סטאלון נפרד מניו יורק בעקבות בחירת ממדאני: לא אחזור לעולם

לאחר ארבעה עשורים במנהטן, כוכב הקולנוע האמריקאי סילבסטר סטאלון נפרד מניו יורק. ההודעה הדרמטית של השחקן בן ה־79, שהפכה לשיחת היום בהוליווד ובתקשורת האמריקאית, חושפת לא רק את אכזבתו האישית אלא גם את השינוי העמוק שעוברת העיר שבעבר סימלה את החלום האמריקאי.

סטאלון, שזכה לתהילה עולמית בזכות דמויותיו האיקוניות ב"רוקי" ו"ראמבו", הצהיר כי החליט לעזוב את העיר לצמיתות ואינו מתכוון לשוב. "במשך ארבעים שנה זו הייתה הבית שלי," אמר בריאיון שצוטט בכלי התקשורת האמריקאיים. "פעם זה היה המקום הטוב ביותר בעולם – היום זה כבר לא אותו דבר."

לדבריו, ניו יורק השתנתה ללא הכר, והוא מתקשה להזדהות עם התרבות העירונית החדשה. "אני מבין שאנשים רוצים הכול בחינם, אבל כך הורסים את העיר הגדולה בעולם. איני רוצה להיות עד לזה," אמר.

 

לדבריו, ניו יורק השתנתה ללא הכר, והוא מתקשה להזדהות עם התרבות העירונית החדשה. "אני מבין שאנשים רוצים הכול בחינם, אבל כך הורסים את העיר הגדולה בעולם. איני רוצה להיות עד לזה," אמר.

 

עיר שאיבדה את נשמתה

מקורביו של השחקן מסרו כי ההחלטה לא נולדה בן לילה. סטאלון, שמתגורר בשנים האחרונות לסירוגין בין לוס אנג'לס לפלורידה, ביקר בעיר הולדתו שוב ושוב – אך לדבריו מצא אותה "זרה, רועשת ומנוכרת". מקומות שאהב בעבר נסגרו, הרחובות הפכו צפופים ומזוהמים, ומעל הכול, "האווירה – כבר אינה אותה אווירה".

"השינוי אינו רק חיצוני," הוסיף. "זה כבר לא המקום שבו אנשים עבדו קשה כדי להגיע רחוק. זה מקום שמצפה לקבל הכול מוכן. זה לא מי שאני, ולא מי שהעיר הזו הייתה."

סטאלון לא הזכיר שמות, אך דבריו פורשו כעקיצה כלפי ראש העיר החדש, זוהרן ממדאני, שנבחר לאחרונה על גבי מצע חברתי פרוגרסיבי הכולל תמיכה נרחבת בדיור ציבורי והקלות במסים לשכבות החלשות. התומכים בממדאני רואים בו סמל לשינוי חברתי; מבקריו טוענים כי מדיניותו פוגעת במעמד הביניים ובאיכות החיים של תושבי העיר.

עידן של פרידות

עזיבתו של סטאלון אינה מקרה בודד. בעשור האחרון עזבו את ניו יורק שורה של ידוענים ואנשי עסקים, ביניהם מת'יו מקונהי, ג'רי סיינפלד ורוברט דה נירו, שצמצם את שהותו בעיר. הסיבות חוזרות על עצמן: מיסוי גבוה, צפיפות, יוקר מחיה, תחושת חוסר ביטחון ברחובות, ולעיתים – עייפות מההמולה הבלתי פוסקת של "התפוח הגדול".

המהלך של סטאלון מסמל, בעיני פרשנים רבים, את סוף עידן שבו ניו יורק הייתה לא רק מרכז תרבות וכלכלה, אלא גם סמל של זהות אמריקאית. "כשאדם כמו סטאלון – שהקריירה שלו נולדה ברחובות העיר הזו – מחליט ללכת, זה אומר משהו עמוק יותר," כתב אחד הפרשנים ב"ניו יורק טיימס". "זה לא עוד סיפור רכילות, זו הצהרה תרבותית."

בין נוסטלגיה למציאות

סטאלון, שכונה לא אחת "הפנים של החלום האמריקאי", מגלם בעצמו את הדואליות הזו – מצד אחד סמל למאבק ולנחישות, ומצד שני אדם המתגעגע לתקופה שבה הדברים נראו פשוטים וברורים יותר. "ניו יורק של רוקי כבר איננה," כתב עליו מבקר הקולנוע ריצ'רד קורל. "העיר שבה גיבור עובד בעבודות מזדמנות ביום ומתאמן בלילה כדי להצליח – הוחלפה בעיר של מסכים, אפליקציות ודיור בשכירות של עשרת אלפים דולר לחודש."

עם זאת, רבים טוענים כי עזיבתו של סטאלון אינה סוף פסוק אלא ביטוי לדינמיקה הטבעית של עיר שמשתנה כל הזמן. ניו יורק, אומרים תומכיה, ידעה גלות של כוכבים ופרידות מפורסמות בעבר – ועדיין נותרה מרכז תרבותי וכלכלי שאין שני לו.

סמל לדור שאיבד סבלנות

החלטתו של סטאלון מעוררת גם דיון רחב יותר באמריקה של 2025 – ארץ שסועה בין ערכים ישנים לשינויים חדשים. "סטאלון מדבר על העיר, אבל בעצם הוא מדבר על אמריקה כולה," ניתח הפרשן החברתי בריאן הול. "הוא מייצג דור שמאמין בעבודה קשה, באחריות ובגבולות ברורים – ומתקשה להבין את אמריקה החדשה, שבה הגבולות בין אחריות אישית לתלות במערכת מיטשטשים."

סטאלון עצמו טרם חשף לאן יעתיק את מגוריו, אך ההערכות הן כי יעבור לפלורידה – מדינה שהפכה בשנים האחרונות למקלט פופולרי לעשירים, גמלאים ואנשי בידור שמבקשים לברוח ממיסוי גבוה ומאורח חיים עירוני אינטנסיבי.

בין מסך הבד למציאות

ייתכן שסטאלון, הגיבור הקולנועי הנצחי, פשוט מחפש סוף אחר לסיפור שלו – שקט, שמש ופרטיות במקום אור הזרקורים הבלתי פוסק של ניו יורק. "אני לא עוזב מתוך כעס," סיכם. "אני עוזב מתוך עייפות. עייפות של ארבעים שנה בעיר שמפסיקה להקשיב לעצמה."

דבריו של סטאלון מהדהדים לא רק בקרב מעריציו, אלא גם אצל מיליוני אמריקאים שחשים כי ארצם משתנה מהר מדי, שהערכים הישנים מתפוררים, ושהמרוץ האינסופי קדימה משאיר מאחור משהו אנושי, פשוט ואמיתי.

אולי זו הסיבה שההודעה שלו עוררה כל כך הרבה הזדהות. היא לא עוסקת רק בעיר שאיבדה את זהותה – אלא באדם שמסרב לאבד את שלו.