על פי נתוני משטרת ניו יורק, העיר לא חוותה תקופה כה ממושכת ללא הרג מאז שנת 2015, אז נרשמה התקופה הארוכה ביותר של “אפס רציחות” בעידן המודרני. עבור עיר שמאז ומתמיד נאבקה בתדמית של אלימות עירונית, מדובר באבן דרך דרמטית.
“אסטרטגיה נכונה, ביצוע מצוין – כך שוברים שיאים”, אמרה נציבת המשטרה, ג’סיקה טיש, כשהיא משבחת את אנשי המשטרה על הירידה המתמשכת בפשיעה האלימה. “תודה לשוטרות ולשוטרי ניו יורק, שמקריבים השנה יותר מאי פעם כדי להביא את רמות האלימות לשפל היסטורי”.
מאחורי הנתונים המרשימים, מסתתרים פערים עמוקים בין שכונות ורובעים. בעוד קווינס וסטטן איילנד חוו חודש שלם ללא רציחות, אזורים מסוימים בברונקס ובברוקלין ממשיכים להתמודד עם רמות אלימות גבוהות יחסית. העובדה שהרצח שסיים את הרצף התרחש דווקא בברונקס ממחישה זאת היטב
הנתונים עצמם מחזקים את תחושת ההישג. בחודש נובמבר נרשמו בעיר 16 מקרי רצח בלבד – המספר הנמוך ביותר מאז 2018. מדובר בירידה חדה במיוחד, המסמנת שינוי ממשי במצב הביטחון בעיר הגדולה בארצות הברית. בנובמבר לא נרשמה ולו רציחה אחת ברובע קווינס או בסטטן איילנד – נתון שבעבר היה נשמע כמעט בלתי מתקבל על הדעת.
בהשוואה לנובמבר אשתקד, מספר מקרי הרצח ירד ב־46.6 אחוזים – כמעט מחצית. מגמה זו מצטרפת לירידות ניכרות גם בעבירות חמורות נוספות, ומציגה תמונה כוללת של דעיכת האלימות הקטלנית בעיר.
ההישג המרשים מעלה שאלה מרכזית אחת: מה השתנה? משטרת ניו יורק מייחסת את הירידה לשילוב של נוכחות משטרתית מוגברת באזורים מועדים לפורענות, שימוש נרחב יותר בטכנולוגיות לניתוח דפוסי פשיעה, ושיתוף פעולה הדוק יותר עם קהילות מקומיות. האסטרטגיה, המכונה במשטרה “משטור מונע מבוסס נתונים”, מתמקדת בזיהוי מוקדם של נקודות חמות ובפריסה יזומה של כוחות עוד לפני שהאלימות מתפרצת.
עבור עיר שבעשורים הקודמים שימשה סמל עולמי לפשיעה חסרת שליטה – בעיקר בשנות השבעים והשמונים – מדובר בהתפתחות יוצאת דופן. עם זאת, גם בעשורים האחרונים ידעה ניו יורק עליות וירידות. במהלך מגפת הקורונה ובשנת 2020, על רקע סגרים והפגנות רחבות היקף, חלה עלייה חדה בפשיעה האלימה – מה שהזכיר עד כמה השיפור אינו מובן מאליו.
גם כעת, מאחורי הנתונים המרשימים, מסתתרים פערים עמוקים בין שכונות ורובעים. בעוד קווינס וסטטן איילנד חוו חודש שלם ללא רציחות, אזורים מסוימים בברונקס ובברוקלין ממשיכים להתמודד עם רמות אלימות גבוהות יחסית. העובדה שהרצח שסיים את הרצף התרחש דווקא בברונקס ממחישה זאת היטב.
הקורבן, גבר בן 38 שזהותו לא הותרה לפרסום, נורה בראשו בשכונת סאונדוויו – אזור המצוי בשנים האחרונות תחת מאמצי משטור מוגברים. “אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו שאננות”, אמר קצין משטרה בכיר שביקש להישאר בעילום שם. “כל רצח הוא טרגדיה. כל עוד יש משפחות שמתאבלות – העבודה שלנו לא הסתיימה”.
השאלה הגדולה כעת היא האם מדובר במגמה יציבה או בהפוגה זמנית. מומחים חלוקים בדעתם. יש המצביעים על גורמים מבניים שעשויים לתמוך בהמשך הירידה: הזדקנות האוכלוסייה, התאוששות כלכלית והשקעות ארוכות טווח בתשתיות ובקהילה. אחרים מזהירים כי מיתון כלכלי, מתיחות חברתית או קיצוצים בתקציבי האכיפה עלולים להחזיר את הגל לאחור.
פרופסור אריק אדמסון מאוניברסיטת ג’ון ג’יי לצדק פלילי מסביר כי “ניו יורק הפכה לאחת הערים הבטוחות בארצות הברית, אך זהו מצב נזיל. הישגים כאלה דורשים תשומת לב מתמדת. אי אפשר לקבע אותם ולחשוב שהמשימה הושלמה”.
עבור תושבי העיר, התחושה מורכבת יותר מהמספרים היבשים. “אני כן מרגישה יותר בטוחה ללכת הביתה בלילה”, אומרת רייצ’ל, תושבת מנהטן בת 32. “אבל אני עדיין לא משאירה תיק לבד בבית קפה. אין דבר כזה ביטחון מוחלט”.
לעומתה, דוד, תושב ברונקס בן 67, מציג זווית מפוכחת יותר. “הרחוב שלי עדיין סובל מירי וכנופיות”, הוא אומר. “אני שמח על הנתונים, אבל הם לא משנים לגמרי את המציאות מחוץ לחלון”.
ההתפתחויות בניו יורק מעוררות עניין רב גם בערים אחרות ברחבי ארצות הברית, המתמודדות עם גלי פשיעה משלהן. השאלה המרכזית היא האם ניתן לשכפל את המודל הניו־יורקי, או שמדובר בתוצאה של תמהיל ייחודי של משאבים, דמוגרפיה ותרבות עירונית.
“אין נוסחת קסם אחת”, אמר ראש עיריית ניו יורק לשעבר, מייקל בלומברג. “אבל העקרונות ברורים: השקעה מתמשכת במשאבים, שימוש חכם בנתונים, ושיתוף פעולה אמיתי בין המשטרה לבין הקהילות”.
בסופו של דבר, 12 הימים ללא רצח אינם רק נתון סטטיסטי – אלא סמל. מצד אחד, הוכחה לכך שעיר עצומה ומורכבת יכולה לצמצם אלימות לרמות שפל היסטוריות. מצד שני, תזכורת חדה לכך שהישגים כאלה שבריריים. הירייה בברונקס בליל יום ראשון המחישה היטב: השקט לעולם אינו מובטח, והמאבק בביטחון העירוני אינו מסתיים – הוא רק מתעדכן מדי יום מחדש.
