״בארץ יש לי שורשים באל איי יש לי כנפיים״

אושרי כהן גדל והתחנך על ברכיה של התרבות הישראלית. הוא סומן כילד פלא וכבר בגיל 11 החל לשחק בתיאטרון ולהופיע בתוכניות טלוויזיה רבות. כנער השתתף במחזות זמר ופסטיגלים ובגיל 19 כבר היה מועמד לפרס אופיר ראשון על ״הכוכבים של שלומי״. קשה למנות את רשימת הסרטים והתוכניות הארוכה בה כיכב או לקח חלק בקריירה ארוכה שנמשכת בהצלחה עד היום.

אושרי כהן (צילום: בת׳ שחר)

הוא מיצב את מעמדו השורשי הישראלי כשהשתתף בסרטי קולנוע צבאיים הירואים (בופור, לבנון). בטלויזה ראיתם אותו ב:אהבה מעבר לפינה, השיר שלנו, מרחב ירקון, ניו יורק ועוד. בתפקידו כסלבריטאי ישראלי עשה גם תוכניות ריאליטי כמו:הישרדות VIP, השתתף בעונה השנייה של נינג׳ה ישראל VIP והזמר במסכה.
עם ההצלחה הגדולה בישראל, נדמה שהילד שנולד בלוד וגדל בראשון לציון, אינו הסתפק בארץ הקודש וביקש לפלרטט עם אמריקה הגדולה: ב-2015 השתתף בפרק של הסדרה האמריקאית המצליחה "הומלנד", ב-2017 גילם את ג׳וזף בסדרה "אם סי מאפיה" וגם עשה תפקיד אורח בסדרת המשטרה האיקונית ״חוק וסדר״. ב-2018 שיחק ב״אישה עובדת״ את עופר, בעל של אישה המוטרדת על ידי הבוס שלה. סרט חזק ועוצמתי שזכה בפרסים בפסטיבלי הסרטים החשובים בעולם ונבחר על ידי האל איי טיימס לאחר הסרטים המובילים שהובילו את מהפכת ה- #MeToo

בין אל איי לתל אביב
במשך שש שנים כמעט כהן חיי על קו תל אביב- לוס אנג׳לס, עד שהחליט על המעבר הסופי לטרזנה, שם הוא מתגורר עם בת הזוג סשה, התינוקת החמודה אלה, שנולדה להם בשעה טובה לפני קצת יותר משנה, והכלב המשפחתי אלבי. האמת, החלטה לא מפתיעה. כבר למעלה מעשור שאנו עדים לשחקנים ישראלים מגיעים לביקורים ארוכים כדי לנסות את מזלם בעיר המלאכים וחלקם מחליטים להישאר. בארוחות שבת מקומיות תוכלו למצוא את: מורן אטיאס, נינט שחיה באל איי תקופה ארוכה, גורי אלפי שסגר פה שנה ושחקנים שנדמה כי הפכו אמריקאים לכל דבר: מארק איווניר, איילת זורר, גל גדות ואלון אבוטבול ז״ל, ממנו נפרדנו מוקדם יותר השנה.

במהלך עבודתי העיתונאית בארצות הברית ישבתי לראיון עם שחקנים ישראלים רבים. אך תמיד קיבלתי תחושה מיוחדת בשיחה עם אמנים ישראלים שמתגוררים כאן, כאילו זכיתי לקבל מהם צד אמיתי, חשוף וכן יותר. נדמה שאחרי תקופה של חיים בלוס אנג'לס הם השילו מעליהם את כתר ההצלחה הארצישראלי, מבינים ההם יכולים ללכת ברחוב מבלי שיבקשו מהם סלפי או לצלם ברכה לבר/בת  מצווה - ואנחנו מקבלים גרסה צנועה ומזוקקת יותר שלהם. ממש כמו ישראלי שפוגש ישראלי בחו״ל- הם מוכנים להיפתח ולדבר על עניינים של הלב.

