מלחמה על הכיס של האמריקאים: טראמפ מבטיח לחתוך את ריביות כרטיסי האשראי ל10 אחוזים

הנשיא דונלד טראמפ קרא ביום שישי להטיל תקרה זמנית, למשך שנה אחת, על שיעורי הריבית בכרטיסי אשראי – תקרה שתעמוד על 10% בלבד. ההכרזה המפתיעה פורסמה ברשת החברתית ״טרות׳ סושיאל״, ומסמנת חזרה להבטחת בחירות שטראמפ כמעט לא קידם באופן מעשי מאז חזר לבית הלבן לפני כשנה – אך גם תפנית חדה ביחס לקו שנקט הממשל שלו עד כה מול המגזר הפיננסי.

״לא נאפשר עוד לציבור האמריקאי להישחט בידי חברות כרטיסי האשראי שגובות ריביות של 20 עד 30 אחוזים, ואפילו יותר״, כתב טראמפ. ״נגישות למחירים!״ הוסיף, כשהוא נשען שוב על נושא יוקר המחיה – מקור תסכול גובר בקרב אמריקאים רבים, ובמקביל עול פוליטי עבורו ועבור המפלגה הרפובליקנית.

טראמפ ציין כי הוא רוצה שהתקרה תיכנס לתוקף ב־20 בינואר 2026, ביום השנה הראשון לשובו לבית הלבן. אלא שההודעה עצמה הותירה את השאלה המרכזית ללא מענה: כיצד בדיוק תתממש תקרה כזו. טראמפ לא הבהיר אם מדובר בקריאה להסכמה וולונטרית של חברות כרטיסי האשראי והבנקים, או בכוונה לקדם מנגנון אכיפה ממשלתי. בפועל, מהלך כזה בדרך כלל מחייב חקיקה בקונגרס או רגולציה פדרלית מחייבת.

דווקא משום כך, ההכרזה נתפסת כטעונה במיוחד: היא נשמעת דרמטית ומיטיבה עם הציבור, אך עומדת בסתירה לקו שהממשל שלו עצמו קידם בשנה האחרונה. ממשל טראמפ ביטל השנה את ההגבלה על עמלות איחור בכרטיסי אשראי – תקרה של 8 דולרים שנקבעה בתקופת ממשל ג׳ו ביידן. בלשכה להגנת הצרכן הפיננסית העריכו אז שהמהלך של ממשל ביידן היה צפוי לחסוך למשפחות יותר מ־10 מיליארד דולר בשנה, באמצעות הפחתת עמלות האיחור מממוצע של כ־32 דולר.

 

טראמפ ציין כי הוא רוצה שהתקרה תיכנס לתוקף ב־20 בינואר 2026, ביום השנה הראשון לשובו לבית הלבן. אלא שההודעה עצמה הותירה את השאלה המרכזית ללא מענה: כיצד בדיוק תתממש תקרה כזו. טראמפ לא הבהיר אם מדובר בקריאה להסכמה וולונטרית של חברות כרטיסי האשראי והבנקים, או בכוונה לקדם מנגנון אכיפה ממשלתי. בפועל, מהלך כזה בדרך כלל מחייב חקיקה בקונגרס או רגולציה פדרלית מחייבת.

 

כבר ב־2024 שופט פדרלי חסם בתחילה את כניסת הכלל לתוקף, והממשל הנוכחי הצטרף בשנה שעברה לעמדת הבנקים שתבעו כדי למנוע את יישומו. במקביל, הממשל פעל גם להחליש באופן יסודי את הלשכה להגנת הצרכן הפיננסית – הרגולטור הבכיר שמפקח על חברות שירותים פיננסיים ומטפל בתלונות צרכנים.

ראסל טי. ווט, מנהל משרד התקציב בבית הלבן, משמש מאז תחילת 2025 כממלא מקום מנהל הלשכה. בתקופתו נעצרו בדיקות בנקאיות, נסגרו עשרות תביעות נגד חברות פיננסיות שהואשמו בהפרת חוקי הגנת צרכן, הוגשה בקשה לפיטורי רוב מוחץ מכוח האדם של הסוכנות, והוא אף אמר לאחרונה שהוא מקווה שהלשכה תבוטל ״בתוך חודשיים־שלושה״. עד כה, התדיינות משפטית בבית משפט פדרלי מנעה ממנו להשלים את המהלך.

כעת, כשהנשיא מציע דווקא תקרת ריבית חריגה בעוצמתה, לא ברור אם הבנקים יסכימו לשתף פעולה. ריביות ועמלות בכרטיסי אשראי הן מקור הכנסה מרכזי למוסדות הפיננסיים: לפי הערכת הלשכה להגנת הצרכן הפיננסית מ־2024, מדובר בכ־130 מיליארד דולר בשנה. לכן, גם אם הרעיון נשמע פשוט ונוח להסברה ציבורית, הוא עלול להיתקל בהתנגדות עזה – או להוביל לתוצאות לוואי שהציבור ירגיש מיד.

