דובר מטעם הקורונר במדינת ניו סאות’ ויילס אישר את דבר המוות ומסר כי העניין נבחן במסגרת בדיקה משטרתית, וכי הקורונר המתין לקבלת תיק ראיות מן המשטרה. סיבת המוות לא פורסמה, והדובר הבהיר כי עצם קיומה של בדיקה אינו מעיד בהכרח על עבירה פלילית, אך בדרך כלל נבחנת השאלה האם מדובר במוות טבעי או בנסיבות אחרות.
זמן קצר לאחר פרסום הידיעה בתקשורת האמריקאית, נציגי ההגנה של האחים אלכסנדר פנו לרשויות בניו סאות’ ויילס בבקשה לברר פרטים. בסמוך לחצות, עדכן דובר הקורונר כי לאחר בדיקה נוספת “החקירה המשטרתית הסתיימה”, וכי נסיבות המוות “נמצאו כלא חשודות”. כאשר נשאל מה משמעות ההגדרה “לא חשוד”, השיב כי אין אינדיקציה להמשך חשד לפעילות פלילית.
וויטמן הגישה את תביעתה האזרחית נגד אורן אלכסנדר ואלון אלכסנדר במרץ 2024. לטענתה, היא פגשה את השניים לפני יותר מעשור, במעגלי בילוי במנהטן, ולאחר מכן אירע אירוע חמור שבגינו בחרה לפנות לבית המשפט. האחים הכחישו את ההאשמות מכל וכל.
הפרשה קיבלה תאוצה במהירות. יום לאחר פרסום התביעה הראשונה, הוגשה תביעה נוספת מצד רבקה מנדל, שטענה כי נפגעה באירוע מוקדם יותר. גם במקרה זה הכחישו האחים את הטענות. בהמשך החלו להצטבר דיווחים נוספים — חלקם בתביעות, חלקם בעדויות לתקשורת — והסיפור הלך ותפס כותרות. בתוך חודשים, דובר על גל מתרחב של נשים שטענו כי חוו פגיעה או התנהגות פסולה מצד שלושת האחים: אורן, אלון וטל אלכסנדר.
וויטמן הגישה את תביעתה האזרחית נגד אורן אלכסנדר ואלון אלכסנדר במרץ 2024. לטענתה, היא פגשה את השניים לפני יותר מעשור, במעגלי בילוי במנהטן, ולאחר מכן אירע אירוע חמור שבגינו בחרה לפנות לבית המשפט. האחים הכחישו את ההאשמות מכל וכל.
כדי להבין את עוצמת ההדף הציבורי, צריך להבין את גודל הדמויות בפרשה. אורן אלכסנדר וטל אלכסנדר נחשבו לשניים ממתווכי הנדל”ן הבולטים בעיר, כאלה שחתומים על עסקאות יוקרה מן הגדולות בארצות הברית. השניים פעלו תחילה במסגרת חברת התיווך “דאגלס אלימן”, ובהמשך הצטרפו למיזם עצמאי יותר — “אופישל”, חברת תיווך יוקרה שהקימו ב-2022. האח התאום אלון לא פעל כמתווך באותו פרופיל, אך הוצג בתקשורת כמי שנוכח באופן עקבי באירועים החברתיים שבהם הסתובבו אחיו, וכחלק מהמעטפת החברתית־עסקית שסביבם.
בקיץ 2024 החלו כלי תקשורת מקצועיים בענף הנדל”ן לדווח על התביעות ועל טענות נוספות. בהמשך, כלי תקשורת מרכזיים בארצות הברית פרסמו תחקירים ועדויות, וחלק מן הנשים תיארו תחושות של בלבול או חוסר בהירות בזיכרון סביב האירועים — דבר שהגביר את דרישת הציבור לבדיקת הרשויות ואת הלחץ על גורמי אכיפה.
בדצמבר 2024 הגיע רגע המפנה המשפטי: שלושת האחים נעצרו בפשיטות מתואמות במיאמי ובשיתוף פעולה עם הלשכה הפדרלית לחקירות. התביעה הפדרלית הגישה כתבי אישום חמורים וקבעה כי מדובר בפרשה רחבה, ולא באירועים בודדים. מאז מעצרם מוחזקים האחים במעצר, והמשפט בבית המשפט הפדרלי במנהטן אמור להיפתח ב-26 בינואר.