 

״לפני כמה שבועות סשה ואני הלכנו לראות תיאטרון בעיר, וואוו...השחקנים היו כל כך טובים, כולם, אחד אחד היו מצויינים! הסתכלתי על סשה ואמרתי לה: ׳פאק, הגענו למקום עם השחקנים הכי טובים בעולם׳. הבנתי שאף אחד לא מחכה לי כאן״.

 

אני נפגש עם כהן בבית קפה קטן ליד בוורלי הילס. הוא מחנה את הג׳יפ במיקום מושלם מול הכניסה. לבוש שחורים ותכשיטים מנצנצים, שיער גלי ושופע משווה לו מראה צעיר בהרבה מגילו. ילד הפלא של הקולנוע הישראלי כבר בן 41 אבל לא תראו עליו. ״סליחה על האיחור, היו פקקים של הבוקר מהוואלי...", הוא מתנצל.

נתחיל משאלה ששאלו אותך בטח המון בארץ -למה עזבת?
״לא עזבתי כי לא היה לי טוב. אני אוהב את ישראל וחולה על תל אביב, בחיים לא היו לי תוכניות מגובשות לעזוב; תל אביב זה הבית ואהבתי את כל מה שיש לעיר הזו להציע. אבל אחרי קריירה ארוכה בארץ רציתי לרדוף אחרי החלומות שלי ולתת לעצמי הזדמנות לשחק במגרש של הגדולים באמת- להגיע למקום שבו המקצוע שלי קורה בגדול. באל איי עושים סרטים גדולים, עושים פה אומנות גדולה ומספרים סיפורים גדולים. לא הייתי סולח לעצמי אם לא הייתי מגיע לפה ומנסה לממש את הפוטנציאל שלי. אני יודע שהרבה ישראלים עזבו את הארץ לאחרונה וחשוב לי להגיד שזה לא קשור למלחמה בארץ, למצב החברתי או לישראליות בכלל-רק לדרך האישית שלי והחלומות שלי.״

ובכל זאת, איך התבשל כל התהליך הזה אצלך?
״עוד לפני הקורונה ממש רציתי ללמוד קולנוע ולשלב את זה עם איזה טיול גדול. באותה תקופה גם נפרדתי מהחברה שלי אז והרגשתי שעכשיו זה זמן טוב. רציתי לצאת גם מאזור הנוחות שלי, אז נרשמתי ללמוד משחק בניו יורק פילם אקדמי. פתאום מצאתי את עצמי יוצא לצלם בכל מיני לוקיישנים בעיר עם סטודנטים לקולנוע בני 19. זו הייתה חוויה מדהימה כי היא החזירה אותי למהות שלי, למה שאני רוצה לעשות, לאהבה שלי. זו היתה תזכורת עבורי כמה שאני אוהב קולנוע.״

איך אתה מרגיש פה מבחינה מקצועית?
״עשיתי פה תפקיד קטן ב״חוק וסדר״, ועכשיו אנחנו פותחים פה חברת הפקות ויש עוד פרויקטים בעתיד, אבל לקח לי פה זמן להבין שכל עולם הקולנוע וההפקה באל איי הוא שונה לגמרי. אני זוכר פגישה שהייתה לי עם איזה מפיק הוליוודי על רעיון לסרט. ניסיתי למכור לו את זה בגישה של ׳אל תדאג, זה יהיה סרט דל תקציב, יש מקומות לצמצם או לחסוך אם צריך׳. הוא עצר אותי ואמר: ׳אושרי, להיפך, אל תמכור לי סרט במיליון דולר... בוא נראה איך עושים סרט בעשרים מיליון דולר, אנחנו רוצים לעשות דברים בגדול׳. הבנתי שאני בראש הישראלי שלי באתי מתנצל כדי להבטיח שהסרט יקרה. זו מנטליות שהבאתי מהארץ. האמנים בארץ הם כמו משה רבינו, מנסים להוציא מים מהסלע - אז עם הזמן, מבלי להרגיש בכלל, נהייתה לי גם התפיסה הזו של איך אני מצליח להוציא משהו. בארץ שיחקתי בעיקר בסרטים שמספרים את הסיפור הישראלי: משפחה ישראלית, הצבא או החוויה הארץ ישראלית. כאן, באל איי אני יכול לדמיין בגדול ולשחק הכל. אני יכול לעשות סרט אימה או לשחק ערפד או לעשות סרטי Sci-Fi.

