המסעדה שלי הפכה לשדה קרב: בעל דיינר בלונג איילנד שסירב להסיר את כרזות בני הערובה – ונשאר לבד במערכה

לונג איילנד, ניו יורק — ימים ספורים לאחר מתקפת חמאס ב־7 באוקטובר 2023 החליט פיטר צדילאס, בן למהגרים יוונים ובעלים של מסעדת גולדן גלוב הוותיקה, להפוך את חזית העסק למוקד קריאה מוסרית: דגלי ישראל וארצות הברית לצד מאות כרזות של בני הערובה. הוא לא שיער עד כמה המעשה הזה יטלטל את חייו ואת פרנסת משפחתו.

“אנשים מדמיינים תור מחוץ לדלת,” הוא אומר. “המציאות הפוכה — אני מנסה לשרוד.” לדבריו, מאז תלויית הכרזות חווה העסק גל חרמות, ונדליזם, דגלים שנקרעו, איומים אישיים ואף פרישות של עובדים. שירותי משלוחים — בהם דּוֹרְדָש — חדלו לשתף פעולה, והפדיון נפגע באופן משמעותי.

צדילאס, בן 52, מספר כי מה שנגע בו במיוחד היו קורבנות פסטיבל נוֹבָה — אירוע המוזיקה ליד גבול עזה שבו נרצחו 370 צעירים ועוד 40 נחטפו. “חשבתי על הבת שלי, בת 19,” הוא אומר. “דמיינתי אותה שם. שמתי את הפנים שלה על כל כרזה — ובכיתי.” לדבריו, “אם 50 ילדים יוונים היו בני ערובה, לא הייתי רוצה להיות היחיד שמבקש את חזרתם.”

 

החלטתו לא נותרה ללא תג מחיר. לדבריו, הקהילה מחרימה אותו: חלק מהלקוחות ניתקו קשר, אחרים עברו לסעוד במסעדות סמוכות, ועומס ההוצאות — תיקונים, ביטחון, הפסד משלוחים — חונק. “אני מקווה שמי שהחרימו יחזרו,” הוא אומר, “אבל הנזק כבר נעשה.”

 

המסעדה — שמגישה “סטייק ניו־יורקי מצוין, מרכיבים טריים, המבורגר הודו ומרק כדורי מצה ‘כמו של סבתא’” — הפכה לסמל. ביולי 2024 נופץ חלון במסגרת גל ונדליזם, אך הכרזות נותרו תלוייות “מאות ימים”, כהגדרתו. “לעולם לא נכנעתי,” הוא מדגיש. “בחרתי באנושיות על פני פופולריות.”

השבוע, לאחר 738 ימי שבי, כש־20 מבני הערובה ששרדו שבו לבתיהם, החליט צדילאס להסיר את הכרזות. “זה היה רגע רגשי,” הוא מספר. במקומן הותיר את דגלי ישראל ושלט המונה את ימי השבי ומסתיים במילים “לעולם לא עוד”. “אני אסיר תודה על מי שחזרו,” הוא אומר, “והלב שלי עם המשפחות שמחכות לשרידי יקיריהן.”

החלטתו לא נותרה ללא תג מחיר. לדבריו, הקהילה סימנה אותו: חלק מהלקוחות ניתקו קשר, אחרים עברו לסעוד במסעדות סמוכות, ועומס ההוצאות — תיקונים, ביטחון, הפסד משלוחים — חונק. “אני מקווה שמי שהחרימו יחזרו,” הוא אומר, “אבל הנזק כבר נעשה.”

מעבר לסיפורו האישי, המקרה של צדילאס מציף שאלה רחבה יותר: מה המחיר שמשלמים בעלי עסקים כשהם בוחרים עמדה בסוגיות רגישות? אמריקה של השנתיים האחרונות ראתה אינספור עימותים סביב מרחבים אזרחיים — קמפוסים, רחובות, רשתות — וכעת גם חללים יומיומיים כמו דיינר משפחתי בלב לונג איילנד. “זה לא עניין של פוליטיקה,” הוא מתעקש. “זה בסיסי — בני אדם חפים מפשע צריכים לחזור הביתה.”

צדילאס מספר כי ספג גם תמיכה: שכנים שעצרו לומר מילה טובה, לקוחות קבועים שהמשיכו להגיע למרות הלחץ, ומכתבי תודה ממשפחות בני הערובה. “זה מזין אותי,” הוא אומר, “ונותן כוח להמשיך כשכל יום מרגיש כמו חבל דק.”

האם הלקוחות ישובו כעת, כשהכרזות הוסרו? אין תשובה ברורה. צדילאס מבטיח להמשיך להניף את הדגלים ולספר לכמה ימים נמשכה המצוקה — “כדי שלא נשכח”. לדבריו, אם יצטרך לבחור שוב — יבחר אותו הדבר. “גם אם העסק תלוי בחוט דק, אני לא מתחרט,” הוא מסכם. “עמדתי לצד בני הערובה ומשפחותיהם — וזה הדבר הנכון.”

בינתיים, גולדן גלוב — מוסד בן כ־85 שנה — ממשיכה לפתוח את הדלתות מדי יום, בתקווה לשגרה ישנה־חדשה. בין אם הלקוחות יחזרו ובין אם לא, הסיפור של פיטר צדילאס כבר הפך לתמרור: בעולם שבו מחלוקות פוליטיות זולגות אל שגרת החיים, לעיתים בחירה מוסרית עולה ביוקר — אך בעיני מי שבחרו בה, היא גם שווה כל מחיר.