לאחר 200 מייל נסיעה מפנסילבניה מצאתי את עצמי בתוך מהומת אדם חסידית במרכז הישראלי-יהודי של הרב אלי רסקין בניו הייבן.

רסקין, מזכה הרבים ורב הזכויות, הפך את בית הכנסת שלו ברחוב אוסבורן בעיר לאבן היסוד של הקהילה היהודית והישראלית בעיר.

במקום מתקיים כל בוקר מניין שחרית למשקימי קום, בשבתות נערכים בו קידושים, ובין לבין נערכים במקום אירועים קהילתיים וחגיגיים אחרים.

כמו כן הקומות העליונות במתחם משמות כאכסנייה לאורחים העוברים בעיר המתקשים להרשות לעצמם מלון, לחתום על ליס, או פשוט להשתקע כאן ליותר מכמה שבועות או חודשים...

אין ספק שהדלת הפתוחה והיד הרחבה מעניקים נופח אגדתי וכמעט עגנוני למפעל של רסקין המאחד ישראלים ויהודים רבים תחת קורתו.

זו הפעם השלישית בשנתיים האחרונות בה אני מתארח בקהילה זו כאן, בפעם הראשונה הביקור נפל על פסח כך שזכיתי להתארח בביתם של כמה מפרנסי הקהילה כמו גם בבית הרב והרבנית.

מזל שגם הפעם הביקור נפל על מועד מיוחד - פורים.

(הרב אלי רסקין בחגיגת פורים בניו-הייבן)

האירוע בבית הכנסת מהווה את הסיפתח ליום וחצי של חגיגות..

בחלל ביה"כ ובחצר הגדולה, אורות דיסקוטק, מוזיקה רועשת, ניחוחות גריל הנישאים למרחקים ואווירה של שמחה אדירה.

למרות שאיחרתי למגילה, לא הקפידו עליי - להיפך, נראה כי המצווה החשובה פה היא אהבת-ישראל, והחום האנושי ניצב בניגוד ראוי לאוויר ניו הייבן הקריר.

בפרצופים, בבתים, ואף בשיחות העסקים והחולין כל אדם כאן חש ברצון האנשים להעניק ולהשפיע יידישקייט.

האהבה למוזיקה ולאוכל (עליהם נרחיב מיד) הופכים את פורים לחג אידאילי עבור ק"ק ניו הייבן.

ליד הגריל אני משוחח בקצרה עם שניאור, איש נדל"ן האחראי על הבשרים, ואז מתעמק בשיחה עם יוסי, איש מחשבים חב"די המסביר לי אודות חידושי ChatGPT.

בשולחן שגלוב, מסעדן לשעבר, מסביר לי את רזי עולם השחיטה הכשרה.

משום שהגעתי באיחור אני מוצא כי תוך שעה וקצת כבו הגרילים, הרמקולים, וגם הסיגרים - והקהל החל להתפזר. קשה להאשים אותם, מחר יש עוד יום עמוס חגיגות.

בחוץ, אחד מבעלי-הבתים כאן, יעקב עטיה, הורה לי להגיע מחר למסיבת הפורים שתתקיים בביתו, כמה רחובות מכאן.

אני מחנה את הרכב ונכנס לביתו של עטיה - אם אמש המוזיקה היתה בפול-ווליום ליד ארון הקודש, כאן כבר צריך אטמי אוזניים ברחוב כולו.

את חגיגת הצהריים אצל יעקב אפשר להגדיר ב-3 מילים. יין, סטייקים, וטראנסים - ואולי עוד פעם סטייקים.

(הסטייקים אצל יעקב)

בעל מסעדת ריקוטה הכשרה במרכז ניו הייבן מיקם על הגריל בחצר את יהושע, בשלן מדופלם בפני עצמו ומנהל חברת תיקון והתקנת ארובות - האוכל כאן קשה לתיאור במילים.

אולי בעצם כן - נתחי כבש וטומוהוקים כיד המלך.