אושרי כהן (צילום: בת׳ שחר)

 

״בארץ יש לי שורשים ובאל איי יש לי כנפיים; בישראל זה המשפחה, החברים והסיפור הציוני הוא משהו שמקרקע אותך, אתה מרגיש מחובר אליו מהרגע שאתה יורד מהמטוס. באל איי הדמיון שלי נפתח, אני מתמלא בשאיפות ענקיות והחלומות הם בהתאמה גדולים יותר וככה גם ההגשמות.״

 

פצחת פה גם בקריירה של מורה למשחק
״כשהגעתי לאל איי התחברתי ל״ווייס אוף דה ארט״, האקדמיה למוסיקה, תנועה ומשחק של הודיה בן. אני מעביר שם שיעורים לנוער ולמבוגרים. זה התחיל כשהודיה הזמינה אותי לעשות מאסטר קלאס, כל כך נהנתי וראיתי את התשוקה של התלמידים והחלטתי להמשיך. יש לי כבר 2 קבוצות והשלישית עומדת להיפתח בקרוב. זו סדנה מאוד מיוחדת ומעשירה: היא אינטימית ומאוד הומוגנית. היא מתאימה לשחקנים חובבים, לאלו שלא שיחקו מעולם ורוצים להתחיל וגם לשחקנים מקצועיים שאולי וויתרו על המקצוע הזה בעבר, כי אתה יודע, החיים לוקחים אותנו למקומות אחרים, אבל החליטו שהם רוצים לגלות את עולם המשחק מחדש. אני עוזר להם להשקות את הפרח הזה שבלב, כי אמן נשאר אמן כל החיים.
הסדנה כוללת 12 מפגשים ואנחנו עובדים עם התלמידים על איכויות המשחק שלהם כדי להפוך אותם לשחקנים טובים יותר ומעניקים להם כלים מקצועיים. אנחנו משלבים גם לימודי כתיבה, פיתוח דמויות ומונולוגים. במהלך הסדנה התלמידים יוצאים לצלם סרט קצר שמבוסס על הדמויות והסיפורים שהם בעצמם מביאים.
כל העבודה עם התלמידים הדליקה אצלי משהו. להיות מנטור עבור התלמידים שלי זה משהו שמאוד מרגש, אני מלמד אבל גם לומד המון על עצמי דרך הסטודנטים שלי. פתאום אני מבין כמה ידע צברתי, אבל גם שאני צריך לעשות עבודת עומק וליצר טכניקות חדשות כדי לגרום לתלמידים שלי להצליח.״

הבנתי שהחלפת בסדנה את אלון אבוטבול ז״ל
״כן, ואני חייב להודות שהמוות הפתאומי שלו תפס אותי לא מוכן. אני מרגיש שלא עבדתי איתו מספיק בחיי. שיחקנו פעם אחת ביחד בסרט בופור לפני הרבה מאוד שנים. מאז נפגשנו מידי פעם בכל מיני הזדמנויות. אלון תמיד היה אדם כל כך חכם בעיני. איש שיחה שיודע להקשיב ושכיף לדבר איתו. היו לו את התכונות האלו גם במשחק; אני זוכר שהגעתי לחזרות של בופור הייתי ילד בן 23 ונורא התרגשתי מהעובדה שאני הולך לשחק עם אלון אבוטבול - אז באתי מאוד מוכן, היה לי חשוב להיות הכי מקצוען שאפשר לידו. אבל אלון כל כמה רגעים אמר לי ׳בוא נעשה את זה ככה… בוא נשנה את זה... בוא נעשה את זה עוד פעם- דברים שהכניסו אותי למערבולות של רגשות.
בהתחלה התבאסתי ואמרתי לעצמי ואיי הוא לא מבסוט ממני. אבל בהמשך הבנתי שהגעתי מוכן מידי, עם מלא החלטות שעשיתי בבית: ידעתי איך אני הולך לשחק ומה אגיד ולא ידעתי להיות ברגע.. נוכח. אלון בדרכו המיוחדת ידע לעצבן אותי, לשחק לי בראש ולגרום לי להיות נוכח ולהקשיב וככה לעבוד טוב יותר ביחד. זה היה שיעור גדול עבורי. אני חושב שזה סוג הבן אדם שאלון היה בחיים שלו ובעבודה שלו כשחקן - אדם שיודע להיות ברגע. כשהגעתי לאל איי ואמרו לי שצריך מישהו שיחליף אותו בסדנת המשחק החלטתי שאני הולך על זה. באיזה שהוא מקום אני מרגיש שאלון הראה לי את הדרך לאל איי והדרך שלי כמורה למשחק״.

