ב־11 במרץ שנת 2011 רעדה האדמה באי הונשו, הגדול שבאיי יפן. על חופי האי, בעיר סנדאי, שכנה תחנת הכוח הגרעינית הפעילה פוקושימה 1. מתוך ששת הכורים הגרעיניים בתחנה, שלושה היו פעילים, ומיד עם התרחשות הרעידה הופעלו גנרטורים לשעת חירום במטרה לקרר את הכורים. אלא שאז הגיע הצונמי שנוצר בעקבות רעידת האדמה, חדר בעוצמה לחדרי הגנרטורים והרס אותם.

במהלכו מהים לתחנה סחף הצונמי האדיר כל מה שמצא בדרכו, מסחופת פשוטה ועד מכוניות ומשאיות, וחסם את דרכי הגישה לצוותי ההצלה. באין גנרטורים שיקררו את הכורים החלה הטמפרטורה בהם לעלות, עד שהגיעו לסף התכה. הממשלה היפנית החליטה לצנן את הכורים במי ים, מה שהרס את הכורים וגרם לפליטת כמות קרינה בשיעור של עשירית מזו שנפלטה באסון צ'רנוביל.הסדרה “הימים" היא דרמה תוצרת יפן המתבססת על אירועי אותן שעות וימים ראשונים בתחנת הכוח במהלך ואחרי הרעידה, מתארת את הגעת הצונמי, את ניסיונות אנשי התחנה להתמודד עם החורבן שהביא עמו, ואת הפוליטיקה היפנית הגבוהה המנסה להתחמק מאחריות ומהחלטות קשות בתנאים ששררו אז.

“הימים" היא לא פחות ממרתקת, ומדביקה את הצופה לכורסה. אמצעים רבים הושקעו בהפקתה והם ניכרים: מראה הצונמי האדיר המגיע מהים, שגובהו עשרות מטרים, הוא כה אותנטי עד כי מעורר את הרצון המיידי מצד כל אדם המתגורר לצד חוף או בשפלה לעבור להתגורר בפסגת הר גבוה. מרתק גם תיעוד האירועים שהתרחשו בחדרי הבקרה, שבו אנחנו לומדים כיצד התפתחה התאונה שלב אחר שלב, וכיצד כל הידרדרות במצב הייתה רק פתח להתדרדרות הבאה.

משעשעים ועצובים גם יחד הם ניסיונות הפוליטיקאים להתחמק מקבלת החלטות ולהתחבא מאחורי מילים מכובסות שאינן אומרות דבר. תפקידו בסדרה של ראש הממשלה היפני דאז מסתכם בעיקר בלהיות בודד בפסגה; להיות עצבני ולצרוח; לנסות ולפלס דרך בין כל החמקנים המקיפים אותו; לחלץ מידע כלשהו; ולהגיע להחלטות. כל אלה - הצונמי, חדרי הבקרה והפוליטיקה - מוצגים היטב, במידה הנכונה, מניחים לדרמה לעשות את העבודה בעצמה, והתוצאה היא סדרה שמספקת את הסחורה ומרתקת לצפייה.