מנהלת בית ספר תיכון בברוקלין דחתה בקשה של הורה להזמין ניצול שואה שידבר בפני תלמידים על אנטישמיות – בטענה כי דעותיו התומכות בישראל אינן מתאימות לבית ספר ציבורי. ההחלטה עוררה גל זעם בקרב פעילים יהודים, אנשי חינוך ונציגי ציבור, המאשימים את המנהלת בצנזורה ובהפליה על רקע פוליטי ויהודי.
הרשמה לקבלת הניוזלטר היומי ועדכונים חשובים
ארין רוש, מנהלת בית הספר התיכון אם־אס 447 בשכונת בורהאם היל בברוקלין, כתבה ב־18 בנובמבר להורה שביקש להזמין את סמי שטייגמן, ניצול מחנה עבודה נאצי, להרצאה בפני תלמידים. במכתב הסבירה רוש כי לדעתה דעותיו של שטייגמן "לא יהיו נכונות לבית הספר". לדבריה, לאחר שעיינה בחומרים שבאתר האינטרנט שלו, היא סבורה שהמצגת שלו "אינה מתאימה למסגרת בית הספר הציבורי שלנו, בהתחשב במסרים שלו סביב ישראל ופלסטין".
רוש הוסיפה כי "תשמח לבדוק דוברים אחרים", והבהירה כי הרצאות על השואה – רצח שישה מיליון יהודים בידי גרמניה הנאצית ובני בריתה במלחמת העולם השנייה – ועל המאבק באנטישמיות עדיין מבוקשות ומבורכות בבית הספר.

שטייגמן, בן 85, אינו עוסק במלחמת ישראל–חמאס בדף הבית שלו או בביוגרפיה הרשמית שלו. בהרצאות מקוונות רבות, הזמינות לצפייה, הוא מציג עצמו כיהודי גאה התומך במדינת ישראל ובזכותה להגן על עצמה מפני אויבים כמו חמאס.
ניצול שואה שדעותיו "מטרידות"
שטייגמן, בן 85, אינו עוסק במלחמת ישראל–חמאס בדף הבית שלו או בביוגרפיה הרשמית שלו. בהרצאות מקוונות רבות, הזמינות לצפייה, הוא מציג עצמו כיהודי גאה התומך במדינת ישראל ובזכותה להגן על עצמה מפני אויבים כמו חמאס.
"מה שקורה במזרח התיכון – ננצח. נזכה", אמר באחת ההרצאות שפורסמה ברשת. "בכל דור ניסו להשמיד אותנו. ניצחנו". בהרצאותיו הוא גם מעודד תלמידים להצטרף לארגון סטנד וית אס – ארגון חינוך בינלאומי, לא־מפלגתי, העוסק בהסברה על ישראל, בהפרכת מידע כוזב ובמאבק באנטישמיות.
"החיים מבוססים על הבחירות שאנו עושים. בחרו בחוכמה", כתב שטייגמן באחד הטקסטים המעודדים המתפרסמים בעמוד הבית שלו. "לעולם אל תעמדו מן הצד – היו 'עומדים לצד המותקף' והיו חלק מהפתרון", הוא מדגיש. שטייגמן זכה בפרס "כוח ההרמוניה" במוזיאון הסובלנות בעיר, וקיבל תעודת כבוד מהאספה המחוקקת של מדינת ניו יורק "כמודל לאומץ, חמלה ועבודתו בשיח עם תלמידים ומבקרים בעיר".
זעם בקהילה היהודית
משה שפרן, נשיא ארגון "איגוד המורים היהודים המאוחד", הביע זעזוע עמוק מההחלטה. במכתב חריף ששלח ב־26 בנובמבר למפקח מחוז 15 בברוקלין, רפאל אלברס, וליועצים בכירים בלשכת הקנצלרית של מערכת החינוך, מליסה אבילס־ראמוס ואחרים, כתב כי ביטול ההזמנה לשטייגמן "מעלה את השאלה: האם אנחנו כעת מצנזרים ניצולי שואה בגלל דעותיהם על ישראל?"
שפרן, נכדו של ניצול שואה, כינה את עמדת המנהלת "מזעזעת", "מפלָּה" ו"פוגענית באופן אישי". "יש רק כל כך הרבה ניצולים שעדיין מסוגלים לדבר", אמר. "זה לא עונה למעמד ההיסטורי שבו אנחנו נמצאים", הוסיף, בהתייחסו לכך שעיר ניו יורק ומדינת ניו יורק מתמודדות בשנים האחרונות עם עלייה חדה באירועים אנטישמיים. "זה שולח מסר קשה ליהודים בבתי הספר הציבוריים שלנו".
שפרן הצביע גם על ההפגנות האחרונות מחוץ לבית הכנסת פארק איסט במנהטן, שבהן מפגינים אנטי־ישראלים השמיעו קריאות אנטישמיות בוטות. הרב של בית הכנסת, ארתור שנייר, הוא עצמו ניצול שואה.
