לפי התביעה, התקיפה אירעה כאשר הילדה הייתה בת שבע, במהלך יום לימודים רגיל, בתוך שירותי בית הספר. “סיירה קניון” הוא מוסד פרטי ותיק ומוכר המשרת תלמידים מגיל גן ועד כיתה י"ב, ונחשב לאחד מבתי הספר היוקרתיים באזור לוס אנג'לס.
בני המשפחה מתארים שיטה שבה תלמידות מבוגרות הפעילו לחץ על ילדות צעירות מהן להתנשק ולבצע מעשים מיניים נוספים.
בני המשפחה מתארים שיטה שבה תלמידות מבוגרות הפעילו לחץ על ילדות צעירות מהן להתנשק ולבצע מעשים מיניים נוספים. לטענתם, הנהלת בית הספר לא סיפקה פיקוח נאות, ובמקרים שבהם אנשי צוות נחשפו לקיום “מועדון הנשיקות” — ואף מצאו סרטונים בטלפונים של תלמידים — לא ננקטו צעדים ממשיים. לדבריהם, ההנהלה לא דיווחה על המידע לרשויות הרווחה או המשטרה, ולא עדכנה את הוריה של הילדה בהתרחשות החמורה.
המשפחה טוענת כי בית הספר ביצע “כיסוי” — העלמת מידע מכוונת — תוך הפרה ברורה של חוקי הדיווח החובה במדינת קליפורניה. החוק מחייב מורים, מנהלים ויועצים לדווח בתוך פרק זמן קצר — לרוב עד 24 שעות — על כל חשד לפגיעה מינית או אלימות כלפי קטינים. אי־דיווח מהווה עבירה פלילית ועילה לתביעה אזרחית.
“כאם, הידיעה שלא יכולתי להגן על הילדה שלי מפגיעה שניתן היה למנוע לחלוטין — היא בלתי נסבלת”, אמרה אמה של הילדה. “המאבק שלנו הוא על המערכות שהיו אמורות להגן עליה, ופשוט לא עשו זאת.”
עוד נטען כי התלמידה שהובילה, לכאורה, את “מועדון הנשיקות” לא הורחקה רשמית, אף שכיום היא כבר אינה לומדת בבית הספר. לא נמסר האם עזיבתה נעשתה ביוזמת משפחתה או בעקבות הליך משמעתי.
במסיבת עיתונאים שערך משרד עורכי הדין המייצג את המשפחה, נחשף כי מדובר כבר בתביעה השנייה נגד “סיירה קניון” בטענות דומות. שתי תביעות נפרדות על רקע זהה — תקיפות מיניות מצד תלמידות מבוגרות — מעלות שאלות קשות לגבי תרבות הפיקוח, מערכות ההגנה על תלמידים ויכולת ההנהלה להתמודד עם אירועים חמורים.
למרות חומרת הטענות והעניין הציבורי, בית הספר טרם מסר תגובה רשמית. שתיקתו נתפסת בקרב הורים רבים כמטרידה, במיוחד כאשר מדובר במוסד שממתג את עצמו כמקום המעניק לתלמידיו סביבה בטוחה ומפוקחת.
“סיירה קניון” נהנה ממעמד יוקרתי בקרב משפחות אמידות ומפורסמות בלוס אנג'לס. המוסד ידוע במתקניו המתקדמים, תחרויות הספורט החזקות שלו וצוות ההוראה רחב הניסיון. על כן, הטענות החמורות המופנות כלפיו כעת מעוררות הד ציבורי רחב — הן בקרב אנשי מקצוע והן בקרב הורים שילדיהם לומדים במקום.
הפרשה מעלה לדיון ציבורי עמוק את נושא בטיחות התלמידים במוסדות חינוך פרטיים, ואת הצורך בהצבת מנגנוני פיקוח אמיתיים שאינם נשענים על תדמית בלבד. מומחי חינוך וזכויות ילדים מדגישים כי לבתי הספר קיימת חובה מוסרית וציבורית — לא רק משפטית — להגן על תלמידיהם ולהגיב מיידית לכל חשד לפגיעה.
לדברי המשפחה, לא רק שהפיקוח כשל, אלא שבית הספר גם נמנע מלדווח לרשויות בזמן, ובכך אפשר — לכאורה — את העמקת הנזק ואת הסיכון להתרחשות מקרי תקיפה נוספים.
התביעה צפויה להצית דיון על אחריותם של מוסדות חינוך פרטיים ועל מידת השקיפות הנדרשת מהם בעת התמודדות עם אירועים חמורים. בקהילת בית הספר כבר נשמעות תהיות מצד הורים מודאגים: האם מקרים נוספים הוסתרו? האם ילדיהם היו נתונים לסכנה? והאם הנהלת בית הספר מפיקה לקחים ומשנה את דרכיה?
