התוצאה הייתה מהירה וחד־משמעית. הנהלת ניו יורק ניקס שלחה לממדאני מכתב התראה לפני נקיטת הליכים משפטיים בגין פגיעה בזכויות יוצרים ושימוש מסחרי אסור בסימן מסחרי, והדגישה בפומבי שאין — ולא יהיה — כל שיתוף פעולה או תמיכה מטעם המועדון בקמפיין שלו. שעות לאחר פרסום ההתרעה ולאחר סיקור תקשורתי נרחב, הוסר התשדיר מכל ערוצי הקמפיין.
גרסה מעובדת של סמל ניו יורק ניקס: הצבעים נשמרו — כתום וכחול — אך המילה “ניקס” הוחלפה בשם “זוהראן”. במקביל הופץ התשדיר גם ברשתות החברתיות תחת הסיסמה “זו השנה שלנו. זה הזמן שלנו”.
בין סימן מסחרי לחופש ביטוי: הקו הדק
הפרשה מעלה מחדש את השאלה הוותיקה: היכן עובר הגבול בין חופש ביטוי פוליטי לבין הגנה משפטית על סימני מסחר? בעולם הפרסום המסחרי שמותגי־על מגנים עליו בקנאות, שימוש בלוגו מוכר — בייחוד כזה המקושר לקהילה עירונית רחבה — עלול לייצר רושם של תמיכה, חסות או קשר עסקי. המשפט האמריקני נוטה להחמיר כאשר קיים חשש להטעיית הציבור או לפגיעה בערך המותג, גם כשהשימוש נעשה במסגרת פוליטית.
ממדאני ביקש, ככל הנראה, לקשור את עצמו לסמל עירוני חזק ואהוד, ולטעון להשתייכות ולרוח של “קבוצה מנצחת”. אלא שבעידן שבו קבוצות ספורט מנהלות מותגים גלובליים ששווים כלכליים נמדד במיליארדים, קו ההפרדה בין קריצה עיצובית להפרת סימן מסחר נעשה דק במיוחד.
מי הוא זוהראן ממדאני — ולמה הוא שנוי במחלוקת בישראל
ממדאני, יליד אוגנדה שגדל בניו יורק, מוכר בציבוריות הישראלית בעיקר בשל עמדותיו החריפות נגד מדינת ישראל ותמיכתו הגלויה בתנועת החרם (בי־די־אס). במהלך השנה החולפת התבטא במספר הזדמנויות נגד מדיניות ישראל בעזה, השתתף בהפגנות ושביתות רעב מול הבית הלבן, ואף הצהיר כי אם יכהן כראש העיר יורה לעצור את ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו אם יגיע לניו יורק — התבטאות שנשענה על הליכי הדין המתנהלים בבית הדין הפלילי הבינלאומי בהאג. עמדות אלו מציבות אותו בקדמת הבמה גם מחוץ לארצות הברית, ומקנות לכל צעד של קמפיין הבחירות שלו תהודה בינלאומית.
למה דווקא הניקס? הסמליות העירונית
לניו יורק ניקס יש מעמד תרבותי ייחודי. משחקיה במדיסון סקוור גארדן מושכים קהל מגוון — מצעירים בעלי מנוי ועד דמויות ציבוריות ובידוריות — והקבוצה משמשת, עבור רבים, סמל לזהות עירונית. בניגוד למותגים עסקיים “קרים”, מועדון ספורט מגלם תחושות שייכות וגאווה מקומית. שימוש בלוגו, גם אם בגרסה “מזוהה־אך־שונה”, עשוי לכן להתפרש כהזמנה רגשית שמבקשת לשאוב לגיטימציה מדימוי ציבורי חזק.
הנהלת המועדון, מנגד, אינה יכולה להרשות לעצמה קשר פוליטי מפורש — או אפילו רמז לקשר כזה — מחשש לפגיעה בקהל האוהדים הרחב וההטרוגני. התגובה התקיפה כיוונה אפוא לא רק לאכיפת זכויות משפטיות, אלא גם לניהול סיכוני מוניטין.
