כיתה בלחיצת כפתור: הבינה המלאכותית מסתערת על בתי הספר – והחשש הוא שהתלמידים יפסיקו לחשוב

בעוד ענקיות הטכנולוגיה האמריקאיות משקיעות סכומי עתק בפיתוח מערכות בינה מלאכותית מתקדמות, מתברר כי זירת היעד הבאה שלהן אינה רק עולם העבודה או הצרכנות, אלא גם – ואולי בעיקר – מערכות החינוך. בתי ספר, אוניברסיטאות ומשרדי חינוך ברחבי העולם נפתחים במהירות בפני צ’אטבוטים חכמים ומורים וירטואליים, המובטחים כמהפכה פדגוגית. אלא שלצד ההבטחות הגדולות, מתרבים גם סימני האזהרה מפני השלכות חינוכיות, קוגניטיביות וחברתיות עמוקות.

בתחילת נובמבר הכריזה מיקרוסופט כי תספק כלי בינה מלאכותית והכשרות מקצועיות ליותר מ־200 אלף תלמידים ומורים באיחוד האמירויות הערביות. ימים ספורים לאחר מכן הודיעה חברת שירותים פיננסיים בקזחסטן על הסכם עם חברת אופן־איי־איי, שבמסגרתו יונגש שירות “צ’אט־ג’י־פי־טי לחינוך” ל־165 אלף מורים ומרצים ברחבי המדינה.

אך המהלך השאפתני ביותר הוכרז זמן קצר לאחר מכן: חברת אקס־איי־איי, חברת הבינה המלאכותית שהקים אילון מאסק, חתמה על הסכם עם ממשלת אל סלבדור לפיתוח מערכת “מורה וירטואלי” מבוססת בינה מלאכותית, שתתבסס על הצ’אטבוט “גרוק” של החברה ותשרת למעלה ממיליון תלמידים באלפי בתי ספר ברחבי המדינה.

 

מנהלי החברות מציגים חזון כמעט אוטופי: צ’אטבוטים שיכולים לנסח מיילים בשפה אנושית, לבנות מערכי שיעור, לייצר מבחנים, לנתח נתונים, לכתוב קוד מחשב ולהתאים תכנים אישית לכל תלמיד. לדבריהם, הכלים החדשים יחסכו זמן יקר למורים, יאפשרו למידה מותאמת אישית ויכינו את הדור הצעיר לעולם עבודה הנשען על בינה מלאכותית.

 

מנהלי החברות מציגים חזון כמעט אוטופי: צ’אטבוטים שיכולים לנסח מיילים בשפה אנושית, לבנות מערכי שיעור, לייצר מבחנים, לנתח נתונים, לכתוב קוד מחשב ולהתאים תכנים אישית לכל תלמיד. לדבריהם, הכלים החדשים יחסכו זמן יקר למורים, יאפשרו למידה מותאמת אישית ויכינו את הדור הצעיר לעולם עבודה הנשען על בינה מלאכותית.

גם בארצות הברית עצמה, שבה מחוזות ומדינות קובעים את מדיניות החינוך באופן עצמאי, ההטמעה מתקדמת במהירות. בפלורידה, בתי הספר הציבוריים של מחוז מיאמי־דייד – מערכת בתי הספר השלישית בגודלה במדינה – השיקו את הצ’אטבוט “ג’מיני” של גוגל ליותר מ־100 אלף תלמידי תיכון. במחוז ברווארד, השישי בגודלו, הוטמע “קופיילוט” של מיקרוסופט לשימושם של אלפי מורים ואנשי מנהלה.

מחוץ לארצות הברית נרשמת מגמה דומה. מיקרוסופט הכריזה בקיץ על שותפות עם משרד החינוך של תאילנד, שבמסגרתה יונגשו שיעורי בינה מלאכותית מקוונים בחינם למאות אלפי תלמידים, ובהמשך גם הכשרה ייעודית ל־150 אלף מורים. חברת אופן־איי־איי התחייבה לאפשר גישה לכלי צ’אט־ג’י־פי־טי למורים בבתי ספר ממשלתיים ברחבי הודו – מדינה שבה מערכת החינוך משרתת מאות מיליוני תלמידים.

אלא שלצד ההתלהבות, מתרבים קולות האזהרה. חוקרים, ארגוני ילדים ומומחי בריאות מזהירים כי חדירה מהירה ולא מבוקרת של בינה מלאכותית לכיתות עלולה לפגוע ביכולות יסוד של למידה, חשיבה ביקורתית ועצמאות אינטלקטואלית. מחקר עדכני שערכו מיקרוסופט ואוניברסיטת קרנגי מלון מצא כי שימוש תכוף בצ’אטבוטים עלול להחליש את יכולת החשיבה הביקורתית, במיוחד כאשר תלמידים מקבלים תשובות מוכנות במקום להתמודד עם תהליך החשיבה עצמו. בנוסף, צ’אטבוטים נוטים לעיתים להציג מידע שגוי או חלקי בניסוח סמכותי ומשכנע – תופעה שמקשה על תלמידים לזהות טעויות.