הטלת תקרה נמוכה כל כך על ריביות עלולה לגרום להידוק חד של תנאי האשראי: כרטיסים פחות זמינים, מסגרות נמוכות יותר, יותר סירובים, ופגיעה בעיקר בצרכנים בעלי הכנסה נמוכה או דירוג אשראי חלש. במילים אחרות, גם אם הריבית הרשמית תרד – ייתכן שחלק גדול מהציבור יגלה שהבעיה שלו אינה הריבית, אלא עצם היכולת לקבל אשראי. לפי נתוני אתר בנקרייט, שיעור הריבית הממוצע בכרטיסי אשראי עומד כיום על מעט פחות מ־20% – כמעט כפול מן התקרה שטראמפ מציע.

איגודי סחר בתעשייה כבר הבהירו בעבר שהם מתנגדים למגבלות כאלה. בשנה שעברה כתבו איגוד הבנקאים האמריקאי ו־52 איגודי בנקאים מדינתיים במכתב נגד תקרת ריבית של 10%, וטענו שמחקרים חוזרים מראים שאפילו בקרות מחירים ממשלתיות מתונות נוטות להעלות עלויות במקום להוריד אותן.

בתוך המחלוקת הזו מרחפת גם תמונת הרקע הרחבה יותר של כלכלת ארצות הברית: מה שמכונה לעיתים ״כלכלת קיי״ – מציאות שבה שכבות חזקות נהנות מעליות חדות בשוק ההון, מעליית שכר ומנכסים שמתייקרים, בעוד שכבות אחרות נמחצות בין מחירים גבוהים, חוב יקר ושוק עבודה שמאותת על האטה. אם תקרת ריבית תוביל להקשחת אשראי, היא עלולה להחריף בדיוק את הפער הזה, משום שהעשירים פחות תלויים בכרטיסי אשראי, בעוד שהחלשים נשענים עליהם כדי לגשר על חודש יקר.

ההודעה על תקרת הריבית הגיעה גם בסופו של שבוע שבו טראמפ פרסם ברשתות החברתיות שורת הכרזות כלכליות פופוליסטיות, שנועדו לשכנע את הציבור שהוא ״מטפל ביוקר המחיה״. ביום חמישי, למשל, כתב שהוא מורה ל״נציגים שלי״ לרכוש איגרות חוב מגובות משכנתאות כדי להוריד את עלויות הדיור; ביום רביעי טען שהוא פועל לאסור על משקיעים מוסדיים לרכוש בתים חד־משפחתיים.

אלא שמול ההכרזות עומדים גם נתונים מטרידים עבורו פוליטית. בסקר הכלכלי האחרון של רשת סי־אן־אן, 61% מהאמריקאים אמרו שמדיניותו של טראמפ ״החמירה את התנאים הכלכליים במדינה״. באותו שבוע דיווח הבנק הפדרלי של ניו יורק כי הציפיות של אמריקאים למצוא עבודה ירדו לשפל היסטורי.

כמה שעות בלבד לפני פוסט תקרת הריבית, הסנאטור ברני סנדרס תקף את טראמפ ברשתות החברתיות. לדבריו, טראמפ הבטיח להגביל את ריביות כרטיסי האשראי ל־10% ולעצור את וול סטריט מ״לברוח עם רצח״, אך בפועל – כך טען – ביטל רגולציה על בנקים גדולים שממשיכים לגבות עד 30% ריבית על כרטיסי אשראי.

ובכל זאת, באופן מעניין, הרעיון עצמו זוכה לתמיכה משני צדי המפה הפוליטית. אם טראמפ אכן יבחר להמשיך למסלול חקיקה, הוא ימצא בעלי ברית בדמות הסנאטור ברני סנדרס מוורמונט והסנאטור ג׳וש האולי ממיזורי – רפובליקני – שכבר קידמו בשנה שעברה הצעת חוק להגבלת הריבית ל־10% למשך כמה שנים. אלא שללא תמיכת הממשל, ההצעה נתקעה ולא התקדמה.

בסופו של דבר, ההכרזה של טראמפ מעלה יותר שאלות מתשובות. האם מדובר בהבטחת בחירות שמוחזרת מהבוידעם כמכשיר פוליטי ברגע של לחץ, או בכוונה אמיתית להפוך את שוק האשראי האמריקאי? האם הבנקים יישרו קו מרצון, או שמדובר בפתיח לקרב חקיקתי ממושך ומדמם? והאם המהלך ישפר באמת את מצב הצרכנים – או שיחזור אליהם כבומרנג בדמות אשראי מצומצם יותר, עמלות חלופיות ומכשולים חדשים?

לקראת בחירות אמצע הקדנציה, כשממדי חוסר שביעות הרצון הכלכלית עדיין גבוהים, טראמפ מנסה לעצב לעצמו מחדש תדמית של מי שנלחם על הכיס של האזרחים. השאלה היא אם הציבור יאמין למהפך הזה – ובעיקר אם יראה ממנו תוצאה בשטח, ולא רק סיסמה נוצצת בפוסט.