הפער בין הגרסאות יצר בלבול, אך במשרד הבריאות הדגישו כי "הסיכון לבריאות הציבור בארצות הברית נמוך מאוד".
הטפיל עצמו הוא זבוב שמטיל ביצים בפצעים פתוחים של יונקים ועופות. הרימות שבוקעות מכרסמות את הבשר החי, חודרות פנימה בעזרת לסתות חדות ועלולות להרוג את "הפונדקאי" אם לא מטופלות. בבני אדם מדובר בהדבקות נדירות, אך אפשריות. הטיפול מורכב וכואב – כולל הוצאה ידנית של מאות רימות וחיטוי יסודי – אך ברוב המקרים ניתן להחלים אם מאתרים את ההדבקה מוקדם.
מבחינה כלכלית, עצם האישור הרשמי של מקרה אנושי ראשון במדינה מדאיג במיוחד את תעשיית הבקר האמריקאית. משרד החקלאות (USDA) העריך כי התפרצות רחבה עלולה לגרום נזק של כ־1.8 מיליארד דולר בטקסס בלבד, המדינה המובילה בגידול בקר, כתוצאה מתמותה בעדרים, עלויות טיפול והשקעת עבודה נוספת. מזכירת החקלאות ברוק רולינס הכריזה לאחרונה על הקמת מתקן חדש לייצור זבובים עקרים שיסייעו לצמצם את ההתפשטות, אך הבהירה שהפרויקט ייקח כשנתיים עד שיהיה פעיל. גם מקסיקו כבר החלה בבניית מתקן דומה בדרום המדינה בעלות של 51 מיליון דולר. כיום פועל רק מפעל אחד בפנמה סיטי, שמסוגל לייצר 100 מיליון זבובים עקרים בשבוע – הרבה פחות מהכמות שה־USDA מעריך כי נדרשת, כחצי מיליארד בשבוע.
מאז 2023 נרשמת התפשטות צפונה של הטפיל, שהתגלתה גם בקובה, האיטי והרפובליקה הדומיניקנית. ביולי האחרון דווח על מקרה חדש במדינת ורקרוס שבמקסיקו, רק כ־600 קילומטר מהגבול עם ארצות הברית. בעקבות זאת הורה משרד החקלאות האמריקאי על סגירת חלק מנתיבי המסחר בדרום והפסיק יבוא בקר, שהיקפו בדרך כלל מעל מיליון ראשי בקר בשנה.
למרות שהרשויות מנסות להרגיע וטוענות כי מדובר בסיכון נמוך, עצם העובדה שזהו מקרה ראשון מזה עשרות שנים, לצד ביקורת על חוסר שקיפות מצד ה־CDC, מגבירים את הלחץ על הממשל האמריקאי. עבור תעשיית הבקר, שכבר מתמודדת עם מחירים שוברי שיאים ועם עדרים קטנים במיוחד, מדובר בהתראה נוספת שממחישה עד כמה איום הטפיל עלול להפוך לנושא מרכזי בשיח הכלכלי והפוליטי בארצות הברית.