במסגרת ההונאה קיבלה מקאינטר כמעט 25 אלף דולר מקרן הסיוע הפדרלית לאסונות. בית המשפט הורה לה להשיב את הסכום במלואו. היא הודתה באשמה ביוני האחרון בבית המשפט הפדרלי בלוס אנג'לס, במסגרת סעיף של הונאה בקשר להטבות אסון או חירום.
על פי כתב האישום, ב־20 בינואר השנה הגישה מקאינטר בקשת סיוע מזויפת, שבה טענה כי היא דיירת בנכס שנשרף לחלוטין בשריפת פליסיידס. כשמונה ימים לאחר מכן שלחה ל־FEMA מסמכים נוספים, ובהם רישיון נהיגה עם כתובת שונה — בשרמן אוקס — וחשבון גז טבעי מזויף.
השריפות באיטון ובפליסיידס, שהחלו ב־7 בינואר, כילו כמעט 60 אלף דונם של שטחי בר, השמידו יותר מ־16 אלף מבנים וגרמו למותם של לפחות 30 בני אדם. בעקבות האסון הכריז הנשיא לשעבר ג'ו ביידן על "אסון לאומי", מה שאפשר ל־FEMA להעניק סיוע כספי נרחב לנפגעים.
בית המשפט גזר עליה ארבעה חודשי מאסר בלבד, עונש שנחשב מתון ביחס להונאה של עשרות אלפי דולרים. עם זאת, השופטים ציינו מספר גורמים מקלים: היא הודתה באשמה, זו עבירה ראשונה שלה, והיא נדרשה להשיב את כל הסכום.
הסוכנות הפדרלית הציעה מגוון סוגי סיוע: מענק חד־פעמי של 750 דולר, סיוע ל"צרכים אחרים" עד 43,600 דולר, וסיוע בדיור למשך עד 18 חודשים. בעלי בתים שנפגעו יכלו לקבל סכומים נוספים לתיקונים או לבנייה מחדש – עד 43,600 דולר נוספים.
לדברי אל רוסי, סגן הממונה על חקירות ביטחון המולדת בלוס אנג'לס, הסכומים הגבוהים יצרו פיתוי גדול לפושעים. "עבור חלקם, זה נראה כמו 'כסף חינם'," אמר. לדבריו, הונאות כאלה התאפשרו בקלות יחסית: די היה לטעון שגרו בנכס שנהרס, לצרף מסמכים שנראים אמינים – ולעיתים מזויפים – ולהמתין להעברת הכסף.
המקרה של מקאינטר הוא רק אחד מעשרות תיקים דומים שנחקרו לאחר השריפות. בעוד רוב הנפגעים היו אנשים שאיבדו את כל רכושם, אחרים ניצלו את המצב כדי לגזול כספים שהיו מיועדים לקורבנות האמיתיים.
לא ברור במדויק כיצד הצליחה FEMA לחשוף את המקרה, אך לפי התביעה, הסוכנות מפעילה מערכת בקרה מתקדמת לזיהוי תביעות מפוקפקות, הכוללת:
הצלבת כתובות עם רשימות נכסים שנפגעו בפועל;
אימות מסמכים מול מאגרי מידע ציבוריים;
בדיקה של מספר תביעות עבור אותה כתובת;
השוואת חשבונות שירות לחשבונות אמתיים של חברות האנרגיה.
במקרה זה, רישיון הנהיגה של מקאינטר, שהציג כתובת בשרמן אוקס, לצד חשבון הגז המזויף, עוררו חשד. לאחר בדיקה בכתובת שבה טענה כי התגוררה, התברר שמעולם לא חיה שם.
בית המשפט גזר עליה ארבעה חודשי מאסר בלבד, עונש שנחשב מתון ביחס להונאה של עשרות אלפי דולרים. עם זאת, השופטים ציינו מספר גורמים מקלים: היא הודתה באשמה, זו עבירה ראשונה שלה, והיא נדרשה להשיב את כל הסכום.
לצד המאסר, תישא מקאינטר בהחזר מלא של כ־25 אלף דולר — סכום שעלול להיות עבורה נטל כלכלי כבד לשנים רבות. בנוסף, היא תישא עמה רישום פלילי פדרלי, שעלול לפגוע ביכולתה למצוא עבודה, לשכור דירה או לקבל אשראי בעתיד.
מעבר להונאה עצמה, הפגיעה העמוקה ביותר היא בקורבנות השריפות האמיתיים. כל דולר שנגנב ממערכת הסיוע הוא דולר שפחות זמין למי שאיבדו את בתיהם ואת חייהם הקודמים.
נפגעי האסון נדרשו להציג ראיות רבות — תמונות, מסמכים ועדויות — כדי להוכיח את זכאותם, בעוד הם מתמודדים עם טראומה ואובדן. מקרים כמו זה של מקאינטר פוגעים באמון הציבור במערכת ומעכבים את תהליך העברת הסיוע לאלו שזקוקים לו באמת.
FEMA עצמה מתמודדת עם ביקורת ציבורית בשל העיכובים בעיבוד תביעות הסיוע. כאשר משאבים מופנים לחקירות הונאה, הדבר מאריך עוד יותר את זמני ההמתנה לקורבנות הלגיטימיים.
המקרה מדגיש את הצד האפל של אסונות טבע – תמיד יימצאו מי שינצלו מצבי משבר למטרות רווח אישי. רשויות האכיפה ממשיכות לחקור תביעות נוספות הקשורות לשריפות, וצפויים כתבי אישום נוספים.
המסר לציבור ברור: ניסיון להונות את מערכת הסיוע הפדרלית איננו "כסף חינם" – אלא עבירה פלילית חמורה. ההשלכות עלולות להיות קשות: מאסר, רישום פלילי והחזר כספי מלא.
עבור הקורבנות האמיתיים של שריפות קליפורניה, ההרשעה של מקאינטר מסמלת לפחות מעט צדק – ותזכורת לכך שגם בתוך אסון, האמת והיושרה חייבות לנצח.