הנאשם, ג’ואל בואמן, בן 35, הודה בבית המשפט המחוזי בממפיס בעבירות של תקיפה בנסיבות מחמירות ופריצה בנסיבות מחמירות. גזר הדין ניתן על ידי השופט ג’יימס ג’ונס השלישי ממחוז שלבי. במהלך הדיון אישר בואמן כי הוא מבין את משמעות ההסדר ואת תנאיו, הכוללים פיקוח, טיפול נפשי מתמשך והימנעות מנשיאת נשק.
הרקע האישי של בואמן הוצג בהרחבה במהלך ההליך המשפטי. לפני כעשרים שנה נורה אביו למוות בידי שוטרים, לאחר שכיוון נשק לעברם במהלך אפיזודה נפשית בבית המשפחה. מקורבים לבואמן סיפרו בעבר כי האירוע הותיר בו טראומה עמוקה. עורכת דינו, לורן פוקס, טענה כי ביום הירי סבל בואמן מהתפרצות נפשית חריפה, אך מאז הוא מקבל טיפול, מצבו התייצב והוא כשיר לעמוד לדין.
האירוע התרחש ב־31 ביולי 2023 באקדמיה העברית מרגולין – ישיבת פיינסטון של הדרום, מוסד חינוכי יהודי הפועל בממפיס מכיתות גן ועד תיכון. באותו יום הגיע בואמן לשערי בית הספר כשהוא חמוש באקדח. כניסתו למבנה נמנעה הודות למערך האבטחה, אף שבמקום לא התקיימו לימודים מלאים ונכחו בו רק אנשי צוות ועובדי בנייה.
לפי המשטרה, לאחר שנחסם בכניסה הסתובב בואמן סביב המבנה וירה שתי יריות לעבר קבלן שעבד במקום. הקבלן לא נפגע. בהמשך ירה שתי יריות נוספות מחוץ לשטח בית הספר, ואז נמלט מהמקום ברכבו. דקות לאחר מכן איתרו אותו שוטרים באזור סמוך. כאשר יצא מרכבו וכיוון את האקדח לעבר אחד השוטרים, נורה בחזהו. הוא פונה לבית חולים במצב קשה, אך שרד והתאושש.
בואמן הוא תלמיד עבר של בית הספר ואף שיחק בעבר בקבוצת הכדורסל שלו. הרשויות הדגישו כבר לאחר האירוע כי החקירה לא העלתה ראיות לכך שהירי בוצע ממניע אנטישמי. עם זאת, עצם העובדה שמדובר במוסד יהודי, ובתקופה שבה קיים חשש מוגבר לפגיעות בקהילות יהודיות בארצות הברית, גרמה לאירוע להיתפס כאיום חמור במיוחד.
הרקע האישי של בואמן הוצג בהרחבה במהלך ההליך המשפטי. לפני כעשרים שנה נורה אביו למוות בידי שוטרים, לאחר שכיוון נשק לעברם במהלך אפיזודה נפשית בבית המשפחה. מקורבים לבואמן סיפרו בעבר כי האירוע הותיר בו טראומה עמוקה. עורכת דינו, לורן פוקס, טענה כי ביום הירי סבל בואמן מהתפרצות נפשית חריפה, אך מאז הוא מקבל טיפול, מצבו התייצב והוא כשיר לעמוד לדין.
עוד עלה במהלך הדיונים כי יום הירי לא הסתכם בבית הספר בלבד. עדים העידו שבואמן, כשהוא חמוש, הגיע גם לביתו ולמשרדו של מאמן הכדורסל לשעבר שלו, ביקר בבית ספר נוסף, ואף פרץ לבית של אדם אחר כשהוא אוחז באקדח. רצף האירועים שרטט תמונה של יום כאוטי שבו פעל בואמן בחוסר שליטה במספר זירות.
בשלב מוקדם יותר של ההליך הואשם בואמן בעבירות חמורות יותר, ובהן ניסיון רצח בדרגה שנייה ונשיאת נשק בשטח בית ספר. במסגרת ההסדר הופחתו האישומים, והוא הודה בעבירות קלות יותר יחסית – מהלך ששיקף, לפי הצדדים, את מצבו הנפשי ואת היעדר הפגיעות בנפש.
מנהלי האקדמיה העברית מרגולין הדגישו כי מערך האבטחה של בית הספר היה גורם מרכזי במניעת אסון כבד יותר. במקום מותקנות דלתות מתכת עם גישה אלקטרונית מבוקרת, מצלמות אבטחה ומערכת חירום שמאפשרת התרעה מיידית לרשויות במקרה של חשד לאירוע אלים. לאחר הירי חיזק בית הספר עוד יותר את האבטחה, החליף מנעולים וקודי כניסה והוסיף שומרים בשטח.
ברנדי פלאק, המנהלת המבצעת של בית הספר, מסרה בהצהרה כי גזר הדין אינו התוצאה שלה קיוו בקהילה, אך הדגישה כי הדגש נותר על ביטחון, ריפוי והמשכיות. “ההתמקדות שלנו היא בהגנה על התלמידים והצוות ובהתקדמות כקהילה”, אמרה.
המקרה של ג’ואל בואמן מדגיש את המורכבות שבה מתמודדת מערכת המשפט עם נאשמים הסובלים מבעיות נפשיות חמורות. מצד אחד, מדובר במעשים מסוכנים שעלולים היו להסתיים באובדן חיי אדם; מצד שני, הרקע הנפשי והטראומה האישית מציבים שאלות קשות לגבי ענישה, שיקום והגנה על הציבור.
עבור הקהילה היהודית בממפיס, האירוע היה תזכורת כואבת לצורך המתמיד באבטחה מחמירה. יחד עם זאת, הוא גם המחיש שלא כל איום כלפי מוסד יהודי נובע מאידיאולוגיית שנאה – לעיתים מדובר באדם במצוקה עמוקה, שקשריו האישיים למקום הם שהובילו אותו לשם, ברגע של קריסה נפשית.
