לא מיתוס ולא בדיחה: מחקר חדש מוכיח שיהודים באמת אוכלים סיני בחג המולד

במשך שנים נחשבה הבדיחה על יהודים שאוכלים אוכל סיני בחג המולד לסטריאוטיפ חביב או לקריצה תרבותית. כעת מגיע האישור הסטטיסטי: יהודים אכן פוקדים מסעדות סיניות בחג, ולא רק במספרים שוליים. מחקר חדש המבוסס על ניתוח נתוני חיפוש בגוגל קובע כי מדינות הצפון־מזרח של ארצות הברית מובילות באופן מובהק בחיפושים אחר מסעדות סיניות בשבוע חג המולד – בדיוק באזורים שבהם מתגוררת האוכלוסייה היהודית הגדולה במדינה.

המחקר, שנערך על ידי חברת השירותים הפיננסיים קובנטרי דיירקט, ניתח חיפושים של הביטוי “אוכל סיני קרוב אליי” במהלך שבוע חג המולד בין השנים 2020 ל־2024. התוצאות חד־משמעיות: חמש המדינות המובילות בחיפושים הן דלאוור, רוד איילנד, קונטיקט, ניו ג’רזי וניו המפשייר. מדינת ניו יורק, שבה מתגוררת הקהילה היהודית הגדולה ביותר בארצות הברית, דורגה במקום השביעי – אך במספרים מוחלטים היא ממשיכה להיות מוקד מרכזי של התופעה.

המחקר בחן גם אילו מנות סיניות זוכות לפופולריות הגבוהה ביותר בכל מדינה. עוף סצ’ואן הוביל בדירוג הארצי והיה המנה המבוקשת ביותר בשמונה מדינות שונות. ואולם בניו יורק התמונה שונה: שם המנה הפופולרית ביותר היא “בודהה’ס דילייט” – תבשיל ירקות צמחוני מסורתי, המזוהה עם מטבח סיני קלאסי ומותאם להעדפות של סועדים רבים מהקהילה היהודית.

 

שורשי המסורת נעוצים בראשית המאה ה־20, עם גלי ההגירה היהודית לערים הגדולות. מסעדות סיניות היו מהבודדות שנותרו פתוחות בחג המולד, והן קיבלו בברכה סועדים מכל רקע

 

הקשר בין יהודים לאוכל סיני בחג המולד אינו תופעה חדשה. הוא זכה לאזכור פומבי מפורסם בשנת 2010, כאשר אלנה קייגן, במהלך דיוני האישור שלה לבית המשפט העליון של ארצות הברית, נשאלה היכן הייתה ביום חג המולד. תשובתה הפכה מיד לאיקון תרבותי: “כמו כל היהודים – כנראה הייתי במסעדה סינית”.

בשנים האחרונות התווספה למסורת גם שכבה הומוריסטית ברשתות החברתיות, עם תמונות של שלט ויראלי המיוחס ל”איגוד המסעדות הסיניות של ארצות הברית”, שמודה לכאורה ללקוחות היהודים על נאמנותם רבת השנים. אף שמדובר בבדיחה, היא משקפת אמת תרבותית עמוקה: עבור משפחות יהודיות רבות, המסעדה הסינית היא המקום הבטוח, הפתוח והניטרלי ביום שבו רוב אמריקה סגורה.

שורשי המסורת נעוצים בראשית המאה ה־20, עם גלי ההגירה היהודית לערים הגדולות. מסעדות סיניות היו מהבודדות שנותרו פתוחות בחג המולד, והן קיבלו בברכה סועדים מכל רקע. מחקר קלאסי משנת 1993, מאת הסוציולוגים גיי טוכמן והארי לוין, הצביע על כמה גורמים מרכזיים: המטבח הסיני הציע טעמים שלא היו זרים לחיך היהודי ממזרח אירופה; הוא נתפס כ”אקזוטי אך בטוח”; ובעיקר – כמטבח שאינו מערבב חלב ובשר, ולכן נתפס בעיני רבים כ”טרף נסבל”. גם כאשר הופיעו מנות שאינן כשרות, כמו חזיר או שרימפס, הן הוגשו לרוב קצוצות – דבר שהפחית את המחסום הפסיכולוגי.

כיום, המסורת אינה רק שימור נוסטלגי אלא חגיגה חיה ומתחדשת. בניו יורק צפוי מועדון קומדיה באיסט וילג’ לארח מופע מיוחד בשם “כשר סיני”, המשלב סטנד־אפ, כופתאות כשרות ואווירת חג אלטרנטיבית. בסן פרנסיסקו נפתח מופע הקומדיה הכשר “קונג פאו”, המתקיים זו השנה ה־33 ברציפות. גם דליקטסנים יהודיים ממסצ’וסטס ועד אוהיו מציעים תפריטים בהשראה סינית לציון המאורע.

אפילו הדור הצעיר מאמץ את המסורת בהתלהבות. תלמידי תיכון מניו יורק חקרו את התופעה במסגרת פרויקט של רשת הרדיו הציבורית האמריקאית, ותיעדו כיצד משפחות צעירות ממשיכות לראות בארוחת הסיני של חג המולד טקס משפחתי של ממש – כזה שאינו קשור לדת הנוצרית, אך כן מחזק זהות, שייכות וקהילתיות.

יותר מאשר עניין קולינרי, המסורת הזו מספרת סיפור רחב יותר: על יכולתה של הקהילה היהודית־אמריקאית ליצור לעצמה טקסים חדשים, לשלב בין תרבויות ולהפוך שולחן במסעדה למרחב חברתי ומשפחתי. היא גם מדגימה את הקשר הייחודי שנרקם לאורך השנים בין שתי קהילות מיעוט בארצות הברית – יהודים וסינים – שמצאו זה בזה שותפים שקטים ליום אחד בשנה שבו אמריקה עוצרת.

הנתונים החדשים אולי מאשרים את מה שיהודים אמריקאים ידעו מזמן, אבל הם גם מזכירים אמת פשוטה: לפעמים המסורות החזקות ביותר הן אלה שנולדות מהחיים עצמם – לא מספרי הלכה, אלא מהצורך להיות יחד, גם כשכולם חוגגים משהו אחר.