
באותו ערב, חברי הסניף הלוס אנג'לסי של ארגון הסוציאליסטים הדמוקרטיים של אמריקה (DSA) הרגישו שהרוח נושבת גם לכיוונם. הניצחון בניו יורק, אמרו, הוא הוכחה שהמסר הכלכלי והחברתי של ממדאני יכול להצליח גם במערב.
"מה שקרה בניו יורק הוא אות אזהרה לממסד כולו," אמרה אוניסס הרננדז, חברת מועצת העיר שנבחרה ב־2022 בתמיכת DSA. "דמי השכירות גבוהים מדי, יוקר המחיה חונק, והעובדים פשוט לא עומדים בזה. בלוס אנג'לס זה לא שונה."

חברי הסניף הלוס אנג'לסי של ארגון הסוציאליסטים הדמוקרטיים של אמריקה (DSA) הרגישו שהרוח נושבת גם לכיוונם. הניצחון בניו יורק, אמרו, הוא הוכחה שהמסר הכלכלי והחברתי של ממדאני יכול להצליח גם במערב.
מאז 2020 הצליח הסניף המקומי של DSA להביא לבחירתם של ארבעה חברי מועצה המזוהים עמו — הישג חריג בעיר שנחשבה במשך שנים למבצר של המרכז־שמאל. הקמפיינים שלהם מתבססים על עבודת שטח אינטנסיבית: דפיקות בדלתות, שיחות טלפון ומאמץ לגייס מצביעים משכונות העובדים והשוכרים.
כעת מכוון הארגון גבוה עוד יותר: שני מושבים נוספים בבחירות יוני הקרובות, וביעד הרחוק — רוב סוציאליסטי של שמונה חברים עד 2028.
"אנחנו שואפים לרוב סוציאליסטי במועצת העיר," אמרה בנינה שטרן, יו"ר־שותפה של סניף לוס אנג'לס. "זו ההתקדמות ההגיונית — להרחיב את הגוש, להעמיק את ההשפעה."
למרות ההתלהבות, הדרך לשלטון רחוקה. ראש העיר המכהנת, קארן באס, דמות בולטת במפלגה הדמוקרטית אך רחוקה מהשמאל הרדיקלי, מתמודדת לכהונה שנייה. מולה ניצב אוסטין בויטנר, לשעבר מנהל מערכת החינוך של העיר, המייצג את המרכז הפוליטי.
בלוס אנג'לס, כוחו של ראש העיר מוגבל יחסית — בשונה מניו יורק, שבה ראש העיר שולט גם על מערכת החינוך ועל מינויי שופטים. לכן רואים ב־DSA את מועצת העיר כזירה העיקרית להשפעה.
DSA בלוס אנג'לס בוחר את המועמדים לתמיכה בזהירות. המועמדים נדרשים למלא שאלון ארוך הכולל עשרות עמדות יסוד:
האם תומכים בהעברת תקציבים ממשטרת העיר לשירותים חברתיים?
האם מתנגדים לאירוח האולימפיאדה?
האם יתמכו בביטול האיסור על מאהלי חסרי בית ליד בתי ספר?
רק מי שעובר את המבחן זוכה למכונת הקמפיין של הארגון — אלפי מתנדבים שיוצאים לדפוק על דלתות, להפעיל מוקדי טלפונים ולארגן גיוסי תרומות.
אסטוארדו מזאריאגוס, פעיל זכויות דיירים המתמודד על מושב בדרום לוס אנג'לס, קיבל בהתלהבות את תוצאות הבחירות בניו יורק. "העובדים לוקחים את אמריקה בחזרה," הכריז באירוע תמיכה.
אולם ההתלהבות הזו אינה משותפת לכולם. סטיוארט וולדמן, נשיא איגוד התעשייה והמסחר של עמק סן פרננדו, טוען כי חברי מועצה המזוהים עם DSA פוגעים בכלכלה העירונית. לדבריו, היוזמות לשכר מינימום של 30 דולר לשעה בבתי מלון ו־32.35 דולר לעובדי בניין "יחנקו את פיתוח העיר".
"אף אחד לא יבנה כאן עוד מלון," הזהיר. "ובקרוב גם לא דיור. DSA נושאים באחריות."
גם איגוד השוטרים של לוס אנג'לס פרסם הודעה חריפה, בה הבטיח להיאבק בהתרחבות השפעת הארגון:
"הסוציאליסטים מפתים את הציבור בסיסמאות על שוויון ונגישות," נאמר בהודעת האיגוד, "אך מאחוריהן מסתתרת פלטפורמה שמסכנת את ביטחון העיר."
הרננדז, שמייצגת אזור העובדים סביב אגם מערב ועד היילנד פארק המתחדשת, רואה את מטרת הארגון כשינוי תרבותי עמוק. "אנחנו מזיזים את חלון אוברטון שמאלה," אמרה — כלומר, את גבולות הדיון הציבורי.
לדבריה, מועצה שבה רוב החברים מזוהים עם DSA תוכל "לשים את האנשים לפני הרווחים" — להרחיב את הגנת השוכרים, להקים מערכי תגובה אזרחיים לא חמושים ולהטיל אחריות על תאגידים "המרוויחים מהעיר שלנו".
"יש כל כך הרבה שנוכל לעשות למען תושבי לוס אנג'לס אם רק יהיה לנו רוב," סיכמה.