לא צריך זריקות כדי להרגיש שובע: רופא בריטי חושף אילו מאכלים נפוצים עשויים לעודד את פעילות GLP-1 – ההורמון שעליו מבוססות תרופות ההרזיה הפופולריות
המרוץ אחר פתרונות לירידה במשקל לא עוצר, אך ייתכן שהתשובה נמצאת דווקא בצלחת – ולא במזרק. בשעה שתרופות כמו Ozempic ו-Wegovy זוכות לפופולריות גוברת בזכות השפעתן על תיאבון וירידה במשקל, רופא משפחה בריטי מציע להיעזר דווקא באוכל כדי לחקות את אותה הפעולה ההורמונלית באופן טבעי.
ד"ר אמיר חאן פרסם סרטון באינסטגרם שבו פירט חמישה מזונות שיכולים לעודד את ייצור ההורמון GLP-1 בגוף – ההורמון שאחראי על ויסות תחושת הרעב, ושעל פעולתו מתבססות תרופות ההרזיה הפופולריות שמחקות אותו באופן מלאכותי כדי להפחית תיאבון. לדבריו, "אין מזון אחד שיכול לעשות את כל העבודה, אבל תזונה מאוזנת ועשירה ברכיבים תזונתיים היא דרך מצוינת לשלוט על התיאבון ותחושת השובע".
GLP-1, לפי קליבלנד קליניק, משתחרר במעיים לאחר אכילה וממלא תפקידים מרכזיים בעיבוד המזון – מהגברת ייצור האינסולין ועד האטת ריקון הקיבה, מה שמוביל לשובע ממושך יותר. תרופות הרזיה פועלות בדיוק על אותו מנגנון, אך חאן טוען כי ניתן לעורר אותו גם בדרכים טבעיות.

המאכלים שמעודדים פעילות ההורמון שיש באוזמפיק
בין המזונות שהזכיר: ביצים, ובעיקר חלבוני הביצה, נמצאו כמעודדים הפרשת GLP-1 במחקרים. לדוגמה, מחקר מ-2016 השווה בין ארוחת בייגל לארוחה עם שלוש ביצים – והאחרונה הפחיתה רעב והובילה לצריכה נמוכה יותר של קלוריות ביום שלאחר מכן.
גם אגוזים כמו שקדים, פיסטוקים ואגוזי מלך מועילים – הודות לשילוב של סיבים, חלבון ושומנים בריאים, אשר מאטים את תהליך העיכול ומשפרים את תגובת האינסולין. דגנים מלאים עתירי סיבים מסיסים, כגון שיבולת שועל ושעורה, פועלים באופן דומה כשהם יוצרים ג’ל במעיים ומאטים את ספיגת הסוכר – פעולה שמגרה את שחרור ההורמון.
שמן זית, על פי חאן, עדיף בהרבה על חמאה ומכיל שומנים בלתי רוויים שמעודדים הפרשת GLP-1, תוך שיפור רמות הסוכר ומניעת עליות חדות. סקירה מ-2021 אף העלתה כי דיאטה ים-תיכונית עשירה בשמן זית הובילה לרמות גבוהות יותר של ההורמון לאחר הארוחה.
ולבסוף – ירקות. חאן מציין שירקות כמו ברוקולי, גזר ונבטים בריסל עשירים בסיבים תזונתיים, שמתפרקים על ידי חיידקי המעי ומובילים לשחרור של GLP-1. מחקר מ-2022 הראה שצריכת ירקות לפני פחמימות שיפרה משמעותית את רמות הסוכר וההורמון, בעיקר בקרב חולי סוכרת סוג 2.
העניין הגובר סביב GLP-1 נובע מהיקף מגפת ההשמנה בארה"ב – יותר מ-40% מהמבוגרים וכ-20% מהילדים והנוער מוגדרים כסובלים מהשמנת יתר. סקר של KFF מ-2024 מצא כי אחד מכל שמונה אמריקאים ניסה לפחות פעם אחת תרופה מסוג GLP-1, כשכמעט 40% מהם ציינו ירידה במשקל כסיבה העיקרית. מעבר להשפעות הבריאותיות הפיזיות, ההשמנה מובילה גם לפגיעות נפשיות, אפליה חברתית, ופגיעה כללית באיכות החיים.