שבועה שמעבר לפוליטיקה: ראש עיריית ניו יורק המוסלמי הראשון נשבע אמונים על הקוראן – ומצית סערה לאומית

ניו יורק – בטקס חצות יוצא דופן, שנערך בתחנת רכבת תחתית סגורה מתחת לבניין העירייה, הושבע זוהראן ממדאני לתפקיד ראש עיריית ניו יורק – והפך לראש העיר המוסלמי הראשון, וכן לראש העיר הדרום־אסייתי והאפריקאי הראשון בתולדות העיר הגדולה בארצות הברית.
אך הבחירה הסמלית להישבע אמונים על הקוראן, ולא על התנ״ך כפי שנהוג היה בעבר, הפכה את רגע השיא האישי והפוליטי לנקודת הבזק של סערה לאומית, מתקפות אנטי־מוסלמיות ודיון טעון על זהות, דת ופוליטיקה אמריקאית.

ממדאני, דמוקרט־סוציאליסט בן 34, בחר להניח את ידו לא על ספר קודש אחד, אלא על שלושה כתבי קוראן בעלי משמעות היסטורית ואישית עמוקה. בטקס החצות השתמש בשני כרכים: קוראן כיס נדיר מסוף המאה ה־18 או תחילת המאה ה־19, השייך לאוסף מרכז שומבורג לחקר התרבות השחורה בספרייה הציבורית של ניו יורק, וכן בקוראן שהיה שייך לסבו. בטקס ההשבעה הרשמי שנערך בבניין העירייה ביום הראשון של השנה, הוסיף גם את הקוראן של סבתו.

כתב היד ההיסטורי נרכש בראשית המאה ה־20 על ידי ארתורו שומבורג – היסטוריון פורטוריקני שחור, אינטלקטואל מרכזי ואספן שתיעד את תרומתם הגלובלית של בני מוצא אפריקאי לתרבות, לדת ולהיסטוריה. אף שאין תיעוד מדויק לנסיבות הגעתו של הקוראן לידיו, חוקרים סבורים כי הוא שיקף את עניינו של שומבורג בקשרים ההיסטוריים בין האסלאם, אפריקה והעולם השחור באמריקה.

 

מבחינה חוקית, שבועת אמונים בארצות הברית אינה מחייבת שימוש בכל טקסט דתי. השבועה היא התחייבות לקיים את החוקה הפדרלית, חוקת מדינת ניו יורק וחוקי העיר. אף על פי כן, המסורת של שימוש בתנ״ך הפכה עם השנים לנורמה בלתי כתובה – נורמה שממדאני בחר לערער במודע.

 

בניגוד לכתבי יד דתיים מפוארים המזוהים עם חצרות מלוכה או אליטות דתיות, הקוראן שבו השתמש ממדאני הוא צנוע ומינימליסטי: כריכה אדומה עמוקה עם מדליון פרחוני פשוט, כתב קריא בדיו שחור ואדום, וללא עיטורים ראוותניים. מאפיינים אלו מעידים כי נועד לשימוש יומיומי של קוראים רגילים, ולא לטקסים רשמיים.

היבה עאבד, אוצרת מחקרי המזרח התיכון והאסלאם בספרייה הציבורית של ניו יורק, הסבירה כי “החשיבות של כתב היד הזה אינה טמונה במותרות, אלא בנגישות. זהו ספר שנועד לחיים, לא לארון תצוגה.”
מאחר שהקוראן אינו מתוארך ואינו חתום, החוקרים העריכו את מועד כתיבתו על סמך סגנון הכריכה והכתב, והגיעו למסקנה כי נוצר ככל הנראה בסוף המאה ה־18 או בתחילת המאה ה־19, בתקופה העות’מאנית, באזור הכולל את סוריה, לבנון, ישראל, השטחים הפלסטיניים וירדן של ימינו.