אתה גם מתקלט פה ועושה מוזיקה אלקטרונית - איפה המוזיקה פוגשת אותך?
״כל החיים למדתי פסנתר וגיטרה, תמיד המוזיקה הייתה שם. הכל השתנה עבורי בגיל 14, קניתי דיסק של ״הפרודג׳י״, שמתי בפול ווליום ופתאום הבנתי שיש דרך אחרת לעשות מוזיקה- שאפשר לקחת רעשים ולהכניס בהם מלודיות ועוצמה. רצתי לכלי זמר בתל אביב וקניתי את הסמפלר הראשון שלי. אז גם לא היה אינטרנט אז הייתי צריך לשמור את חוברת ההדרכה שמגיעה איתו. זה היה כמו התנ״ך בשבילי; הייתי יושב, קורא ולומד כל יום איך להפעיל אותו ולעשות מוזיקה. בגיל 15 כבר היה לי אולפן בבית וזה היה המפלט שלי. כמעט כל יום הייתי על במה בתיאטרון משחק או עושה חזרות ואז מגיע הביתה לשקט שלי לעשות מוזיקה עם עצמי. בגיל עשרים ומשהו עשיתי איזה אלבום עם שירים בעברית שאנשים החשיבו אותם כפופ, אבל עבורי הם היו דראם אנד בייס, ג'אנגל וברייק ביט.
לפני 8 שנים בערך החלטתי שאני נכנס לזה בצורה רצינית והתמקדתי בעשיית מוזיקה אלקטרונית ומאז אני לא מפסיק. משלב הרמוניות של אינדי האוס, האוס הרמוני וטק האוס. עשיתי פה סיבוב הופעות קטן במיאמי, בניו יורק וגם באל איי ניגנתי בספוט לנד ובברלין, ובינואר אני צריך להוציא טראק חדש״.

כהן במהלך שיעור בסדנת המשחק באל איי (צילום: לין זוהר)

לפני קצת יותר משנה, בגיל 40, הפך כהן לאבא, כשבת זוגתו, סשה, הביאה לעולם את את בתם אלה- לאחר ששנה וחצי קודם לכן הזוג חווה לידה שקטה. כהן סיפר לי בהתרגשות על האבהות הטרייה: ״אלה כבר בת שנה וחודשיים ואני יכול לומר שזה כיף גדול. אני מביט ביצור הכי מתוק בעולם וזה מרחיב לי את הלב. קראנו לה אלה, היא באה לעולם אחרי תקופה לא פשוטה שניסינו להביא ילד וחווינו לידה שקטה שהסתיימה אחרי שישה חודשים. זה היה תהליך מאוד קשה לעבור ואנחנו מרגישה שעכשיו אלה היא מתנה אפילו יותר גדולה ממש שאפשר לתאר״.

איך זה לגדל תינוקת בלוס אנג'לס, זה משהו שדמיינת בכלל שתעשה?
״באיזה שהוא מקום כן, דמיינתי את זה קורה כאן. אני חי על קו אל איי- תל אביב כל כך הרבה שנים והייתי מבלה פה לפעמים עשרה חודשים ברצף. יש לי פה משפחה וחברים ולמרות שכן הייתי רוצה לגדל את אלה בישראל כישראלית לכל דבר, עדיין, יש פה קהילה ישראלית גדולה ושכונות יהודיות אז אני חושב שאני יכול לתת לה את זה.״

