חי את הרגע: עידן עמדי כבש את לב הישראלים בלוס אנג׳לס

מראה בלתי שגרתי קיבל את הבאים למתחם LA LIVE בדאון טאון ביום ראשון האחרון; מאות רבות של ישראלים התהלכו בכניסה לתיאטרון ה- PEACOCK, חלקם אחזו דגלי כחול לבן ועל הבילבורד הענקי תמונתו של עידן עמדי על רקע דגלי ארצות הברית וישראל.

עמדי במהלך הופעותו באל איי (צילום: Tamar Hanan)

הגעתו של עמדי לסיבוב הופעות בארצות הברית וקנדה עוררה התרגשות רבה בקרב הקהילות הישראליות שבועות רבים טרם הגעתו. נדמה שעם ישראל התאהב בו וגם פה אצלנו הוא זכה לחיבוק ענק וכבוד מלכים.

עמדי הוא אחד האמנים הבולטים בשנים האחרונות ולא רק בגלל הישגיו המוזיקליים, אלא בגלל תרומתו למדינה ולחברה הישראלית מאז ה-7 באוקטובר. כן, אמנים רבים התנדבו להופיע בפני חיילים ומשפחות החטופים, אך עמדי לקח הכל צעד אחד קדימה. הוא השאיר אחריו קריירה מצליחה ואבק כוכבים ויצא לשירות מילואים קרבי בקו האש בעזה. במהלכו גם נפצע קשה והגיע לבית החולים מורדם ומונשם. עמדי עבר בהצלחה מסע החלמה ושיקום שרגעים רבים ממנו תועדו וחלקם הוצגו במהלך ההופעה על מסכי הוידאו הענקיים.

״כבר לא מפחיד אותי למות יותר מפחיד לא לחיות״

לבוש חולצה שחורה ומכנסיים תואמים, כשעל רצועת הגיטרה שלו סיכת החטופים הצהובה, עמדי עלה על הבמה הענקית באחד האולמות היוקרתיים באל איי, בו הופיעו סופר סטארים מה- A list של ארצות הברית.
הוא פתח ב״סופרמן״- שיר הנושא מתוך אלבומו החדש שיצא מוקדם יותר השנה. במהלכו מגולל עמדי את מסלול חייו כילד בירושלים, נער, חייל קרבי, נקודות שבר והתמודדויות רבות, ההיכרות עם אישתו, הפציעה הקשה במלחמה בעזה ותובנה אחת נוכחת:״כבר לא מפחיד אותי למות יותר מפחיד לא לחיות״.
האירוע הופק היטב; עמדי הביא עימו צוות נגנים מוכשרים: קלידים, סקסופון וכלי נשיפה, כינור, צ'לו, גיטרה חשמלית, אקוסטית, בס ותופים. הסאונד היה מעולה, נקי ועשיר, תאורה מצויינת שיצרה אווירה מרגשת ווידאו ארט מרהיב שלא היה מבייש הופעה של אד שירן.

שאפו גדול גם למפיקה המקומית, שני לאובר, שהביאה את עמדי לארצות הברית ולמעשה כבר שנים שהיא מנחיתה פה את מיטב התרבות מישראל באירועים מוקפדים ומרגשים.

זאת לא הייתה עוד הופעה, זה היה אירוע מוזיקלי שהיה מוקדש ברובו לחיילים הגיבורים של צה״ל שנפלו במלחמה בעזה, לנפש ולרוח הישראלית. עמדי כתב קטעי מעבר יפהפיים ומונולוגים שפרטו על מיתרי לב הקהל.