סיפור חיים של סבל וניצחון
שטייגמן נולד ב־21 בדצמבר 1939 במה שהיום הוא שטח אוקראינה. בין 1941 ל־1944 הוחזק יחד עם הוריו במחנה עבודה מוגילב־פודולסק, באזור טרנסניסטריה שבשליטת רומניה, על פי הביוגרפיה שלו.
"ההורים שלי אמרו לי שעברתי ניסויים רפואיים נאציים, אבל הם לא נכנסו לפרטים – זה היה כואב מדי לזכור", הוא כותב. "כל מה שאני יודע הוא שסבלתי כל חיי מבעיות בצוואר, בראש ובגב. העוצמה הייתה כל כך גדולה, שהיו ימים ושבועות שבהם לא יכולתי לשבת, לשכב או ללכת (לא הכול בו זמנית). כאבי הראש שלי היו כל כך חמורים שבכיתי מכאב".
בשלב מסוים, כך סיפר, היה על סף מוות מרעב, וחייו ניצלו בזכות אישה גרמנייה שנתנה לו חלב. חברת המועצה העירונית בברוקלין אינה ורניקוב, יהודייה ילידת אוקראינה, הצטרפה לשפרן והאשימה גם היא את רוש בצנזורה ובהפליה על רקע פוליטי ויהודי.
"זה מזעזע במיוחד למנוע ממישהו שחי דרך זוועות השואה את ההזדמנות לשתף את חוויותיו עם תלמידים – במיוחד בתקופה שבה האנטישמיות מזנקת בקרב בני הנוער שלנו", אמרה ורניקוב לעיתון הניו יורק פוסט. "לא רק שההתנהגות הזו דוחה; ייתכן שבית הספר מעורב בהפליה של נקודות מבט, בניגוד לעקרונות התיקון הראשון לחוקה ולהגנה על שוויון בפני החוק, האוסרת הפליה דתית או אתנית".
ההגנה של מחלקת החינוך
מחלקת החינוך של עיריית ניו יורק הגנה על החלטת המנהלת לחסום את שטייגמן מלדבר בבית הספר אם־אס 447. "איננו מתחמקים מלימוד ההיסטוריה בכיתות שלנו, ואנחנו גאים בכך שניצולי שואה רבים ביקרו בבתי הספר שלנו, כולל בבית הספר הזה, ושיתפו את סיפוריהם", אמרה דוברת המחלקה ניקול בראונשטיין. "אנו בוחנים בקפידה כל דובר בכיתה, ומקפידים שדוברים ישמרו על נייטרליות פוליטית, במיוחד בנוגע לאירועים אקטואליים שנויים במחלוקת, כפי שנדרש בבית ספר ציבורי".
משרדו של ראש העיר אריק אדמס גיבה אף הוא את החלטת המנהלת שלפיה שטייגמן "לא היה מתאים" לדבר בבית הספר. "ראש העיר אדמס מחויב להבטיח שכל תושבי ניו יורק – במיוחד תלמידים ובני נוער – ישמעו סיפורים על רצח העם והשואה, כדי שלעולם לא נחזור על רוע כזה", אמר דובר עיריית ניו יורק. "בעוד שהדובר הספציפי הזה לא היה מתאים, נמשיך להבטיח שהתלמידים שלנו ישמעו מניצולי השואה החיים את סיפורם גם בעתיד".
שטייגמן עצמו אמר לניו יורק פוסט ביום שלישי בערב שהחלטת המנהלת הייתה שגויה ומבוססת על אי־הבנה. לדבריו, הוא אינו מדבר על פוליטיקה של המזרח התיכון בבתי ספר ציבוריים, ואם יתבקש – ישמח להימנע מכך לחלוטין. "אפילו לא הייתה לה האדיבות להתקשר אליי", אמר.
מחלוקת נוספת במערכת החינוך העירונית
הפרשה הנוכחית היא רק האחרונה בשורה של מחלוקות במערכת בתי הספר הציבוריים בעיר, שהכעיסו את הקהילה היהודית. בשנה שעברה נאלצה הקנצלרית של מערכת החינוך להתנצל לאחר שבניוזלטר רשמי של המחלקה נכלל קישור ל"ערכת כלים לעצירת רצח העם בעזה" – מהלך שעורר סערה וזעם רב בקרב יהודי העיר.
בעוד האנטישמיות בניו יורק ובארצות הברית כולה נמצאת בעלייה מדאיגה, סגירת הדלת בפני ניצול שואה המבקש לדבר על שנאה, זיכרון והומניות – דווקא בגלל שהוא יהודי גאה התומך בזכותה של ישראל להתגונן – נתפסת בעיני רבים לא רק כטעות בשיקול דעת, אלא כסימפטום של בעיה עמוקה בהרבה: חוסר היכולת של מערכות ציבוריות להבחין בין פוליטיקה מפלגתית לבין זכות בסיסית של עם נרדף לספר את סיפורו.