כיצד האבהות משפיעה על היצירה או הקריירה?
״ערב אחד אחרי שסיימתי שיעור משחק הלכתי לשתות בירה עם תלמידים שלי בבר ליד הסטודיו. היה שם איזה מוזיקאי והבת זוג האמריקאית שלו. דיברנו קצת והוא אמר לי שהוא מפחד להביא ילדים כי הואנמצא חזק בקריירה ובמוזיקה שלו והוא חושב שלהיות אבא יגרום לו לעצור הכל. ניסיתי להסביר לו כמה השינוי הזה יכול להיות מבורך. כשהייתי רווק ובלי ילדים הרגשתי שפעלתי ממקום מאוד שכלי, כזה של איך לעשות אומנות ממקום יותר מגניב או כדי להצליח.
כשאתה הופך להיות אבא יש איזה רגש שמתפרץ אצלך שמשפיע גם על האומנות שלך. פתאום תהליך היצירה שלך נראה אחרת לגמרי; הוא לא בא ממקום של איך אני אהיה יותר מצליח, הכל נהיה פחות שכלי והרבה יותר אנושי. האבהות מוציא ממך רגש מאוד קדמוני, אתה ממש אדם קדמון אבל במובן הטוב של המילה. אני חוזר להיות אני האמיתי. אין מחשבות על מי אני ומה אני, הכל פחות מורכב ויותר ברור״.

איזה מין אבא אתה?
״אני האבא הכאילו משוגע שמרשה לבת שלו הכל. זה בעיקר בזכות שסשה שמציבה לה את הגבולות אז אני מרשה לעצמי להיות האבא הכיפי הזה של ׳את רוצה לשפוך את הקפה על הרצפה? סבבה, תשפכי, אני אנקה אחרי זה׳. ׳את רוצה למשוך לכלבה בזנב? סבבה, תמשכי ,יהיה בסדר. בכלל זה
יתרון שאני לא נמצא במקצוע שדורש ממני לעבוד מתשע עד חמש, אז אני הרבה בבית וזוכה לחוות את ההורות וגידול הילדה: אני מחליף חיתולים, מקלח, ממש הכל. זה כיף. אלה חכמה בטירוף והיא קורעת אותי מצחוק... יש לה חוש הומור ואני פשוט מטורף עליה.״

איך סשה מקבלת את המעבר לאל איי?
״זה לא פשוט לשנינו. לי יש עוד את ההפסקות האלו מהילדה, אני מסתובב ונמצא בעשייה בכל מיני מקומות, אבל סשה צמודה בעיקר לילדה והיא הרבה יותר בבית ממני ועדיין מתרגלת לחיים באל איי. שנינו מרגישים שהאלגוריתם של העיר עדיין לומד אותנו, מה אנחנו אוהבים ומה אנחנו צריכים. אני מאמין שהחיים יזמנו לנו את זה לאט לאט - כמו כל דבר חדש, זה תהליך. גם מבחינת הקריירה כאן זה אחר; אתה מקבל לא, לא ולא אבל בסוף אתה מקבל כן שמרגיש אפילו יותר מתוק ומספק. אני מרגיש כמו איזה מאסטר במשחק- אני בתעשיה מגיל 11 בתיאטרון ומגיל 17 בקולנוע ועברתי כל כך הרבה פרויקטים. בתחושה שלי אני יודע מה שאני עושה ואוכל לקחת על עצמי כאן תפקידים מאוד גדולים ולדעת איך להחזיק אותם. עם זאת, לפני כמה שבועות סשה ואני הלכנו לראות תיאטרון בעיר, וואוו...השחקנים היו כל כך טובים, כולם, אחד אחד היו מצויינים! הסתכלתי על סשה ואמרתי לה: ׳פאק, הגענו למקום עם השחקנים הכי טובים בעולם׳. הבנתי שאף אחד לא מחכה לי
כאן״.

