כשבקשת מקלט הופכת למעצר: מבקשי מקלט "שומרי חוק" בארה"ב מגלים שהכול יכול להיגמר בפשיטה

שלח

הרשמה לקבלת הניוזלטר היומי ועדכונים חשובים

Phone

By submitting this form and signing up for texts, you consent to receive news notification text messages from HebrewNews.com at the number provided, including messages sent by autodialer. Consent is not a condition of purchase. Msg & data rates may apply. Msg frequency varies. Unsubscribe at any time by replying STOP. Text HELP for help. Privacy Policy & Terms Of Use

פרבאלוב התחנן בפניהם, משוכנע שמדובר בטעות. הוא הסביר שיש לו מסמכים המוכיחים שהוא רשאי לחיות ולעבוד בארצות הברית. "זה לא משנה", אמר לו אחד הסוכנים. "חרגת מתוקף אשרת השהייה שלך. אתה עצור ובא איתנו."

טטיאנה זאיקו, אשתו, רצה החוצה מהבית בפיג'מה ובנעלי בית. לבנם בן ה־17 אמרה שאביו נעצר, ביקשה שינעל את הדלת והבטיחה שתחזור מיד. היא לא חזרה. חברים שמיהרו לבית מאוחר יותר מצאו את הנער מכורבל מתחת למיטת הוריו, משוכנע שסוכני ההגירה יחזרו גם בשבילו.

"מעולם לא דמיינתי שמשהו כזה יכול לקרות במדינה הזו", אומרת זאיקו, גם היא בת 43.

המסמך שקיבלו קבע שהם מורשים להישאר בארצות הברית בזמן שבקשתם ממתינה להכרעה. הם קיבלו רישיונות עבודה, עברו להתגורר בעמק סן פרננדו, מצאו עבודה – פרבאלוב במוסך המתמחה בניקוי וריענון רכבים, וזאיקו כמנהלת בית. הם שילמו מסים והשתלבו בשגרת החיים האמריקאית.

במשך שנים הורשו אזרחים רוסים ואחרים שביקשו מקלט בארצות הברית לחיות ולעבוד במדינה בזמן שתיקי המקלט שלהם נדונו. לדבריהם של מומחים, החל מ־2024 המדיניות החלה להשתנות תחת ממשל ג'ו ביידן, ובהמשך התהפכה לחלוטין כחלק ממאמציו של הנשיא דונלד טראמפ להגדיל באופן דרמטי את מספר המגורשים.

תחת טראמפ, עצם העובדה שמישהו הגיש בקשת מקלט תלויה ועומדת כבר אינה מגנה עליו מפני מעצר וגירוש. להפך – מבקשי מקלט שנמצאים "על הרדאר" ונמצאים בקשר עם רשויות ההגירה הופכים קלים יותר לאיתור. "אנשים שעשו הכול לפי הספר הם ללא ספק מטרות קלות יותר לממשל הזה מאשר מי שמנסים באופן פעיל להתחמק מהחוק", אומרת דרה לינד, עמיתה בכירה במועצה האמריקאית להגירה.

לאחר פלישת רוסיה לאוקראינה בשנת 2022, הקרמלין העביר חוקי צנזורה תקשורתית על המלחמה, שהפכו ביקורת פומבית לעבירה שעשויה להסתיים במאסר ממושך. מי שהתבטאו בגלוי נגד המלחמה וביקשו מקלט בארצות הברית עלולים, אם יחזרו לרוסיה, להתמודד עם החרמת רכוש, קנסות כבדים וכליאה.

בדיוק מסיבה זו ביקשו פרבאלוב וזאיקו הגנה בארצות הברית.

השניים הגישו בקשת מקלט בשנת 2023, בזמן שהותם בארצות הברית בחופשת משפחה בניו יורק בחג המולד. הטיול היה הגשמת חלום של בנם, שגדל על הסרט "שכחו אותי בבית 2: אבוד בניו יורק" ורצה לחוות את החג בעיר בדיוק כמו קווין מקאליסטר, הדמות הראשית. דונלד טראמפ עצמו מופיע בסרט בהופעת אורח קצרה.

אך במהלך הנסיעה קיבלו מהבית ידיעה שהמשטרה הרוסית מחפשת לחקור את פרבאלוב בשל התנגדותו למלחמה באוקראינה. הוא לא הסתיר את עמדותיו, דיבר בפומבי נגד המלחמה ואף תרם כספים לסיוע לאוקראינה.

בבתי הספר ברוסיה, מספר פרבאלוב, הונהגו שיעורי "חינוך צבאי־פטריוטי" שלימדו ילדים שמדינות המערב מבקשות להשתלט על רוסיה. בשלב מסוים הביא המורה של בנם לכיתה רובה קלצ'ניקוב מדגם AK-47 וחייב את התלמידים לפרק ולהרכיב אותו. הזוג הביע התנגדות נחרצת.

כעבור יותר משבוע בניו יורק, החליטו שלא לחזור לרוסיה. הם פנו לעורך דין, הגישו בקשה למקלט פוליטי באמצעות טופס I-589, וקיבלו לאחר שלושה שבועות אישור שהבקשה התקבלה ונקבע להם תור לנטילת טביעות אצבע.

