דעה: אהרן ברק ובנימין נתניהו - הריקוד האחרון

עוד לפני ששאלת הסדר הטיעון של נתניהו ומנדלבליט הפכה לשיחת היום, שכבתי מפותל ונואק מכאבים במיטה כשלפתע בקעו מהטלפון קולותיהם של שניים מחברי הכנסת היותר אינטליגנטיים במדינה בצלאל סמוטריץ' וזאב אלקין.

הלה הטיחו זה בזה האשמות, זה על כך שלא עושה להגשים הבטחות זה על כך שלא עשה להגשים הבטחות - הפערים האידאולוגיים בין השניים לא תהומיים.

האמת היא שההתנצחות בין השניים היתה מיותרת. שכן גם סמוטריץ' וגם אלקין מודעים לכך שהם קורבנות טראגיים של החולשה המוסרית והביצועית של ראשי הממשלה שהם כיהנו תחתיהם כנושאי משרה - אלקין וסמוטריץ' הם שני אנשים ערכיים שלא יכלו להגשים את מצעם תחת קשת האינטרסים הפוליטיים והאישיים של בנט ונתניהו.

אחד בגלל שסוכנים אירופאיים בעלי מנטליות גרמנית (מערכת המשפט) שלטו בראש הממשלה שלו, והאחרון בגלל שערבים שלטו בראש הממשלה שלו.

זה כמעט נשמע פשטני - אבל זה אמיתי.

גם הפשוטים מבין חסידיו של בנימין נתניהו יודעים לדקלם בצורה מופתית וברמה אקדמית מנטרות ריאל-פוליטיות המסבירות את האילוצים הפוליטיים, הקואליציוניים, לאורם ניווט נתניהו את המדינה ב12 השנים החולפות ושמנעו מאיתו להגשים חזון התיישבות וזהות יהודיים בישראל.

השאלה האמיתית היא מדוע להיות כה סלחניים לאילוצי נתניהו ולא לאילוצי בנט?.

יהודית ודמוקרטית?.

ממשלת נתניהו לא היתה דמוקרטית משום שנשלטה בידי פקידים משפטיים, וממשלתו של בנט לא יהודית משום שנשלטת בידי המזוהים עם האחים המוסלמים.

ב-12 שנות נתניהו ישראל הפכה למדינת כלל אזרחיה (ברור בגלל שאין 61...), ובקרב הממשלה הנוכחית התהליך רק מושלם.

כמו שהציונות הדתית עשתה 180 בכך שמפלגה המזוהה עימה (חלקית) תומכת בממשלה עם אחים מוסלמים השולטים בה, כך הליכוד הליברלי לכאורה עשה 180 כשתמך בממשלה לא דמוקרטית.

ההבדל היחיד הוא שהציבור של מצביעי ימינה מחויב בפעולות לערכים אותם הוא מדבר, ושציבור מצביעי הליכוד פחות.

בנט ונתניהו שניהם פגעו לכאורה בציפור הנפש של המגזרים שלהם, אך הציבור הישראלי ממשיך לקלל במקלדת וחושב שזה משנה בכלל.

כי מי יבין את הדברים האלה שאני כותב? את העובדה שתהליכי הפירוק שהחל בהם נתניהו מגיעים לשיא תחת בנט?. אבל שהשאלה הפילוסופית נותרת בעינה - מה חמור יותר, מי שהחל את ההידרדרות, או מי שמביא אותם לשיאים חדשים?... מי ישאל שאלה זו.?. יערה זרד? בועז גולן? למי יש את היושר לדבר אודות התהליכים הסופניים שעברנו, מעבר לבידור בסגנון היאבקות מקצועית של רינה מצליח, ולרכילות בסגנון עמית סגל?.

אדרבא במידה ויהדות ודמוקרטיה כה קרובים. נתניהו החל את האסון של פירוק המשוואה הזו, ובנט רק המשיך מכיוון אחר.

על הימין להפנים שהציונות 'מתה' הרבה לפני בנט ושהבעיה עם בנט היא לא הבגידה בבוחריו אלא המשך פיתוח הקו החלש והכנוע בפני מערכת המשפט שהחל נתניהו.

