החוקרים מצאו כי זיהום אוויר מגביר את הצטברותם של חלבונים רעילים במוח - תהליך הקשור לניוון מוחי ולהחמרת הירידה הקוגניטיבית. המחקר, שפורסם ב־JAMA Neurology, בחן את הקשר בין חלקיקי אבק זעירים באוויר (PM2.5) לבין שינויים מוחיים ותסמינים נוירולוגיים בקרב חולי דמנציה ואלצהיימר.
במסגרת המחקר נותחו מוחותיהם של 602 אנשים שמתו בין השנים 1999 ל־2022 ונשמרו בבנק המוחות של Penn Medicine. הנתונים הועברו לניתוח נוסף במחצית הראשונה של שנת 2025. הנבדקים כללו חולי דמנציה עם מגבלות תנועה, לצד מבוגרים ללא ירידה קוגניטיבית. החוקרים העריכו את רמת החשיפה של כל אדם לזיהום אוויר בשנה שקדמה למותו או להערכת הדמנציה האחרונה שלו, לפי כתובת מגוריו.
התוצאות הצביעו על כך שאנשים שנחשפו לרמות גבוהות יותר של זיהום אוויר הציגו במוחם שינויים מתקדמים יותר האופייניים לאלצהיימר. כל עלייה בכמות חלקיקי ה־PM2.5 נקשרה לעלייה של 19 אחוזים בסבירות להחמרת שינויים מסוג זה.
קבוצה נוספת שכללה 287 נבדקים שעברו הערכות קוגניטיביות לפני מותם הראתה כי חשיפה מוגברת לזיהום אוויר לוותה בירידה ניכרת בזיכרון, ירידה ביכולת השיפוט ובהתנהלות היומיומית - כולל קושי בטיפול עצמי ובדיבור. החוקרים מצאו כי כ־63 אחוזים מהקשר בין זיהום אוויר לחומרת הדמנציה מוסברים על ידי שינויים מוחיים הקשורים לאלצהיימר.
ד"ר אדוארד לי, מנהל משותף של מכון הזקנה באוניברסיטת פנסילבניה, אמר בהודעה לעיתונות כי "המחקר הזה מראה שזיהום אוויר לא רק מגביר את הסיכון לדמנציה - הוא גם מחמיר את מחלת האלצהיימר עצמה". לדבריו, כאשר חוקרים ממשיכים לחפש טיפולים חדשים, חשוב לחשוף גם את הגורמים הסביבתיים המשפיעים על מהלך המחלה.
עם זאת, החוקרים ציינו כי למחקר היו מגבלות: רוב המשתתפים היו לבנים, משכילים ובעלי רקע סוציו־אקונומי גבוה, ולכן ייתכן שהממצאים אינם מייצגים את כלל האוכלוסייה. בנוסף, המחקר התמקד באלצהיימר בלבד, ולא בדמנציות מסוגים אחרים, ועשוי היה להמעיט בהערכת השפעת הזיהום על כלי הדם במוח.