בין השירים הוקרנו קטעי וידאו שלו מתקופת הלחימה ועם חיילים באזורי הקרב השונים בעזה ובלבנון.
״ואת לא יודעת כמה, ממך ניסיתי להסתיר, את כל הסיוטים בלילה, צרחות ודם על המדים״, שר עמדי ב״כאב של לוחמים״ העוסק בפוסט טראומה עמה נאבקים חיילים רבים לאחר שירותם הצבאי.
בהמשך התיישב מאחורי פסנתר כנף שחור וניגן מנגינה נוגה לצידה הזכיר שמות של חיילים עימם שירת או שעליהם פיקד, כולם נהרגו במהלך המלחמה. הוא יצר מן הספד מוזיקלי קצר על כל חייל: סיפר על אישיותו, תחביביו וכיצד נפל. בהתאמה הופיעו על המסכים תמונות החיילים. משם המשיך וביצע את ״אני זוכר כמעט הכל״ המרגש המהווה סוג של זכרונות על ציר הזמן של חייו.

(צילום: Tamar Hanan)

הופעתו של עמדי הייתה מפגן ישראליות מושלם, כזה שכולם יכולים להתחבר אליו: לא משנה היכן אתם ממוקמים על המפה הפוליטית, מה העדה שלכם ואם אתם דתיים, מסורתיים או חילוניים; עמדי ידע למצוא את נקודת ההשקה בין כולם.
עמדי שר גם כמה קלאסיקות ישראליות: ״הפרח בגני״ של זוהר ארגוב, לו העניק ביצוע מלודי ושקט עם גיטרה ופסנתר. את החצוצרות המפורסמת מהעיבוד המקורי החליפו צ'לו וכינור מרטיטים. הקהל הצטרף בשירה מרגשת: ״את עולמי עם שחר, את לי כל היום, את עולמי בלילה, את החלום״. בהמשך הרים את הקצב עם גרסת כיסוי ל״שמחה גדולה הלילה״ של דקלון, ומאותו רגע הקהל לא חזר לשבת.

״אני פוגש ילדים בין 19-20 שמספידים את החברים שלהם. אני רק בן 37 ונלחמתי כבר בשלוש מלחמות, משהו צריך להשתנות״

עמדי הוא התגלמות הישראלי היפה, דמות הצבר האולטימטיבי; חזק, חכם וערכי. איך שרה פעם להקת הנח״ל: "יפי הבלורית והתואר". הוא היטיב לתקשר עם הקהל וירד מידי פעם לחבק וללחוץ ידיים. ברגע מרגש במיוחד העלה ילדה קטנה עטופה בדגל ישראל למפגש משותף על הבמה.
במשך דקות ארוכות שיתף את הקהל בסיפורים מרגשים של חיילים שנלחמו לצידו: ״אני מביט אחורה וחושב שזה לא יאומן כמה גיבורים יש במדינה שלנו״. הוא נזכר כיצד הגיע לשיר בהלוויתו של סמ״ר גיא כרמיאל ז״ל, לוחם סיירת הנח״ל שנפל בבית חאנון בצפון רצועת עזה.
במהלך ההופעה עמדי גם קיבל אל הבמה דגלים של חטיבות צה״ל השונות, התכסה בהם והצטלם עימם, כמו גם עם מספר כרזות של החטופים שהופיעו בסוף ההופעה על מסכי הוידיאו הגדולים.
כשהוא מנגן בכישרון על גיטרה, פסנתר ומפוחית, במשך כמעט שעתיים שר את כל להיטיו מהעשור האחרון: ״חלק מהזמן״, ״מה את מרגישה״, ״לדפוק תראש״, ״יצא לאור״, ״עד שיעלה היום הבא״, ״מקום לשנינו״, וחתם את ההופעה ב״נגמר״ שמתכתב עם המציאות היום יומית הלא פשוטה בישראל.

(צילום: Tamar Hanan)

הקהל הרב שפקד את ה- PEACOCK THEATER קיבל הרבה יותר מהופעה מוזיקלית מצויינת. זה היה סשן תרפיה ללבבות השבורים של קהילה שלמה שכבר כמעט שנתיים חיה עם געגוע עמוק לישראל וכואבת את התקופה המטלטלת במדינה.
עמדי העניק להם רגעים מרגשים שלא נראו כאן שנים. הוא איחד, חיבק ובידר בערב חשוב, ששם את המוזיקה שלנו בקדמת הבמה והזכיר לכולנו את משמעות היותנו ישראלים.

עם ישראל חי.