ההיבט המשפטי: מה מותר ומה אסור לקמפיין לעשות
בארצות הברית קיימת אבחנה בין שימוש הוגן לציטוט או פרודיה לבין שימוש מסחרי הפוגע בבעל הסימן. קמפיין בחירות אינו “מסחרי” במובן הקלאסי של מכירת מוצר, אולם בתי המשפט בחנו לא אחת שימושים פוליטיים בסמלים רשומים ומדדו את מידת ההטעיה הפוטנציאלית, הדמיון הוויזואלי, היקף ההפצה ונכונות המשתמש להבהיר שאין תמיכה רשמית. במקרה הנוכחי, הדמיון הגרפי הגבוה, הצבעים הזהים, הופעת התשדיר בשידור טלוויזיוני רחב היקף והיעדר גילוי נאות — כל אלה חיזקו את עמדת המועדון כי מדובר בשימוש אסור.
גם אם ממדאני ינסה לטעון לפרשנות אמנותית או לפארודיה פוליטית, עצם בחירתו בזמן שידור אטרקטיבי ובזירה המזוהה כל כך עם המותג העירוני פועלת לרעתו. מן העבר השני, ייתכן שקמפיינים יראו בפרשה תמרור אזהרה ויימנעו מראש מכל שימוש באיקונים עירוניים מוגנים.
הסרת הסרטון — מהלך טקטי חכם או נסיגה כפויה?
ההחלטה להסיר את התשדיר במהירות עשויה להיקרא בשני אופנים. מצד אחד, זהו צעד זהיר שמצמצם סיכון משפטי ומוניטיני ומאפשר לקמפיין לשוב למסרים ענייניים. מצד אחר, מדובר בהודאה דה־פקטו בחריגה מהכללים, שעלולה לפגוע בתדמיתו של ממדאני כמועמד “חד, מתוחכם ולא מתנצל”. כך או כך, בקמפיינים עמוסי מסרים, יום־יומיים של רעשי רקע משפטיים הם משאב יקר שמבוזבז על טקטיקה במקום אסטרטגיה.
ההקשר הפוליטי הרחב
מערכת הבחירות לראשות ניו יורק רוויה ממילא במתחים: סוגיות ביטחון אישי, יוקר מחיה, תחבורה ושלטון מקומי מתחרות זו בזו על תשומת לב הציבור. בתוך כך, פרשה סמלית אך תקשורתית כמו “לוגו הניקס” עלולה להאפיל לרגע על דיון ענייני יותר, ולהפוך את המרוץ לזירת עימותים על זהות, תרבות ומי מייצג “באמת” את רוח העיר.
אם לא די בכך, השיח הציבורי סביב ישראל והסכסוך במזרח התיכון מקטב את קהל הבוחרים בעיר הגדולה. מועמד המזוהה חד־משמעית עם מחנה אידאולוגי — ואשר מצהיר אמירות פרובוקטיביות ביחס לישראל — נדרש לצעוד בזהירות בין גיוס הבייס לבין שאיפה לרוחב ציבורי. הסתבכות משפטית עם מועדון ספורט אהוד אינה מסייעת בכך.
שורה תחתונה: מותגים פוליטיים ומותגים מסחריים לא תמיד הולכים יחד
האירוע הנוכחי מדגים כיצד קמפיין בחירות יכול להסתחרר סביב החלטה עיצובית אחת. מותגים מסחריים — ובמיוחד קבוצות ספורט — אינם נכס ציבורי חופשי. הם מוגנים משפטית ומטופלים כמשאב רגיש, במיוחד בעידן של רשתות חברתיות שבהן תמונה אחת הופכת בן רגע לאמירה פוליטית כוללת.
בעוד ממדאני מוסיף להוביל בסקרים מסוימים ולהציב סדר יום נוקב, המפגש שלו עם ניו יורק ניקס מזכיר למועמדים כי קיצור דרך תדמיתי באמצעות “הלבשת” מותג עירוני מצליח על קמפיין פוליטי עלול להסתיים בכותרות לא רצויות — ובמכתב מעורך דין. הבחירות בניו יורק יימשכו, הוויכוחים יחריפו, אך הלוגו של הניקס — כך נדמה — יישאר מחוץ למשחק הפוליטי.
