדל לרמה שתוכל להשפיע על השוק.
אולם אם יש רכיב אחד בנייתנ'ס שהפך אותה ליותר מעוד מותג מזון, הרי זה המופע השנתי בקוני איילנד: תחרות אכילת הנקניקיות של 4 ביולי. מדובר באירוע ששילב במשך שנים פטריוטיות אמריקאית, בידור ספורטיבי, ושיווק גאוני של מוצר אחד – נקניקייה. לפי התיעוד, התחרות הרשמית הראשונה נערכה ב־1972, אך החברה טוענת שתחרויות בלתי רשמיות התקיימו כבר בתחילת המאה ה־20, ובגרסתה מדובר במסורת ארוכת־שנים במיוחד. האירוע משודר מדי שנה בערוץ הספורט אי־אס־פי־אן ומושך קהל גדול לקוני איילנד – תערובת של תיירים, מקומיים וחובבי “ספורט אכילה” שהפכו את התחרות לסמל תרבות.
בסמית'פילד פודס מיהרו להבהיר כי התחרות תימשך גם לאחר הרכישה. זהו סעיף שאינו רק “מסורת” אלא נכס מותגי ממשי: התחרות היא חלון ראווה שיווקי אדיר, שמחבר את נייתנ'ס לסיפור אמריקאי רחב יותר ומזרים לה תשומת לב תקשורתית שקשה לקנות בכסף.
נייתנ'ס כבר מזמן אינה חברה משפחתית. בשנת 1987 מכרה משפחת הנדוורקר את החברה לקבוצת אקוויקור תמורת 20 מיליון דולר. מאז עבר המותג גלגולים שונים, אך הצליח לשמור על מעמדו כאחד ממותגי הנקניקיות הבולטים בארצות הברית – הישג לא מובן מאליו בשוק תחרותי שבו זיכרון הצרכן קצר והמדף עמוס.
לצפייה בסרטון התחרות:
https://www.youtube.com/shorts/15-RClCPb04?t=29&feature=share
גם סמית'פילד עצמה היא חלק מסיפור תאגידי גדול יותר. החברה נוסדה ב־1936 במדינת וירג'יניה, וב־2013 נרכשה בידי דאבליו־אייץ' גרופ – תאגיד שמושבו בהונג קונג ומפעיל פעילות בשר רחבה, כולל קשר לחברת עיבוד הבשר הגדולה בסין, שואנגחווי דבלופמנט. עסקת הרכישה ההיא הוערכה אז ב־4.7 מיליארד דולר ונועדה, בין היתר, לחזק את יכולת הייצוא והגישה לשוק האסייתי באמצעות שרשרת אספקה אמריקאית.
כיום מחזיקה סמית'פילד בשורה של מותגי בשר ארוזים, ובהם פארמר ג'ון, ארמור וקוק'ס. בשנת 2024 רשמה רווח תפעולי של יותר ממיליארד דולר על מכירות של 14.1 מיליארד דולר – נתונים שממחישים מדוע רכישת נייתנ'ס נתפסת עבורה כהרחבה טבעית של פורטפוליו קיים, ולא כהימור.
מבחינה עסקית, ההיגיון מאחורי העסקה ברור: סמית'פילד מכירה את המותג מבפנים, כבר השקיעה בו שנים רבות, וכעת היא יכולה למזג אותו באופן מלא לתוך יכולות הייצור, השיווק, החדשנות וההפצה שלה – הן בשוק הקמעונאות והן בערוצי שירותי המזון. לפי הערכות החברה, היא צפויה להשיג חיסכון שנתי של כ־9 מיליון דולר בתוך כשנתיים ממועד סגירת העסקה, בין היתר באמצעות התייעלות תפעולית ושיפור תהליכים. מעבר לכך, רכישה מלאה מאפשרת לה לשלוט בתזרים ובמרווחים באופן ישיר יותר, בלי מגבלות של הסכם רישיון.
מנכ"ל נייתנ'ס פיימוס, אריק גייטוף, הציג את העסקה כהזדמנות לבעלי המניות וכמהלך טבעי עם “שותף ותיק”, והדגיש את מחויבותה של סמית'פילד להשקעה במותג תוך שמירה על סטנדרטים של איכות ושירות. דירקטוריון נייתנ'ס, שמחזיק או שולט בכמעט 30% מהמניות, כבר אישר את העסקה והודיע שימליץ לבעלי המניות לתמוך בה. השלמת העסקה צפויה במחצית הראשונה של 2026, בכפוף לאישור בעלי המניות ולהתקיימות תנאים נוספים.
במבט רחב יותר, המכירה מסמלת את דרכו של מותג אמריקאי קלאסי במאה ה־21: מהתחלה צנועה של מזון רחוב זול, דרך הפיכה לאייקון תרבותי, ועד התמזגות אל תוך אימפריית מזון בינלאומית שמודדת כל מוצר במונחים של תשואה, יעילות וצמיחה. השאלה שנותרה פתוחה אינה אם נייתנ'ס תמשיך להתקיים – זה כבר כמעט מובטח – אלא איזה חלק מן הקסם המקורי שלה ישרוד בתוך מנוע תעשייתי ענק. לפחות לגבי תחרות אכילת הנקניקיות, המסר של הרוכשת חד: המסורת תישאר, והבמה בקוני איילנד תמשיך לבעור מדי 4 ביולי.