ואם בשר יכל להיות מנקר עיניים - זה המקום בו הדבר קרה.

למעשה נראה כי בין בעלי הבתים בניו הייבן צריכים לעשות תחרויות בישול ואירוח - כי אין פה אירוע שאינו נעשה בשפע וברווחה.

יש מצב שלא שמעו כאן על האינפלציה של ביידן...

גיסו של יעקב, אליהו, יזם נדל"ן והאיש שלימד אותי מה הן צלעות כבש לפני שנתיים, נכנס ומיד מרים את האווירה לשמיים.

על השולחן אפשר בלי להרגיש למצוא בצלחת מנה שתעלה לא מעט לכל אדם המתארח בסטייקהאוס בניו יורק.

ליד עמדת הדי ג'יי משה ויוסף משרים אווירה נהדרת.

אין ספק - האירוח ניו הייבן, האוכל ניו יורק.

(אחרי האוכל השתייה והריקודים אין לשכוח את קריאת המגילה - יעקב בחליפה שחורה, יהושע בסווטשירט כתום)

ויעקב? דמות מסקרנת - מחד צעיר יחסית, בשנות ה-30 החי בצורה בורגנית ומסודרת, מאידך - כשזה נוגע לאווירה הוא מתנהל כבן 22 שהשתחרר מהצבא שהפך את הסלון שלו לדיסקוטק המזכיר מסיבת גג תל-אביבית עם רגעי קאראחנה אותנטיים.

ואי אפשר בלי הדילמה הגדולה:

כי אמנם אצל יעקב כיף חיים - אך עוד מעט אירוע הדגל של החג שאירגן הרב רסקין בבניין היסטורי בווסט-הייבן יתחיל.

בינתיים יהושע מניח עוד נגלת סטייקים על השולחן שמקשה על העזיבה.

אליהו שואל אם הכשרות היא "לובאוויטש" בטרם הוא טועם מהבשר שישב יומיים במעשנת, וכשיהושע למשמע פקודת יעקב מוציא את הנתח מהמעשנת - כל העסק מתחיל להיראות פלילי... ואני צוחק לעצמי ולמחשבותיי בקול רם.

בשלב זה אני עוקב אחר יהושע למטבח ובעודו חותך את הנתח העצום אני מביט בו ותוהה בשאלה פילוסופית ביני ובין עצמי.

"האם זו ההבטחה של האל, ושל ארה"ב ליהודים.? האם השילוב של מוסיקה, יין, וריקודים המתגלמים יחדיו בברבקיו פורים הקדוש והשופע והיהודי הזה - אינם אלא מימוש הבטחה של עושר חירות וחופש דתי הגלומים באמריקה?".

"האם זה לא מה שעושה את כל הדבר הזה, את כל החגיגה הגדולה הזו - ואת כל השמחות האלה לעמוקות כל כך? או שמא אלה סתם מחשבות לאחר מספר כוסות יין טובות?".

בכל מקרה, בינתיים אני חייב לעזוב את יעקב וללכת לכבד את הרב רסקין.

אני נכנס לאוטו (לא שתוי) ומחנה את רכבי לא הרחק מהכניסה לאולם האירועים הקהילתי והיפה ביותר של ווסט-הייבן.

מה נאמר, הרב רסקין התעלה על עצמו. באירוע יש מאות יהודים הנהנים מבדרנים, רקדנים, תחנות ציור ויצירה לילדים, בר פתוח, ובופה בשרי.

מתקבצים כאן פרצופי ישראלים ויהודים מהאזור כולו כאשר הרב עצמו התחפש ל"דוד סם", בעוד הרבנית התחפשה ל'ליידי ליברטי" - בהחלט, זוג כל-אמריקאי.

איש האבטחה במקום אמיתי - ולא תחפשות.

