
המדיניות החדשה מסמנת את סיומה של תקופה ארוכה של גמישות, שבמהלכה נוסעים ללא תיעוד תקני יכלו לעבור בידוק ביטחוני באמצעות בדיקות נוספות, ללא תשלום. כעת, מי שאין ברשותו תעודת זהות העומדת בתקן הפדרלי המחמיר — תעודת “ריל איי־די”, דרכון או זיהוי אחר שמוכר על ידי הרשויות — יופנה למסלול אימות מיוחד בשם “טי־אס־איי קונפירם־איי־די”, הכרוך בתשלום.

המדיניות החדשה מסמנת את סיומה של תקופה ארוכה של גמישות, שבמהלכה נוסעים ללא תיעוד תקני יכלו לעבור בידוק ביטחוני באמצעות בדיקות נוספות, ללא תשלום. כעת, מי שאין ברשותו תעודת זהות העומדת בתקן הפדרלי המחמיר — תעודת “ריל איי־די”, דרכון או זיהוי אחר שמוכר על ידי הרשויות — יופנה למסלול אימות מיוחד בשם “טי־אס־איי קונפירם־איי־די”, הכרוך בתשלום.
חוק ריל איי־די נחקק לפני יותר משני עשורים, בעקבות פיגועי 11 בספטמבר, במטרה להחמיר את תקני הבטיחות של תעודות זהות ורישיונות נהיגה. החוק מחייב את המדינות לעמוד בדרישות אחידות, הכוללות אימות קפדני של זהות, אזרחות ומקום מגורים, ושילוב אמצעי אבטחה מתקדמים במסמכים עצמם. למרות זאת, יישום החוק נדחה שוב ושוב, וממשלים קודמים נמנעו מאכיפה מלאה שלו.
תחת הנהגת הנשיא דונלד טראמפ ושרת ביטחון המולדת קריסטי נואם, הוחלט לסיים את הדחיות: החל מ־7 במאי 2025 הפכה תעודת ריל איי־די לדרישת סף לעלייה לטיסות פנים. אולם גם לאחר מכן הותירה רשות הביטחון בתחבורה פתח למי שלא הספיקו להתארגן. הפתח הזה נסגר כעת.
המערכת החדשה, טי־אס־איי קונפירם־איי־די, מאפשרת לנוסעים ללא זיהוי מקובל לנסות ולאמת את זהותם באמצעים ממוחשבים. את התשלום ניתן לבצע מראש דרך אתר תשלומים ממשלתי, או בשדה התעופה עצמו — אם כי ברשות ממליצים בחום לשלם מראש, כדי להימנע מעיכובים נוספים. התהליך כולל הזנת שם חוקי מלא, מועד הנסיעה ותשלום באמצעי תשלום דיגיטליים. לאחר מכן מתקבל אישור, אותו יש להציג בבידוק הביטחוני.
לתשלום יש תוקף של עשרה ימים. כלומר, נוסע שטס הלוך ושוב בתוך חלון זמן זה ישלם פעם אחת בלבד. אך מי שטיסת החזרה שלו חורגת מהתקופה — יידרש לשלם שוב. מעבר לכך, ישנה אזהרה מפורשת: התשלום אינו מבטיח שהזהות תאומת בהצלחה או שהנוסע יורשה לטוס. רשות הביטחון מדגישה כי גם לאחר תשלום ואימות חלקי, ייתכן שהנוסע ייעצר בנקודת הבידוק.
בנוסף, נוסעים במסלול זה צפויים לעיכובים משמעותיים. לפי הרשות, תהליך האימות עשוי להימשך בין עשר לחמש־עשרה דקות, אך במקרים מסוימים אף חצי שעה ויותר. מי שיגיע לשדה התעופה ללא זיהוי מאושר וללא תשלום מוקדם, עלול לגלות שהעיכוב מסכן את עצם העלייה לטיסה.
לפי נתוני הרשות, כ־94 עד 96 אחוזים מהנוסעים בארצות הברית כבר מציגים כיום זיהוי מקובל. אך גם שיעור קטן של ארבעה עד שישה אחוזים מתורגם למיליוני בני אדם בשנה. במדינות מסוימות הפער חד במיוחד: בקנטקי, למשל, פחות ממחצית מהתושבים מחזיקים בתעודת ריל איי־די, נתון שמשמעותו שמאות אלפים עלולים להיתקל בתשלום החדש אם ינסו לטוס ללא דרכון.
הדרך הפשוטה להימנע מהקנס ומהעיכובים היא להצטייד בזיהוי מוכר: דרכון אמריקאי, כרטיס דרכון, רישיון נהיגה משופר, דרכון זר, תעודת תושב קבע, תעודת זהות צבאית, או תעודות זהות דיגיטליות מאושרות המאוחסנות בארנקים אלקטרוניים. רישיון נהיגה זמני, לעומת זאת, אינו מתקבל.
הליך הוצאת תעודת ריל איי־די משתנה ממדינה למדינה, אך לרוב דורש הצגת מסמכי מקור: הוכחת זהות ותאריך לידה, אזרחות אמריקאית, מספר ביטוח לאומי והוכחות מגורים. במדינות רבות אין תשלום נוסף מעבר לאגרת הרישוי הרגילה, והנפקת התעודה אורכת כשבועיים.
רשות הביטחון בתחבורה מודה כי במקור נשקל תשלום נמוך בהרבה — 18 דולר בלבד — אך הסכום הועלה ל־45 דולר בשל עלויות התפעול והטכנולוגיה של מערכת האימות החדשה. לטענת הרשות, המטרה היא שהנוסעים, ולא משלמי המסים, יישאו בעלות של אימות חריג.
המסר ברור: הממשלה הפדרלית מבקשת לדחוף את הציבור לאימוץ מלא של תעודת ריל איי־די, גם במחיר של תשלום, עיכובים ואי־ודאות. עבור מי שעדיין לא התארגן — הבידוק הביטחוני הפך לא רק לשער לשמיים, אלא גם לנקודת גבייה.