
לורה קונדי, תלמידת כיתה ב', הגיעה עם אמא שלה כבר בשש בבוקר כדי לתפוס מקום טוב לאורך המסלול. היא סיפרה בהתרגשות שהתקשתה להירדם בלילה מרוב ציפייה, למרות שהיא מגיעה למצעד כבר מגיל שלוש. "הכנתי לאמא שלי את השוקו החם", סיפרה וצחקה. "כל שנה אנחנו באות, ואני הכי מתרגשת בעולם".

יש מי שהתחיל אפילו מוקדם יותר. אריק, שהגיע לשמור מקום למשפחה ולחברים כבר בארבע אחר הצהריים ביום רביעי, הביא קלפים, טאבלטים, ושתייה חמה כדי להעביר את הזמן. "זו המסורת שלנו כבר חמש שנים", אמר. "האבות מגיעים לתפוס מקום, אחר כך מגיעות האמהות והילדים".
בין הצופים בלטה גם קלרה סקוט בת השמונה, שחגגה יום הולדת עם כתר נוצץ ושלט "Happy Birthday" תלוי על מחסום NYPD. הצועדים לא פספסו אותה – הם זרקו עליה קונפטי, חילקו היי-פייב וחייכו לרגע הגדול שלה. "אני מתרגשת! אני רוצה לראות את דרבי הטיגר", אמרה. "אני אוהבת את הכול – הבלונים, הלהקות, הסקסופונים".

על אף אזהרות הרוח של מחלקת החירום העירונית, שהתריעה על משבים של עד 40 מייל לשעה ואפשרות לגשם, השמיים התבהרו בדיוק בזמן למצעד – ונתנו לקהל בוקר מושלם.
אליסון מריגן, בת 30, סימנה וי על חלום של שלושה עשורים. היא ובעלה, שהתחתנו השנה, קמו עם המשפחה הגדולה בארבע בבוקר – כולל תינוק בן חודשיים – רק כדי לראות מקרוב את החוויה שתמיד עקבה אחריה בטלוויזיה. "זה חלום חיים", סיפרה. "תמיד רציתי לראות את סנופי מקרוב, והיום זה קרה".

גם המבוגרים יותר לא הסתירו את ההתרגשות. קתי מילר, בת 76 מפלורידה, הגיעה בפעם הראשונה אחרי שנים של צפייה מהבית. "אני בעננים", אמרה וצעקה "Happy Thanksgiving!" לכל עבר. "אין מה להשוות לטלוויזיה. במציאות זה פשוט מדהים".
כך, למרות הרוח החזקה, ניו יורק שוב הוכיחה שאין כמו מצעד מייסיס ביום חמישי של חג ההודיה – מסורת שחוצה גילאים, מרחקים ושעות שינה, וממלאת את העיר בצבע, מוזיקה וחיוכים.
