רצח הזמרת בסן פרננדו ואלי: כך חברי ילדות הובילו כוכבת צעירה למלכודת מוות

בשעה אחת וחצי לפנות בוקר, בשבת בנובמבר האחרון, שני גברים רעולי פנים התקרבו לרכב קדילאק אסקלייד שחור שחנה מחוץ לבניין דירות בנורת’רידג’ שבלוס אנג’לס, בלב סן פרננדו ואלי. אחד מהם אחז ברובה ציד, השני באקדח. מצלמות אבטחה תיעדו את הרגעים הבאים: קריאת זיהוי של כנופיה, בלבול, דרישה לרכוש — ואז שש יריות, ורעש מנוע שמזנק קדימה.

במושב הנוסע ישבה מריה דה לה רוזה, בת 22, כשפצע ירי בחזה. היא הייתה מוזיקאית צעירה שפעלה בשם הבמה “דה־לה־רוזה”, וצברה קהל מעריצים שהלך וגדל עד מותה ב־22 בנובמבר. מה שלא ידעה באותו לילה — הוא שהאנשים שעליהם סמכה מאז גיל הנעורים הם אלה שהובילו אותה הישר אל תוך מלכודת.

 

במושב הנוסע ישבה מריה דה לה רוזה, בת 22, כשפצע ירי בחזה. היא הייתה מוזיקאית צעירה שפעלה בשם הבמה “דה־לה־רוזה”, וצברה קהל מעריצים שהלך וגדל עד מותה ב־22 בנובמבר. מה שלא ידעה באותו לילה — הוא שהאנשים שעליהם סמכה מאז גיל הנעורים הם אלה שהובילו אותה הישר אל תוך מלכודת.

 

הרשויות מסרו בתחילה כי דה לה רוזה נהרגה במהלך ניסיון שוד, אך לא פרסמו פרטים רבים מעבר לכך. לאחרונה בחן “לוס אנג’לס טיימס” תצהיר לצו חיפוש שכתב בלש ממשטרת לוס אנג’לס, שחקר את הרצח. על פי המסמך, דה לה רוזה הוטעתה והובאה לזירה בידי חבריה — שניים מתוך שלושה אנשים המואשמים כעת ברצח שלה.

לפי התצהיר שכתבה הבלשית סירנוש סימוניאן, פרנסיסקו גייטן, המכונה “ג’י־בוי”, שנעצר יום לאחר הרצח, סיפר לחוקרים כי הוא מכיר את דה לה רוזה מאז שהיו בני נוער. לדבריו, חברו בני גומז, המכונה “פלייר”, תכנן להיפגש עם דה לה רוזה ברחוב בריאנט לצורך “עסקת סמים” — אך התוכנית האמיתית, כך נטען, הייתה לשדוד אותה.

גייטן, גומז ושני היורים החשודים משויכים, לפי התצהיר, לכנופיית “רחוב בריאנט” שפועלת בנורת’רידג’.

גייטן טען שלא השתתף בשוד עצמו, אך לאחר שהסכים לחיפוש בטלפון שלו, כתבה סימוניאן כי נמצאו בו הודעות טקסט שנשלחו לאחד היורים החשודים, אדוארדו לופז, המכונה “אקטיב”. באחת ההודעות, שנשלחה כחמש שעות לפני מותה של דה לה רוזה, נכתב לכאורה: “לך תביא מסכת סקי”.

יום לאחר שגייטן מסר את גרסתו, מסר גם גומז עדות לחוקרים. גם הוא אמר כי היה “חבר ילדות” של דה לה רוזה. גומז טען כי פגש אותה לאחר שיצא ממועדון, וכי שוחח איתה מחוץ לבניין הדירות של גייטן — ואז התקרבו שני רעולי פנים ופתחו באש. לדבריו, הוא התכופף, נמלט בריצה, ורק מאוחר יותר הבין שדה לה רוזה נהרגה, כאשר אמה התקשרה אליו.

גומז התעקש שאין לו כל קשר לירי.