קו שבמסגרתו המשפטנים והאירופאים עשו את העבודה עבור 'המיעוטים', עכשיו המיעוטים גדלו, התבגרו, ישבו בבלפור, ועכשיו הם יושבים על שולחן הממשלה , והם יכולים לעבוד יפה מאוד לבד גם בלי עזרת האירופאים.

ושוב, יהיה להם ראש ממשלה 'ימני' לעשות את דברם. קצת מטופש העסק הזה.

ועתה עם היוודע על החדשות אודות עסקת טיעון ההולכת וקורמת גידים בין נתניהו ומנדלבליט, אחרי ששנים הזהרתי שנתניהו לא הולך להילחם כאן על האמת או על ניקיון מערכת המשפט, לפתע, רבים מחסידיו של נתניהו, חלקם חסידים מכורח העובדה שטענו שבשל היותו נרדף על ידי מערכת המשפט, עליהם החובה להגן עליו ועל שלטון החוק מפני שלטון הפקידים (כמו ידידי המלומד גדי טאוב) הלה בטח בהלם מהגילוי הפשוט של העובדה כי בסוף היום - נתניהו דואג לנתניהו - ולראיה המגעים לעסקת הטיעון שעומדת להיחתם.

אכן, לא קתרזיס מפואר, לא גראנד פינאלה שבו אחרי 12 שנה שנתן למערכת המשפט לעשות ככל העולה על רוחה, לפתע פתאום, בא לציון גואל, ונתניהו יילחם על יושרת המערכת שרק המשפטנים לא חושבים שהיא מושחתת.

המחשבה שאדם אשר עמד בראש המדינה בעמדת כוח מוחלטת, ולא עשה דבר להתמודד עם מערכת המשפט, יעשה את זה כאשר המערכת הזו מחזיקה את גורלו בידיו - היא מחשבה של אדם מטורף.

העובדה שאהרן ברק, האדם הנחשב לראש הפרימידה מאחורי הקלעים ומייסד האקטיביזם השיפוטי, דווקא הוא האדם שנתניהו ביקש (לפי פרסום של עמית סגל) להיחלץ לעזרתו, ולהיות הגורם הדוחף לכיוון עסקה היא רק הוכחה שנתניהו מעולם לא 'נלחם' בדיפ-סטייט, אלא אולי רק חלם להשתייך אליה איכשהו?.

או פשוט זריית מלח על הפצעים של המחנה הלאומי ששוב פעם סיפרו לו שקרים על מאבק בין "ישראל השנייה" ו"האליטה" - והינה מתברר שנתניהו ממש לא ישראל השנייה... בפעם הלא שנייה... 

מעניין מה יאיר נתניהו יחשוב על השיתוף פעולה עם מי שנחשב בחוגי הימין 'קודקוד הדיפ סטייט' אהרן ברק, או שמא פתאום זה כבר לא חשוב כאשר הדבר נוגע בחפותו של נתניהו האב?.

אך זו האירוניה בסיפור של נתניהו, הוא עצמו, ומשפחתו, שידעו פעם אחר פעם, לייצר אנומליות במערכת השלטון, ואז להתלונן עליהם עבור קולות, משתפים עתה פעולה עם הקודקוד לכאורה של אותה מערכת רק כדי שאבי המשפחה יצא לחופשי - והציבור? כמו שאמרו בעבר - מטומטם ולכן ישלם.

המערכת תמשיך להיות מושחתת, והעולם כמנהגו ינהג.

ובתוך כך בנימה אופטימית, אפשר אולי לסכם סאגה ולומר - העם יישאר ימני, בתי המשפט ישארו בשמאל.

העם ימשיך להישלט על ידי מערכת המשפט, ורע"ם יחזרו למקום הטבעי שלהם באופוזיציה,

האם זה יציל את יהדות המדינה? את הבעיות הדמוגרפיות? הביטחוניות? הזהותיות? שנוצרו כאן בשנות נתניהו? - לא. 

אבל אולי זו התחלה של שיקום.

ולסיום מילה לחסידי נתניהו שהאמינו שנתניהו יילחם על הצדק והאמת - אני חושב שכבר בהסכם וואי ב-1998 כשמסר את חברון לרוצח יאסר עראפת, היה ברור שלא הצדק ולא האמת הם הדבר שמעניין את האיש.