ההגנה, מצדה, מתבססת כבר חודשים על טענה מרכזית אחת: לא רק שהאחים מכחישים את ההאשמות, אלא שלדבריהם נרקם נגדם “נרטיב” מכוון שמטרתו סחיטה ופגיעה בשם הטוב, תוך ניצול כוחן של כותרות ושל רשתות חברתיות. כחלק מקו זה, הם הגישו תביעת לשון הרע בסכום עתק נגד כלי תקשורת מקצועי בתחום הנדל”ן, בטענה שסירב לפרסם מידע שסותר את הסיפור השלילי נגדם. לצד זאת, הוצגו גם חומרים שונים שלטענת ההגנה מעידים על קשרים ותכתובות לאחר האירועים הנטענים — אך מתנגדי הקו הזה טוענים כי חומרים כאלה אינם מוכיחים דבר לגבי עצם ההתרחשות או לגבי הסכמה, ובוודאי שלא מסיימים את הדיון.
גם לאחר פרסום דבר מותה של וויטמן, ציינו נציגי ההגנה כי לטענתם הם לא ידעו על המוות עד שראו דיווחים בתקשורת. בהודעה שנמסרה מטעמם נטען כי נוכחות גורמי התביעה ועורכי דין בהליכים קודמים לא כללה אזכור לנושא. לאחר מכן הבהירו כי פנו מיוזמתם לרשויות באוסטרליה לברר פרטים.
מן הצד השני של המתרס, בקרב מי שמלוות את התלונות או מתעניינות בהן, מותה של וויטמן נתפס כסמל כואב במיוחד: האישה שבחרה לצאת ראשונה ולשאת על גבה את המחיר הציבורי של חשיפה, לא תראה את התיק מגיע לשיאו בבית המשפט. גם אם הרשויות באוסטרליה קבעו שאין חשד לפלילים, עצם העובדה שהדיווח מתפרסם כעת, בסמיכות לפתיחת משפט פדרלי מתוקשר, מעניקה לאירוע נופך מטריד, ומזכירה עד כמה התיקים הללו אינם רק משפטיים — אלא גם אנושיים.
במבט רחב יותר, הפרשה מציפה שוב את המתח שבין שלושה מוקדים: מערכת משפט שמחויבת לראיות ולסטנדרטים גבוהים של הוכחה; זירה ציבורית שמגיבה במהירות, לעיתים בעוצמה רבה עוד לפני הכרעה; והחיים האישיים של המעורבים — מתלוננות, נאשמים, משפחות — שנגררים לשנים של טלטלה. היא גם מעמידה במבחן את האופן שבו עולם של כסף גדול, קשרים, יחסי ציבור ותדמית, פוגש את הכללים היבשים של אולם בית המשפט.
מה צפוי עכשיו? על פניו, מותה של וויטמן אינו משנה את לוח הזמנים של ההליך הפדרלי: המשפט מתוכנן להתקיים במועדו, והאישומים נגד האחים עומדים בעינם. עם זאת, הוא משנה את הסיפור הציבורי — גם מפני שהמתלוננת הראשונה כבר אינה יכולה להשמיע את קולה, וגם מפני שההגנה עלולה לנסות לטעון שהאירוע מעמיק את תחושת “החידה” סביב הפרשה, בעוד אחרים ידגישו דווקא את המחיר הנפשי והאישי שגובות פרשות כאלה ממי שבחרו להתלונן.
כך או כך, בשבועות הקרובים ייאלץ בית המשפט הפדרלי במנהטן לעשות את מה שהזירה הציבורית מתקשה בו: להפריד בין רעש לרלוונטי, בין רגש לראיה, ולהכריע על פי דין. אבל מחוץ לאולם, מותה של קייט וויטמן כבר הפך לפרק נוסף — טראגי ומטלטל — בפרשה שהצליחה, פעם אחר פעם, לייצר כותרות קשות עוד לפני שנאמרה המילה האחרונה.
