מתגייסים להפגין: אלפי חרדים מחו בניו יורק נגד גיוס בישראל – נעדיף למות כיהודים

המחאה התקיימה על רקע פסק דין של בית המשפט העליון בישראל מהשנה שעברה, שקבע פה אחד כי אין עוד להחיל פטור גורף על תלמידי ישיבות וכי על המדינה לגייסם בהתאם לחוק. במשך עשורים נהנו תלמידי ישיבות מהסדרי דחיית שירות, שנולדו בראשית ימי המדינה, אך גידול האוכלוסייה החרדית והצרכים המבצעיים הובילו להסלמת הוויכוח הציבורי.

בישראל נערכו בחודשים האחרונים הפגנות תכופות, ובהן גם מחאות המוניות סמוך לכנסת בירושלים. בחודש שעבר הגיע העימות לנקודת רתיחה נוספת, כשיותר ממאה צעירים חרדים נעצרו בחשד להתחמקות משירות בעת שניסו לצאת מהארץ למסע עלייה לרגל לראש השנה.

“הוויכוח הישראלי, כאן ועכשיו”

העצרת בניו יורק נערכה בלב ריכוזי הקהילות החרדיות הגדולים ביותר מחוץ לישראל. מנהיגים מחסידות סאטמר – המזוהה עם עמדה אנטי־ציונית – נשאו דברים מעל במות מאולתרות, והמון המשתתפים אחז שלטים דוגמת “נעדיף למות כיהודים מאשר לחיות כחיילים ציוניים” ו“הפסיקו להתנכל ליהודים שומרי מצוות”.
הרב יצחק גרין, ממארגני המחאה, טען כי ישראל “כופה על יהודים אורתודוקסים להתגייס למסגרת שאינה תואמת את אורח חייהם הדתי”, וקרא לקהילה הבינלאומית “להבין את מצוקת הציבור החרדי”.

השתתפותם המקבילה של שני האדמו״רים מבית סאטמר – רבנים אהרן וזלמן טייטלבוים – בלטה על רקע מדיניות הריסון שהונהגה בקהילה בזמן לחימה בישראל. עצם הקריאה לצאת ולהפגין בארצות הברית נתפסה כסימן להחרפת המחלוקת.

 

העצרת בניו יורק נערכה בלב ריכוזי הקהילות החרדיות הגדולים ביותר מחוץ לישראל. מנהיגים מחסידות סאטמר – המזוהה עם עמדה אנטי־ציונית – נשאו דברים מעל במות מאולתרות, והמון המשתתפים אחז שלטים דוגמת “נעדיף למות כיהודים מאשר לחיות כחיילים ציוניים” ו“הפסיקו להתנכל ליהודים שומרי מצוות”.

 

התנהלות בשטח ועימותים נקודתיים

ככל שמספר המשתתפים תפח, גלש ההמון אל הכביש הסמוך ונרשמו דחיפות נקודתיות בין מפגינים לשוטרים שניסו להשיב את הסדר. תיעוד מן המקום מציג המונים לבושים בחליפות שחורות ולבוש חרדי מסורתי, ממלאים את הרחובות סביב הקונסוליה. המשטרה דיווחה על אירוע מסודר בעיקרו, עם אירועי הפרת סדר מצומצמים שנענו במהירות.

נקודת המבט הישראלית

בישראל מוערכים כיום עשרות אלפי חרדים כזכאים לשירות. בצה״ל הדגישו בחודשים האחרונים את המחסור בכוח אדם על רקע המלחמה בעזה, והדבר תרם להגברת הלחץ הציבורי והמשפטי להסדרת גיוס תלמידי ישיבות.
תומכי החיול גורף טוענים לאי־שוויון בסיסי בנטל: צעירים חילונים ודתיים־לאומיים משרתים שלוש שנים ולעיתים נחשפים לסכנה ממשית, בעוד רבים מבני גילם החרדים פטורים. מנגד, הנהגה חרדית מזהירה מפגיעה חמורה באורח החיים התורני וביכולתם של צעירים לשמור על מסגרת דתית מחייבת בתוך צבא ממלכתי.

הזירה האמריקאית והקרע הפנים־יהודי

ניו יורק – על שכונותיה וויליאמסבורג ובורו פארק בברוקלין – היא מוקד מרכזי של חיים חרדיים, וקשריה החברתיים, הכלכליים והמשפחתיים עם ישראל הדוקים. ההפגנה מבליטה את הפערים בתוך יהדות ארצות הברית: רוב הקהילה היהודית הלא־חרדית נוטה לתמוך בישראל, אך קבוצות חרדיות מסוימות – ובעיקר חסידויות אנטי־ציוניות – מביעות התנגדות למדיניות הממשלה ולמהות המדינה כמדינת הלאום היהודי.

 

 

שאלות היסוד

העימות סביב גיוס חרדים חושף שאלות זהות עמוקות: האם ישראל היא “מדינה יהודית” במובן דתי, או “מדינת היהודים” במובן לאומי־אזרחי? היכן עובר קו האיזון בין צורכי ביטחון לבין שמירת אורחות חיים קהילתיים? מהו שוויון בנטל בחברה רב־מגזרית?

ככל שהלחימה נמשכת והדרישות לצירוף כוח אדם מתרחבות, יגבר הלחץ על הממשלה ליישם את פסיקת בג״ץ. במקביל, הציבור החרדי אותת במחאה מרובת משתתפים גם בניו יורק כי יתייצב נגד גיוס גורף.

לאן מכאן?

האם ניתן לגבש מתווה שיכבד את צורכי הביטחון לצד הבטחת מרחב דתי מוגן לבני ישיבות? או שמא המתח יוסיף ויקרע את החברה הישראלית – ואף יעמיק את השסעים בתוך הקהילות היהודיות בתפוצות?
העצרת בניו יורק ממחישה: הוויכוח אינו עוד פנים־ישראלי בלבד. הוא הפך לשיח גלובלי בקרב יהדות העולם, ובפרט בארצות הברית, שמביטה בדאגה – ולעיתים גם בביקורת – על המתרחש בישראל ומבקשת להשפיע על דמותה.