החששות הללו אינם חדשים לחלוטין. בעשורים האחרונים דחף עמק הסיליקון טכנולוגיות שונות אל מערכת החינוך – ממחשבים ניידים ועד אפליקציות למידה – תוך הבטחה למהפכה חינוכית. אחת הדוגמאות הבולטות היא תוכנית “מחשב לכל ילד”, שנועדה להעניק מחשבים ניידים לתלמידים במדינות מתפתחות. מחקרים רחבי היקף שנערכו בפרו מצאו כי אף שהגישה לטכנולוגיה השתפרה, לא נרשם שיפור משמעותי ביכולות הקוגניטיביות או בהישגים האקדמיים של התלמידים.

כעת, כאשר טיעונים דומים של נגישות ושוויון מושמעים גם ביחס לבינה מלאכותית, ארגונים בינלאומיים כמו יוניצ”ף קוראים לאימוץ זהיר ומודרך. סטיבן ווסלו, מומחה למדיניות דיגיטלית בארגון, הזהיר לאחרונה כי “שימוש בלתי מבוקר במערכות בינה מלאכותית עלול לא רק לאכזב, אלא לפגוע בפועל במיומנויות של תלמידים ומורים”.

יש מדינות שמנסות לאזן בין החדשנות לזהירות. אסטוניה, מהמדינות המובילות בעולם בדיגיטציה, השיקה יוזמה לאומית בשם “קפיצת מדרגה בבינה מלאכותית”. היוזמה נולדה לאחר שסקר מקומי גילה כי יותר מ־90 אחוז מתלמידי התיכון כבר משתמשים בצ’אטבוטים לעבודות בית. חוקרים מאוניברסיטת טרטו שיתפו פעולה עם אופן־איי־איי כדי להתאים את הכלי לשפה האסטונית ולצרכים חינוכיים, כך שבמקום לספק תשובות מיידיות, הצ’אטבוט ישיב לתלמידים בשאלות מנחות שמעודדות חשיבה.

המטרה, לדברי מנהלי התוכנית, היא ללמד תלמידים ומורים לא רק כיצד להשתמש בכלים, אלא גם להבין את מגבלותיהם, ההטיות הגלומות בהם והסיכונים שבשימוש יתר. “זה ידע קריטי”, אומר איבו ויסאק, מנכ”ל קרן “קפיצת מדרגה בבינה מלאכותית”. “הכלים האלה יכולים להיות מועילים מאוד – אבל באותה מידה הם יכולים לגרום נזק חינוכי עמוק”.

גם איסלנד בחרה בדרך זהירה. בשנת הלימודים הנוכחית הושק במדינה פיילוט לאומי, שבו מאות מורים מתנסים בצ’אטבוטים כמו “ג’מיני” של גוגל או “קלוד” של חברת אנתרופיק – אך רק לצורכי תכנון והכנה. תלמידים אינם משתמשים בכלים הללו בשלב זה, בשל החשש מהשפעה שלילית על תהליכי למידה בסיסיים. החוקרים באוניברסיטת איסלנד בוחנים כעת כיצד הכלים משפיעים על עבודת המורים ועל איכות ההוראה.

המורים המשתתפים בפיילוט מדווחים על יתרונות ברורים, כמו חיסכון בזמן ויצירת מערכי שיעור מגוונים יותר. עם זאת, הם מדגישים את הצורך בבקרה קפדנית ובבדיקת התכנים. חלקם אף מביעים דאגה מתלות גוברת של תלמידים בבינה מלאכותית מחוץ למסגרת הבית־ספרית. “הם נוטים לסמוך על הכלים האלה בעיניים עצומות”, אומרת אחת המורות. “התפקיד שלנו הוא ללמד אותם לא רק להשתמש בבינה מלאכותית – אלא גם לחשוב מולה”.

הבעיה המרכזית היא שהמחקר המדעי עדיין מדשדש מאחור. מעט מאוד מחקרים ארוכי טווח בחנו את השפעת הבינה המלאכותית הגנרטיבית על ילדים ובני נוער. “אנחנו בעיצומו של ניסוי עולמי”, מודה דרו בנט, מנהל חינוך בחברת אנתרופיק. “כעת אנחנו חייבים לעצור, למדוד, ולהבין מה באמת עובד – ומה עלול להזיק”.

הדילמה ברורה: האם למהר ולאמץ טכנולוגיה שמבטיחה יעילות וחדשנות, או להאט ולבחון בזהירות את המחיר החינוכי והאנושי שלה. בעוד ענקיות הטכנולוגיה ממשיכות לדחוף קדימה, מדינות כמו אסטוניה ואיסלנד מציעות מודל אחר – כזה שמכיר בפוטנציאל של הבינה המלאכותית, אך מסרב לוותר על החשיבה, הסקרנות והמאמץ שהיו מאז ומתמיד לב לבו של החינוך.