אלא שלפי התצהיר, גרסתו נסתרה באמצעות תיעוד מצלמות אבטחה. מצלמות שהותקנו בבניין סמוך הראו את גומז משוחח עם לופז ועם היורה החשוד השני דקות לפני שדה לה רוזה הגיעה למקום. על פי הנטען, גומז לחץ את ידיהם, ביצע סימן יד המזוהה עם כנופיית “רחוב בריאנט”, ולאחר מכן סימן להם להתקדם במורד סמטה.

לפי התצהיר, דה לה רוזה התקשרה לגומז בזמן שיצא לאסוף אותה. באותה עת, שני היורים החשודים התקרבו אל האסקלייד מתוך הסמטה, שלפו רובה ציד ואקדח מתוך מכנסיהם, ואחד מהם נשמע אומר: “זו כנופיית בריאנט”.

לאחר הירי, כשהאסקלייד נמלט מהמקום, נשמע בתיעוד קול — שלדברי החוקרים עשוי להיות קולו של גומז — שואל בזעם: “למה יריתם בהם, טיפש?”

 

לאחר הירי, כשהאסקלייד נמלט מהמקום, נשמע בתיעוד קול — שלדברי החוקרים עשוי להיות קולו של גומז — שואל בזעם: “למה יריתם בהם, טיפש?”

 

השלב הבא, כך לפי התצהיר, הפך את התמונה למזעזעת אף יותר: לאחר שהחשודים החביאו את כלי הנשק בטנדר מדגם שברולט אסטרו, לופז ושותפו נכנסו למכונית בי־אם־דאבליו מדגם 328 של גייטן. בעת הכניסה לרכב, כך נכתב, לופז הפיל “ראיית מפתח” — מסמך של בית משפט הנושא את שמו ומספר התיק שלו.

באותם רגעים, על פי התצהיר, גייטן נראה מתווכח עם היורים בתוך המכונית. כשהוא פותח את הדלת, תיעוד האבטחה קולט אותו אומר: “תעופו מכאן”.

ואז מגיעה שורה נוספת, שנטען כי נשמעה מפיו: “אתם טיפשים”. לפי התצהיר, הוא נשמע מוסיף משפט שמשתמע ממנו כעס על הדרך שבה הדברים “נראו” כלפי חוץ — משהו בסגנון: “מה שאתם טיפשים עשיתם… אמרתי לכם איך לגרום לזה להיראות”.

על פי המסמך, היורים החשודים יצאו ממכוניתו של גייטן, נמלטו ברכב הונדה סיוויק, וייתכן שחצו את הגבול למקסיקו. כ־13 שעות לאחר מותה של דה לה רוזה, נטען כי גומז כתב לגייטן בהודעת טקסט: “אנחנו בסדר, הם יצאו ל־טי־ג’יי” — כינוי מקובל לטיחואנה.

גייטן וגומז טרם הודו או כפרו באישומים המיוחסים להם בגין רצח וניסיון שוד. התביעה הודיעה גם על אישומים נגד לופז, אך לא ברור אם הוא נמצא במעצר. הרשויות לא מסרו אם היורה החשוד השני הואשם ברצח, ומקום הימצאו אינו ידוע.

הסיפור של מריה דה לה רוזה מדגיש לא רק את אכזריותה של אלימות כנופיות, אלא גם את האפשרות המצמררת לבגידה שמגיעה ממקום אינטימי בהרבה: חברים מן העבר. היא הייתה מוזיקאית צעירה בראשית דרכה, עם עתיד שנראה מבטיח — ובכל זאת, במקום פגישה עם אדם מוכר, היא הגיעה אל הלילה האחרון בחייה.

התיק עדיין מתנהל, אך התמונה המצטיירת מן הראיות — הודעות טקסט מפלילות, תיעוד מצלמות אבטחה ועדויות שסותרות זו את זו — מתגבשת לכדי גרסה אחת קשה: ניסיון שוד שנועד להיות “נקי”, הסתבך בתוך שניות והסתיים במוות. ובתוך התיעוד, בין היריות לרעש המנוע הנמלט, נשארה שאלה אחת שמנסרת: למה יריתם?