
על פי הדו״ח, כמעט רבע ממשקי הבית מוציאים יותר מ־95% מהכנסתם על מוצרים ושירותים בסיסיים. הממצא החמור מדגיש את העמקת הפער בין בעלי הכנסה נמוכה לבין בעלי הכנסה גבוהה.
ג’ו ואדפורד, כלכלן בכיר במכון בנק אוף אמריקה, מסביר:
“משקי בית בעלי הכנסה גבוהה ונמוכה חיים היום בשני עולמות שונים לחלוטין.”
הנתונים מראים כי השכר נטו של משקי בית מהמעמד הבינוני עלה ב־2% בלבד בהשוואה לשנה שעברה — פחות משיעור האינפלציה, העומד על 3%. בקרב בעלי הכנסה נמוכה, השכר עלה ב־1% בלבד.
לעומתם, משקי בית בעלי הכנסה גבוהה נהנו מעלייה של 4% — פר שבור בין קבוצות האוכלוסייה.
בקרב בני דור המילניום הפער בולט אף יותר: שכרם של בעלי הכנסה נמוכה עלה ב־1%, בעוד שכר בני דורם מרמות הכנסה גבוהות זינק ב־6%.

משבר היוקר ניכר היטב בחובות הצרכניים. חברת הדירוג פיץ׳ מדווחת כי 6.65% מהלווים בסיכון גבוה איחרו ביותר מ־60 יום בתשלומי הרכב בחודש אוקטובר — שיעור הגבוה ביותר מאז שנות התשעים. גם בכרטיסי אשראי המגמה ברורה: רבים משלמים רק את המינימום — סימן לבעיות תזרים עמוקות.
אוסטין ה', בן 34, מכיר את המציאות הזו מקרוב. הוא ובת זוגו, סטודנטית לרפואה וטרינרית, חיים ללא חסכונות, בעוד חוב הסטודנטים שלהם ממשיך לתפוח. כעת, חברת הבנייה שבה הוא עובד עומדת בפני סגירה, והוא עלול לאבד את מקור פרנסתו.
“להיות בן 34 ולחיות משכר לשכר בלי שקל פנוי, זה מתסכל,” הוא אומר.
“אנחנו רוצים לקנות בית, להקים משפחה — אבל אני לא רואה איך זה קורה.”
סיפורו של אוסטין משקף את מצבם של מיליונים: אנשים עובדים, מיומנים, אך כבולים למציאות שלא מאפשרת צמיחה או יציבות.
משבר היוקר ניכר היטב בחובות הצרכניים. חברת הדירוג פיץ׳ מדווחת כי 6.65% מהלווים בסיכון גבוה איחרו ביותר מ־60 יום בתשלומי הרכב בחודש אוקטובר — שיעור הגבוה ביותר מאז שנות התשעים.
גם בכרטיסי אשראי המגמה ברורה: רבים משלמים רק את המינימום — סימן לבעיות תזרים עמוקות.
המצב מעיד לא רק על קושי לעמוד בהוצאות השוטפות, אלא על צבירת חובות שתכביד עוד יותר בעתיד. יותר משפחות נכנסות למעגל שבו אי אפשר לחסוך — ומשם גם כמעט בלתי אפשרי לצאת.
כלכלנים מדגישים כי לחץ כלכלי גובר עלול להאט את הצריכה — מנוע המרכזי של הכלכלה האמריקאית, המהווה כ־70% מהתוצר המקומי הגולמי.
גרגורי דאקו, הכלכלן הראשי בארגון EY-פרתנון, מזהיר:
“כשמשקי בית חיים על הקצה, הם מצמצמים הוצאות — וזה מחליש את כל הכלכלה.”
פגיעה בהוצאות משקי הבית עלולה לגרום לירידה ברווחי החברות — שמובילה לפיטורים. וכך נוצרת שרשרת הרסנית שמעמיקה את המשבר.
תחזית של גולדמן זאקס מחמירה את התמונה: כלכלני הבנק מעריכים כי קיים סיכוי של 20%–25% לעלייה של חצי נקודת אחוז בשיעור האבטלה בחצי השנה הקרובה — סימן ברור להאטה בשוק העבודה.
עבור מיליונים שכבר כורעים תחת הנטל — זו בשורה מאיימת במיוחד.
אחד ההיבטים המדאיגים ביותר בדו״ח הוא ההתרחבות העקבית של הפער בין שכבות ההכנסה. מי שכבר מרוויח הרבה — מרוויח יותר. מי שמרוויח מעט — ממשיך להישחק.
השפעת הפער אינה מוגבלת לרמת החיים: היא מחלחלת לדורות.
ילדים הגדלים במשפחות החיות על סף עוני נמצאים בסיכון גבוה יותר להישאר מעגל זהה של קשיים כלכליים.
מומחים מזהירים כי המשך המגמות הללו יוביל לחוסר יציבות כלכלית וחברתית עמוקה. כלכלה שבה רבע מהאוכלוסייה אינה מסוגלת לחסוך אפילו סכום קטן — היא כלכלה פגיעה.
הפתרונות האפשריים כוללים:
– העלאת שכר מינימום,
– חיזוק רשתות ביטחון חברתיות,
– השקעה בהכשרות מקצועיות והשכלה,
– טיפול במערכת החוב האמריקאית שנמצאת על סף פיצוץ.
אך כל אלה דורשים משאבים ורצון פוליטי — שאינם נתפסים כמובנים מאליהם.
הדו״ח מותח קו ברור: עבודה קשה כבר אינה ערובה לביטחון כלכלי.
מיליוני אמריקאים עובדים שעות ארוכות — ונשארים עם אפס חיסכון, חובות גדלים וחרדה יומיומית מפני ההוצאה הבאה.
זו אינה עוד בעיה של העניים בלבד — זה משבר מבני, לאומי, שמאיים על יציבותה של הכלכלה הגדולה בעולם.