חמישים אלף דולר על גלגלים: כך הפך רכב חדש באמריקה למוצר יוקרה

רכב חדש בארצות הברית כבר אינו מוצר צריכה בסיסי אלא התחייבות כלכלית כבדה, שבמקרים רבים דומה יותר למשכנתא מאשר להלוואה רגילה. מחירו הממוצע של רכב חדש חצה את רף 50 אלף הדולרים – רמה שבעבר הייתה שמורה לרכבי יוקרה – והזינוק הזה משנה מן היסוד את הדרך שבה אמריקאים קונים, מממנים ומחזיקים כלי רכב.

העלייה החדה במחירים דוחפת מיליוני צרכנים לפרוס את החוב על פני תקופות הולכות ומתארכות. במקום הלוואות של ארבע או חמש שנים, שהיו הסטנדרט במשך עשורים, יותר ויותר קונים נאלצים כיום להתחייב לשמונה, תשע ולעיתים אף כמעט עשר שנים – רק כדי להוריד את התשלום החודשי לרמה נסבלת.

דיוויד קלהר, מנהל סוכנות למכירת רכבי דודג' וג'יפ בגלן מילס שבפנסילבניה, מתאר מציאות חדשה לחלוטין. לדבריו, משפחות אמריקאיות רבות פשוט אינן מסוגלות עוד לעמוד במחירי הרכבים. “תשלומים חודשיים של 300 דולר על רכב חדש נעלמו לגמרי”, הוא אומר. “זה כבר לא קיים בשוק”.

 

דיוויד קלהר, מנהל סוכנות למכירת רכבי דודג' וג'יפ בגלן מילס שבפנסילבניה, מתאר מציאות חדשה לחלוטין. לדבריו, משפחות אמריקאיות רבות פשוט אינן מסוגלות עוד לעמוד במחירי הרכבים. “תשלומים חודשיים של 300 דולר על רכב חדש נעלמו לגמרי”, הוא אומר. “זה כבר לא קיים בשוק”.

 

לפי נתוני “ספר הרכב הכחול של קלי”, המחיר הממוצע של רכב חדש טיפס ביותר מ־33 אחוזים מאז שנת 2020, אז עמד על פחות מ־38 אלף דולר, עוד לפני שמגפת הקורונה טלטלה את הכלכלה העולמית. מאז, מחירי המדבקה המשיכו לטפס בקצב מהיר, בין היתר בשל מחסור ברכיבים, שיבושי ייצור, שינוי בהרכב הדגמים והתרחקות של יצרניות הרכב מפלחי השוק הזולים.

במשך תקופה מסוימת, הצרכנים המשיכו לקנות. חלקם דחו רכישות בזמן הקורונה ונאלצו להשלים פערים, אחרים נהנו מעליות בשוקי ההון או מתחושת ביטחון כלכלי זמנית, ובחרו ברכבים יקרים יותר. אך כעת, כשהאינפלציה שוחקת את כוח הקנייה והריביות גבוהות, המחירים הגבוהים מתחילים להכביד באמת.

בנובמבר האחרון עמד התשלום החודשי הממוצע על רכב חדש על כ־760 דולר. זהו סכום שרבים מתקשים לעמוד בו, במיוחד כאשר הוא מצטרף לעלויות מחיה גבוהות, משכנתאות יקרות והוצאות שוטפות מתייקרות. התוצאה: יותר צרכנים מפגרים בתשלומים, ויותר הלוואות נפרסות לטווחים ארוכים במיוחד.

ברבעון השלישי של השנה, כשליש מרוכשי הרכב נטלו הלוואות לתקופה של לפחות 72 חודשים. שיעור ההלוואות לטווחים של שבע עד שמונה שנים ממשיך לעלות, וגם הלוואות ל־100 חודשים – יותר משמונה שנים – הופכות לנפוצות, בעיקר ברכישת טנדרים ורכבים גדולים ויקרים במיוחד.

לדברי מנהלים בענף, הבעיה אינה רק תנאי המימון אלא בראש ובראשונה המחיר עצמו. כמעט ואין כיום דגמים חדשים שמחירם נמוך מ־30 אלף דולר – רף שבעבר סימן כניסה נגישה לשוק. “כל עוד אין רכבים חדשים במחירים באמת נמוכים, הנגישות הכלכלית רק תלך ותידרדר”, אמר לאחרונה היית’ בירד, סמנכ”ל הכספים של רשת סוכנויות הרכב סוניק אוטומוטיב.

הזינוק במחירים מתבטא גם בהיקף החוב הכולל. האמריקאים נושאים כיום חובות רכב בהיקף של כ־1.66 טריליון דולר – עלייה של כ־300 מיליארד דולר בתוך חמש שנים בלבד. זהו חוב שמתגלגל לאורך זמן, בריביות גבוהות יותר, ומעמיס על משקי הבית לשנים קדימה.

גם הממשל הפדרלי מתחיל להפנים את עומק הבעיה. בבית הלבן מדגישים את הצורך בהחזרת רכבים זולים לשוק, והנשיא טראמפ הורה לבחון הקלות רגולטוריות שיאפשרו מכירת מכוניות קטנות וזולות יותר, גם במחיר של התאמות בתקני הבטיחות.

הביקוש לרכבים זולים יותר ניכר בשטח. יצרניות שחתכו מחירים או הציעו גרסאות בסיס נגישות מדווחות על עלייה במכירות. בג’יפ, למשל, הורדות מחירים של אלפי דולרים בדגמים שונים סייעו להחזיר לקוחות ולהגדיל את המכירות ברבעון האחרון.

יש הטוענים כי הארכת תקופות ההלוואה מוצדקת, משום שכלי הרכב המודרניים מחזיקים מעמד זמן רב יותר. אך בפועל, העלייה החדה במחירי הרכבים יוצרת נטל ריבית כבד בהרבה. כך, הלוואה של 50 אלף דולר בריבית מתונה יחסית עלולה לעלות לצרכן אלפי דולרים נוספים רק בשל פריסת הזמן הארוכה.

סטיב לוי, יועץ לניהול עושר מטקסס, מתאר עד כמה השינוי קיצוני. “כשהייתי צעיר, ארבע שנים נחשבו לתקופת הלוואה ארוכה לרכב”, הוא אומר. “היום אנשים מדברים על שמונה ותשע שנים כאילו זה מובן מאליו. זה לא הרכב שהתארך – זה המחיר שהתפוצץ”.