בין האח הגדול לתרבות הווק: סערה חדשה סביב הספר '1984'

המהדורה החגיגית לציון 75 שנה לפרסום הרומן הדיסטופי 1984 של ג'ורג' אורוול עוררה סערה תרבותית עכשווית, בעקבות הקדמה חדשה שנכתבה על ידי הסופרת האמריקאית דולן פרקינס-ולדז. ההקדמה, שקיבלה את אישור בעלי הזכויות של אורוול, מציבה את הספר הקאנוני בעין הסערה של דיון מתמשך על אזהרות טריגר, הקשר היסטורי ומקום הגזע והמגדר ביצירות ספרות קלאסיות.

פרקינס-ולדז פותחת את דבריה בתרגיל מחשבתי: איך מרגיש לקרוא את "1984" בפעם הראשונה כיום. היא מתארת קושי אישי להזדהות עם הספר בשל היעדר ייצוג של דמויות שחורות, ומביעה הסתייגות מהאופן שבו מוצג גיבור הסיפור וינסטון סמית, שלדבריה מתאפיין ב"מיזוגיניה נתעבת". עם זאת, היא מציינת: "אני יודעת להבדיל בין דמות פגומה לסיפור פגום", ומוסיפה: "אני נהנית מהספר בתנאים שלו עצמו – עד שוינסטון מתגלה כבעייתי במיוחד. למשל, כשהוא מצהיר שהוא שונא כמעט את כל הנשים, במיוחד את הצעירות והיפות. רגע, אורוול".

הדברים הללו עוררו תגובות חריפות. הסופר וולטר קירן טען בפודקאסט America This Week, שאותו הוא מגיש עם העיתונאי מאט טאיבי, כי מדובר בניסיון להכתיב לקוראים כיצד להרגיש: "תודה על אזהרת הטריגר ל־1984. זה הדבר הכי אורווליאני שקראתי בחיי", אמר בציניות. טאיבי הצטרף לדברים כשהטיל ספק באמירה של פרקינס-ולדז שלפיה "אהבה ויופי יכולים לפעול ככוחות מרפאים במדינה טוטליטרית", ותהה: "אהבה מרפאת? ב־1984? הרי זה נגמר בכך שוינסטון אוהב את האח הגדול".

גם מבקרים מהמחנה השמרני, כמו אד מוריסי, תקפו את ההקדמה וטענו שהיא חלק מניסיון "לרוקן את אורוול ממשמעותו" באמצעות מסגורו כבעייתי. לדבריו, אזהרות טריגר עלולות להסיח את דעת הקוראים ממטרתו העיקרית של הספר.

עם זאת, היו גם קולות אחרים. פרופסור לפילוסופיה פיטר בריאן רוז־בארי מאוניברסיטת סגינו ולי, טען שאין בהקדמה שום קריאה לצנזורה או "אזהרת טריגר" ממשית. לדבריו, מדובר בכתיבה רפלקטיבית, לא אידיאולוגית, והוא אף הביע רצון להשתמש בה כבסיס לדיון בכיתה. ריצ'רד קיבל, יו"ר האגודה לחקר אורוול בעבר, הוסיף שדיונים על גזע ומגדר ביצירתו של אורוול התקיימו מזמן, וכי גם ההקדמה הזו, על פרשנותה, היא חלק בלתי נפרד מהשיח הביקורתי סביב יצירתו.

ההיסטוריונית לורה בירס מאוניברסיטת אמריקן טענה כי עצם קיומו של דיון כזה דווקא מכבד את מורשתו של אורוול. לדבריה, "'1984' לא נכתב רק כביקורת על רוסיה הסטליניסטית, אלא כאזהרה מפני ריכוז כוח מוחלט – גם בדמוקרטיות כמו בריטניה וארצות הברית". בירס ציינה כי הקדמות פרשניות אינן בהכרח פסול, אלא לרוב משקפות את ההקשרים התרבותיים של תקופתן.

כך, גם עשרות שנים אחרי שנכתב, "1984" ממשיך לשמש זירה למאבק על חירות המחשבה – ממש כמו שג'ורג' אורוול התכוון.