גלובוס הזהב 2026: ערב של מהפכים – “קרב אחר קרב” סוחף, “האמנט” גונב את הדרמה, וטימותי שאלמה סוף־סוף מניף פסלון

בטקס נוצץ שנערך הערב במלון “בוורלי הילטון” בבוורלי הילס, הוענקו פרסי גלובוס הזהב ה־83 לסרטים ולסדרות הטלוויזיה הבולטים של השנה. הערב, בהנחייתה השנייה של הקומיקאית ניקי גלייזר, היה עמוס רגעים מפתיעים, נאומים טעונים ונוכחות פוליטית מורגשת, ובאופן טבעי סימן גם את תחילת ההאצה הרשמית לקראת מרוץ האוסקר.

המנצח הגדול של הערב היה הסרט “קרב אחר קרב”, בבימויו של פול תומס אנדרסון, שסיים את הלילה עם ארבע זכיות מרכזיות: סרט הקומדיה/מחזמר המצטיין, פרס הבימוי, פרס התסריט ופרס שחקנית המשנה לטייאנה טיילור. ההישג של אנדרסון בלט במיוחד משום שהפך אותו לבמאי נדיר שמצליח לאסוף באותו ערב את שלושת הפרסים ה”כבדים” – סרט, בימוי ותסריט – הישג שזכור מהעבר הרחוק בעיקר כחריג, כמעט חד־פעמי.

אלא שהמהפך הגדול של הטקס הגיע דווקא בסיום – בפרס סרט הדרמה המצטיין. בעוד הציפיות נטו לכיוון הסרט “חוטאים” של ריאן קוגלר, הפסלון הלך ל“האמנט”, סרטה של הבמאית קלואי ג’או. הסרט, המבוסס על רומן רב־המכר של מגי או’פארל, עוסק בעולמם של ויליאם שייקספיר ורעייתו אגנס ובצל האובדן המשפחתי שמרחף מעליהם. “האמנט” לא הסתפק בזכייה הגדולה של הערב, אלא העניק לג’סי באקלי גם את פרס השחקנית המצטיינת בדרמה.

רגע ההכרזה הפך מיד לאחד הרגעים הזכורים של הלילה. ג’או, שנראתה המומה ממש, כיסתה את פיה בתדהמה, ובתמונות מתוך האולם ניתן היה לראות כיצד סטיבן ספילברג – מפיק הסרט – מסייע לכוון אותה לעבר הבמה. בנאום קצר אך טעון, היא דיברה על הקהילה שבה צולם הסרט ועל מי שנפגעו בתקופה הזו: “חלק איבדו את יקיריהם בזמן שעשינו את הסרט, וחלק עדיין נאבקים. רצינו לומר שאנחנו חושבים עליכם – אנחנו כאן בגללכם, אוהבים ומתגעגעים.” זה היה נאום שקט יחסית לרעש הטקס, אבל כזה שחתך את האוויר והחזיר את החגיגה לרגע לרצינות.

 

המנצח הגדול של הערב היה הסרט “קרב אחר קרב”, בבימויו של פול תומס אנדרסון, שסיים את הלילה עם ארבע זכיות מרכזיות: סרט הקומדיה/מחזמר המצטיין, פרס הבימוי, פרס התסריט ופרס שחקנית המשנה לטייאנה טיילור. ההישג של אנדרסון בלט במיוחד משום שהפך אותו לבמאי נדיר שמצליח לאסוף באותו ערב את שלושת הפרסים ה”כבדים” – סרט, בימוי ותסריט – הישג שזכור מהעבר הרחוק בעיקר כחריג, כמעט חד־פעמי.

 

בצד השמח והאישי יותר, טימותי שאלמה זכה בגלובוס הזהב הראשון בקריירה שלו אחרי ארבע מועמדויות קודמות. הוא קטף את פרס השחקן המצטיין בקומדיה/מחזמר על תפקידו ב“מארטי סופרִים”, והתרגש עד דמעות. בנאום הזכייה הודה לבת זוגו, קיילי ג’נר, וכמו תמיד הצליח לשלב בין חן מבויש לתחושת ניצחון מוחשית. הוא הזכיר את אביו ואת ההרגל שהנחיל לו: להישאר אסיר תודה גם כשהולכים הביתה בלי פרס. “זה איפשר לי לצאת מהטקסים הקודמים בראש מורם,” אמר, “אבל הייתי משקר אם לא הייתי אומר שהרגעים האלה הופכים את הרגע הזה למתוק הרבה יותר.”

גלייזר, מצידה, פתחה את הערב במונולוג שדיבר בשפה אחת עם התקופה: סאטירי, חריף, פוליטי ולעיתים לא נוח. היא לעגה לנטייה של הוליווד להעמיד פנים שהטקס הוא “הדבר הכי חשוב בעולם” דווקא ברגע שבו העולם רותח, והמשיכה בבדיחות על פערי גיל במערכות יחסים של ידוענים, על תעשיית האולפנים ועל פרשות שמסרבות להיעלם מהכותרות. היא גם הצליחה לייצר את מה שטקסים כאלה אוהבים: שילוב של צחוק, עקיצות ומבוכה מהסוג שמייצר עוד קליפ ויראלי.