עאבד הוסיפה כי מסעו של כתב היד לניו יורק משקף גם את סיפור חייו הרב־שכבתי של ממדאני עצמו: יליד אוגנדה ממוצא דרום־אסייתי, שגדל בניו יורק, ונשוי לראמא דוואג’י – אמריקאית־סורית שלקחה חלק בבחירת הקוראנים לטקס.

בחירתו של ממדאני לא התרחשה בחלל ריק. עלייתו המטאורית בזירה הפוליטית לוותה בגל גובר של רטוריקה אסלאמופובית, שהחריפה ככל שהמירוץ לראשות העיר משך תשומת לב לאומית. ימים ספורים לפני הבחירות נשא ממדאני נאום שבו הבהיר כי אינו מתכוון להצניע את אמונתו או זהותו.
“לא אשנה מי שאני, איך אני אוכל או באיזו אמונה אני מאמין,” אמר אז. “לא אחפש עוד את עצמי בצללים – אמצא את עצמי באור.”

לאחר ההשבעה, הביקורת החריפה לא איחרה לבוא. הסנטור הרפובליקני מטומי טוברוויל מאלבמה הגיב ברשתות החברתיות במילים “האויב בתוך השערים” בתגובה לדיווח חדשותי על הטקס. המועצה ליחסים אמריקאיים־אסלאמיים, ארגון זכויות אזרח, הגדירה את טוברוויל כקיצוני אנטי־מוסלמי, בהתבסס על שורת הצהרות עבר.

הסערה סביב השבועה אינה חסרת תקדים. בשנת 2006, קית’ אליסון – המוסלמי הראשון שנבחר לקונגרס – עורר תגובת נגד דומה כאשר בחר להישבע אמונים בטקס סמלי על הקוראן. גם אז עלו טענות על נאמנות כפולה ושיח של פחד ושנאת זרים.

במהלך הקמפיין שלו התמקד ממדאני בעיקר ביוקר המחיה, דיור ובריאות, אך לא הסתיר את זהותו הדתית. הוא הופיע תדיר במסגדים ברחבי חמשת הרבעים של ניו יורק, וגייס תמיכה רחבה בקרב בוחרים מוסלמים ודרום־אסייתיים – רבים מהם השתתפו לראשונה בתהליך הפוליטי.

מבחינה חוקית, השבעת אמונים בארצות הברית אינה מחייבת שימוש בכל טקסט דתי. השבועה היא התחייבות לקיים את החוקה הפדרלית, חוקת מדינת ניו יורק וחוקי העיר. אף על פי כן, המסורת של שימוש בתנ״ך הפכה עם השנים לנורמה בלתי כתובה – נורמה שממדאני בחר לערער במודע.

לאחר הטקס, הודיעה הספרייה הציבורית של ניו יורק כי הקוראן ההיסטורי יוצג לציבור הרחב. עאבד הביעה תקווה שהדיון הציבורי סביב ההשבעה יעורר עניין מחודש באוספי הספרייה, המתעדים את חיי המוסלמים בניו יורק – החל מהקלטות מוזיקה ארמנית וערבית מראשית המאה ה־20, ועד עדויות אישיות על אסלאמופוביה לאחר פיגועי 11 בספטמבר.

“זהו כתב יד שנועד לשימוש יומיומי כאשר נכתב,” אמרה. “והיום הוא חי בספרייה ציבורית, פתוח לכל אדם.”

השבעתו של זוהראן ממדאני מסמנת רגע מכונן בהיסטוריה האמריקאית: שילוב של פריצת דרך פוליטית, סמל דתי טעון ודיון לאומי על זהות, ייצוג וחופש דת. בעיני תומכיו זהו ביטוי לעומקה ולרב־תרבותיותה של הדמוקרטיה האמריקאית; בעיני מבקריו – סימן לאיום תרבותי. כך או כך, ברור שהרגע הזה חורג הרבה מעבר לטקס השבעה – והוא צפוי להדהד עוד זמן רב בזירה הציבורית.