כהן עם בתו התינוקת אלה (צילום: בת׳ שחר)

 

אילו סרטים היית רוצה לעשות כאן?
"אני מאוד אוהב סרטי מסע וסרטי דרמה פסיכולוגים עמוקים. אין לי שום חלום להיות באטמן או גיבור על. תמיד נמשכתי לסרטים הקטנים ולעבוד עם במאים גדולים שעושים דברים מעניינים כמו ווס אנדרסון.״

יש שחקן הוליוודי שאתה מעריץ?
״אני מאוד אוהב את שון פן. מגיל צעיר יש לי קראש עליו ועל יכולות המשחק המדהימות שלו. קצת ביאסו אותי כל ההתבטאויות הפרו פלסטין שלו ונגד ישראל, אבל אם אני שם את זה לשניה בצד ומפריד בין האיש עצמו לבין האומנות שלו - אז אני מאוד אוהב את מה שהוא עושה.״

יצא לך להיתקל בסיטואציות אנטישמיות כשחקן ישראלי?
״האמת שבחוויה שלי לא ממש. אתה יודע איך זה; אם מישהו ידבר איתך על מכונית אדומה אתה פתאום תראה מלא מכוניות אדומות בכביש. אני מרגיש מוקף בישראלים ובאהבה ולא חש לרגע מותקף, אולי בגלל שאני מחפש את החום הזה אז אני מקבל אותו. אולי זה בגלל שאני חיי בוואלי.
אבל גם בעולם המקצועי- ישבתי עם המלהקות הראשיות של אמזון פריים, שניהן היו יהודיות, אחת מהן נשואה לישראלי. הלכתי גם לסדנאות של כל מיני מפיקים בהוליווד וחלק גדול מהם היו יהודים. אני מרגיש מקובל ומוקף בתעשייה שהיא מאוד יהודית ומחבקת. ועדיין, אני יודע שהאנטישמיות קיימת ומורגשת אפילו עוד יותר אחרי אוקטובר 7. אני מתכוון להילחם בה דרך האומנות שלי שהיא במהותה מאוד פרו ישראלית, היא מביאה את העוצמה היהודית ואת הנרטיב הישראלי ומראה את הצד היפה של ישראל. זה בסדר שתהיה ביקורות וכאמנים אנחנו אנשים מאוד ביקורתיים, אבל בפרויקטים שאני רוצה לעשות המסר יהיה אחר.״

מה האתגר הכי גדול כישראלי שעבר לפה?
״שאין חומוסיות אמיתיות עם בצל ושום בצלחת ליד (צוחק). הכל כל כך גדול. בתל אביב הייתי רגיל לעשות את העיר על אופניים טיק טיק, הכל קרוב. אתה גם מכיר את כולם ובשיחת טלפון אחת הייתי יכול להגיע לכולם ולארגן מה שאני רוצה. פה המיינד סט הוא אחר, הכל גדול: האוטו שלי גדול יותר, הבית שלי גדול יותר ובכלל נראה כאילו השמיים עצמם גדולים יותר. אתה מרגיש יותר קטן באל איי וזה לטוב ולרע. אני מזוכיסט כזה, טס ללמוד בכוח משחק עם ילדים בני 19 בבית ספר בסוף העולם, הולך לעשות הצגת יחיד באיזה תיאטרון פרינג׳ בארץ- הכל כדי לצאת מאזור הנוחות שלי. בינתיים, לצד החיים פה, יש גם פרויקטים בישראל שיוצאים ב-2026. אני יכול לספר על ״השמורה״- סדרה חדשה בהוט שעתידה לעלות בחודשים הקרובים וגם ״קלף מחוק״, סרט קולנוע חדש בו אני משחק לצד שולי רנד.״

אז לסיום, מה החלום?
״אני לא רוצה לענות תשובה קלישאתית אבל באמת להיות מאושר ולהסתפק במה שיש. אתה יודע, יש פשטות נפלאה כזו, אתה הולך לים עם החבר׳ה ושיזדיין העולם. פה באל איי יש צורך כזה להישגיות שאתה נשאב אליה וגורמת לך לרצות להצליח בכל מחיר. אני רוצה לעשות סרטים גדולים יותר מאשר להיות כוכב בסרטים. חשוב לי גם להנות מהקיים. החלום שלי הוא למצוא את האיזון בין להיות מאושר ממה שיש לי ולצד זה להגשים את החלומות שלי מבלי להיות כלוא בתוכם.״