המסמך שקיבלו קבע שהם מורשים להישאר בארצות הברית בזמן שבקשתם ממתינה להכרעה. הם קיבלו רישיונות עבודה, עברו להתגורר בעמק סן פרננדו, מצאו עבודה – פרבאלוב במוסך המתמחה בניקוי וריענון רכבים, וזאיקו כמנהלת בית. הם שילמו מסים והשתלבו בשגרת החיים האמריקאית.

כשפשיטות הגירה החלו להתרבות ברחבי דרום קליפורניה בקיץ, השניים היו משוכנעים שאין להם מה לחשוש: ממשל טראמפ הדגיש שוב ושוב שהיעד המרכזי שלו הוא "פושעים מסוכנים".

"אנחנו לא מבינים", אומרת זאיקו. "עשינו הכול נכון. אנחנו לא פושעים. יש לנו מסמכים. חשבתי שזו טעות – אבל זו לא טעות."

משרד ביטחון המולדת של ארצות הברית לא השיב לפניית ה"לוס אנג'לס טיימס" בנוגע למעמד תיק ההגירה של בני הזוג. בהודעה רשמית כתבה טרישה מקלוקלין, עוזרת שר ביטחון המולדת, כי "פרבאלוב וזאיקו יקבלו הליך הוגן מלא וכל טענותיהם יישמעו בפני שופט הגירה", והוסיפה: "בקשת מקלט ממתינה אינה מעניקה חסינות ממעצר או מהליך גירוש."

לטענת פעילים בקהילה, מעצרם של בני הזוג – לצד מקרים נוספים של מבקשי מקלט שנעצרו בנסיבות דומות – הפיץ גל של פחד בקהילת המהגרים הרוסית בדרום קליפורניה.

אזרח רוסי אחר המתגורר באזור, שסירב להזדהות מחשש לגירוש, אומר שכמעט הפסיק לצאת מהבית. בכל פעם שהוא יוצא, הוא מוודא בזהירות מי חונה ברחוב, ותוהה אם מדובר בסוכנים שבאים בשבילו או עבור משפחתו. בתו, שגדלה כמעט כולה בארצות הברית, אינה מכירה את החיים ברוסיה. מבחינתו, חזרה לשם "קרובה לגזר דין מוות", הוא אומר. "ארצות הברית הייתה עבורנו מגדלור של חירות. היום זה כבר לא מרגיש כך."

במתקן רשות ההגירה והאכיפה במרכז לוס אנג'לס נלקחו מפרבאלוב ומזאיקו שוב טביעות אצבע, חפציהם האישיים הוחרמו והם הוכנסו לתאי מעצר נפרדים, לפי מין, בשטח של כאלף רגל רבועה כל אחד. בצד הגברים היו, לדבריהם, כ־50 עצורים בצפיפות, ללא חלונות. "הרגיש שהמיזוג דולק כל הזמן, והרצפה הבטונית שעליה ישנו הייתה קפואה", מספר פרבאלוב.

לשניהם ניתנו שמיכות חירום דקיקות מנייר כסף, שכמעט לא סיפקו חום. לזאיקו הועמד מזרן דק – "מותרות" שלא ניתנו לגברים. האורות לא כובו כלל; רק מעט הועמעו בחצות, וזה היה הסימן היחיד לכך שיום חדש מתחיל. הארוחות הוגשו בזמנים אקראיים, לפעמים באחת או בשתיים בלילה. כשפרבאלוב ביקש מברשת שיניים וציוד היגיינה בסיסי, נאמר לו שזה "לא מלון".

זאיקו, שנזקקת לתרופות יומיומיות, נאלצה לבקש מחברים להביא את התרופות מהבית למתקן. לטענתה, בכל פעם שמערכת הביוב בצד הגברים הוצפה, השפכים חזרו לצנרת בצד הנשים – מה שיצר ריח ש"היה פשוט בלתי נסבל".

שניהם נחקרו וקיבלו מסמכי גירוש שלדבריהם לא הבינו במלואם, וסירבו לחתום. לדבריהם, בקשותיהם למתורגמן לא נענו.

לאחר חמישה ימים הועמסו פרבאלוב וזאיקו אזוקים והועברו למרכזי מעצר נפרדים – היא למתקן באדלנטו, והוא למרכז מעצר בסן דייגו. שם בילו כמעט חודש, עד שעורך הדין שלהם הצליח להשיג את שחרורם בערבות.

בחודש שעבר הופיעו בני הזוג בפני מועצת העיר לוס אנג'לס ושיתפו בפומבי את סיפורם. ההחלטה לצאת לאור, הם מסבירים, נועדה להמחיש לתושבים את הסיכון שבו נמצאים גם מבקשי מקלט שומרי חוק בתקופה שבה פשיטות הגירה נמשכות ברחבי דרום קליפורניה.

כשטטיאנה זאיקו עמדה ליד הדוכן ותיארה את רגע המעצר בידי סוכני ההגירה, היא פרצה בבכי והתמוטטה לזרועות בעלה.

נכון ליום שישי האחרון, פרבאלוב וזאיקו עדיין ממתינים לדעת מה צופן להם עתידם בהליך ההגירה. בינתיים הם מנסים להתמקד בבנם, שעדיין מתקשה להתאושש ממה שקרה – גם לאחר שחזרו הביתה.

זאיקו אומרת שלא תשכח לעולם את המילים הראשונות שאמר לה כשחזרה ממעצר: בקשה פשוטה, שחשפה את עומק הטראומה שחווה.

"בבקשה," הוא אמר לה, "אל תשאירי אותי לבד שוב."