בנו הבכור והחרוץ של הרב, ארי, מוזג לעוברים ולשבים, וגם כאן - אתם כבר מכירים את התרגיל, מוסיקה, שתייה, וריקודים הפעם רק עם יותר משפחות של מקורבים ורחוקים כאחד.

"ברוך השם כל יום עם האתגרים שהיום מביא עימו", מספר לי הרב רסקין לאחר שכיכב בתחרות הברייקדנס.

"אנו משתדלים להתמיד במה שהתחלנו - שזה בעשייה טובה, בהפצת אור ואהבת ישראל".

כשאני שואל את הרב מה מניע את שליחותו אני מבין לפי תשובתו מה מניע גם את הקהילה הישראלית כולה בעיר.

"אם הצלחתי לעשות עוד פעולה טובה אחת היום, אז בשבילי זה עוד קצת הצלחה".

(רסקין [הדוד סם] עם זקן המזכיר את אייב לינקולן מחלטר כברמן)

אם לפני שנתיים לא הבנתי את הכורח בעוד בית כנסת בעיר שיש בה כמה בתי כנסיות, היום הבנתי למעשה את הדחיפות והמרכזיות של מפעל המקבץ במוחש את כל בני ישראל במקום.

"ברוך השם הגענו למאות יהודים, הרבה מהם ישראלים, אחרים יהודים אמריקאים רגילים, מכל הקצוות, חלק גדול ללא קשר ליהדות כמעט".

"יש אתגרים, כמו בכל עבודה כשאתה שם לעצמך מטרה וציפיות", הרב מוסיף ומסכם באומרו כי, "זה אתגר, אך בפועל, השאלה האם אני ממלא את שליחותי או לא, לא עוזבת אותי לרגע, לא עוזבת גם ביום וגם בלילה".

נראה כי הרב מרוצה אך שואף לשלמות רבה יותר.

(אליהו ובנו של הרב הארי במהלך קריאת המגילה באירוע המרכזי של פורים)

"האירוע כאן היה בהחלט מוצלח וגדול, והיד עוד נטויה, ואם כל מי שהיה מוזמן היה מגיע עוד היינו מגיעים לכמות יותר מכובדת - זה בהחלט אחד מהאירועים הגדולים גם באיכות וגם בכמות".

אם לפני שנה כשסיפרו לי שהרב מתכוון להרחיב את פעילותו בניו הייבן לא הבנתי. עתה אני מבין.

האירועים נהיים גדולים יותר ויותר, והמרכז המקורי פשוט קטן מדי להכיל את המפעל שהולך ומתפתח כאן.

"הצורך הקיומי שלנו כרגע למרכז יהודי חדש נובע משום שהמקום שלנו מאוד קטן ועלינו להשכיר אולמות", אומר הרב.

"ברוך השם אנו מקווים שבקרוב מאוד על ידי שאנשים יפתחו את ליבם הטוב זה יקרה, משום שאנו מתקיימים-נטו על ידי נדיבותם המיוחדת של אנשי קהילתנו הנותנים מכיסם לילה ויום".

"מקום חדש יאפשר לקיים אירועים קהילתיים, ובקומות העליונות לקיים סוויטות להכנסת אורחים הן לתקופות קצרות והן לתקופות ארוכות".

רוח הכנסת האורחים של הרב בהשראת הרבי הצליחה להדביק את הקהילה הישראלית כולה כאן.

ואני מקווה כי תמשיך להתגבר - ולקראת סיום ביקשתי מהרב לתת פסקה קצרה על איך אפשר לעזור לו במפעל זה.

הרב מצטנע "אני לא שנורר טוב, יש אנשים שיודעים לשנורר, יש שיודעים לעשות את העבודה. אני לא טוב בשניהם - אני טוב בלתת מהלב".

אז במקום זה אני אכתוב - שכל הרוצה לעזור לפתח ולבנות את מרכז הקהילה היהודית והישראלית כאן, מוזמן לתרום לשליח הרבי במקום ולבקר ב: Give Support | www.jewishicnh.org