בקטגוריות הטלוויזיה, סדרת הדרמה המצטיינת הייתה “הפיט”, ונוח ווייל זכה בפרס השחקן המצטיין בדרמה. אבל מי שגנבה את ההצגה במספר הזכיות הייתה דווקא סדרת נטפליקס “התבגרות”, שגרפה ארבעה פרסים: סדרה מוגבלת מצטיינת ושלושה פרסי משחק – לסטיבן גרהאם, לארין דוהרטי ולאואן קופר בן ה־16. הזכייה של קופר בלטה במיוחד משום שהפכה אותו, על פי ההגדרה שהוצגה בטקס, לזוכה הצעיר ביותר אי פעם בפרס משחק בקטגוריית משנה בעולם הטלוויזיה של גלובוס הזהב – נתון שהוסיף עוד שכבה של “אירוע” לתוך ערב שגם כך היה עמוס שיאים.

סת’ רוגן יצא גם הוא מהטקס עם חיוך רחב ושני פסלונים, על “האולפן”: סדרת הקומדיה המצטיינת ושחקן הקומדיה המצטיין. הזכייה הייתה כמעט אירונית: “האולפן” היא סאטירה על הוליווד, ובין היתר כוללת פרק שמנצל את הדרמות סביב ערב גלובוס הזהב עצמו. “זה כל כך מוזר,” צחק רוגן, “רק העמדנו פנים שאנחנו עושים את זה – ועכשיו זה קורה באמת.”

 

המהפך הגדול של הטקס הגיע דווקא בסיום – בפרס סרט הדרמה המצטיין. בעוד הציפיות נטו לכיוון הסרט “חוטאים” של ריאן קוגלר, הפסלון הלך ל“האמנט”, סרטה של הבמאית קלואי ג’או. הסרט, המבוסס על רומן רב־המכר של מגי או’פארל, עוסק בעולמם של ויליאם שייקספיר ורעייתו אגנס ובצל האובדן המשפחתי שמרחף מעליהם. “האמנט” לא הסתפק בזכייה הגדולה של הערב, אלא העניק לג’סי באקלי גם את פרס השחקנית המצטיינת בדרמה.

 

בצד הבינלאומי־רגשי של הטקס, וגנר מורה – כוכב הסרט הברזילאי “הסוכן החשאי” – זכה בפרס השחקן המצטיין בדרמה והפך לדמות מרכזית בשיחת ה”היסטוריה” של הערב. בנאומו הוא דיבר על טראומה שעוברת בין דורות ועל האפשרות שגם ערכים יכולים לעבור כך, והקדיש את הזכייה לאנשים “שנשארים נאמנים לערכים שלהם ברגעים קשים” – משפט שנשמע כמעט כמו תגובה ישירה לאווירה הפוליטית שבה התנהל הטקס השנה.

בפרסי המשחק הנוספים, רוז ביירן זכתה בפרס השחקנית המצטיינת בקומדיה/מחזמר על “אם היו לי רגליים הייתי בועטת בך”, וג’ין סמארט הוסיפה עוד זכייה לרקורד שלה על “האקס” בקטגוריית קומדיה בטלוויזיה. סטלאן סקארסגורד, בן 74, זכה בפרס שחקן המשנה על “ערך סנטימנטלי” וזכה למחיאות כפיים ממושכות בעמידה. הוא עצמו הגיב בהומור יבש: “לא הייתי מוכן לזה, כי כמובן חשבתי שאני זקן מדי.”

גם האנימציה קיבלה את הרגע שלה. “ציידי שדים של קיי־פופ” זכה בשני פרסים – סרט האנימציה המצטיין ושיר מקורי מצטיין – והוסיף עוד טוויסט לפאזל שממנו עשוי הטקס: ערב שבו הוליווד הקלאסית, נטפליקס והתרבות הפופולרית חיות זו לצד זו באותה נשימה. “חוטאים” של ריאן קוגלר, למרות האכזבה בקטגוריית הדרמה, קיבל את פרס ההישג הקופתי־קולנועי לאחר מספרים מרשימים בקופות בארצות הברית ובעולם – זכייה שמזכירה שהכסף, גם כשהוא לא “אמנותי”, תמיד מקבל מקום של כבוד במפת הפרסים.

אחד הרגעים המסקרנים של הערב הגיע מכיוון לא צפוי: איימי פולר זכתה בפרס הפודקאסט הראשון בתולדות גלובוס הזהב על “גוד האנג עם איימי פולר”. בחדר העיתונות היא אף רמזה ש”אורח קרוב מאוד” בתוכנית שלה זכה גם הוא באותו ערב – ואז סירבה לחשוף את זהותו, והשיגה בדיוק את מה שמנגנון הטקס אוהב: עוד סקרנות, עוד כותרת, עוד שיחה.

גלייזר חתמה את הערב במחווה מרגשת לבמאי רוב ריינר, שנרצח יחד עם אשתו מישל בדצמבר 2025. היא עלתה עם כובע “ספיינל טאפ” ואמרה: “ההופעה הזאת הגיעה ל־11” – קריצה לאחד המשפטים האיקוניים ביותר מהסרט שביים, והצדעה שהצליחה להיות גם מצחיקה, גם עצובה וגם הוליוודית לחלוטין.

הטקס כולו התקיים תחת עננה פוליטית שלא ניסתה אפילו להסתתר: משתתפים רבים ענדו סיכות עם מסרים אזרחיים, והאולם דיבר – בין צחוק לנאומים – גם על מתחים ציבוריים ועל תחושת חוסר הוודאות בתעשייה. ועדיין, בסופו של דבר, גלובוס הזהב נשאר נאמן לעצמו: ערב של זוהר, אופנה, שורות מחץ ונאומי זכייה שמייצרים “רגעים” – כאלה שימשיכו לרוץ ברשת גם אחרי שהאורות במלון בוורלי הילטון יכובו.