דעה: האם יאיר לפיד ומדינת ישראל משועבדים לחלל של האבסורד?

יש אנשים ששכלם הוא סוג של מערוך שתפקודו היחידי הוא לרדד.

אכן כששכלם נוגע בחומר הידוע בשם 'מציאות' הוא מרדד את התופעות 'העבות' והרוויות שבעולם לידי בצק דק-דק, סוג של רדידות בטעם מתקתק המקנה לאותם 'מערוכים' אנושיים אשליה כאילו הבינו דבר-מה גדול, גדול זה שם תואר נהדר לתיאור גודל שגיאתם.  זהו פגם חשיבתי המוליד לזהות רדודה ורגשנית, ללא שורש וללא יציבות.

דפוס חשיבה שכזה שבוי בטשטוש עצמי המושלך כזהה עם כל התופעות בעולם. לסיכום, אלו הם האנשים שיהיו תמיד נגד מה שרע ובעד מה שטוב.

כאן אנו מוצאים את אנשי 'אפרטהייד זה ישראל' ואנשי 'ג'נוסייד בפלסטינים', כאן נמצא את אדריכלי אוסלו שבעבורם 'כולנו בני אדם'.

כאן אנו מוצאים את נאומו מעורר הפלצות של שר החוץ יאיר לפיד ואת אמירתו של עפר שלח כי שניהם פעלו מאחורי הקלעים לצרף את הרשימה המשותפת לקואליציה.

אכן, דפוס חשיבה המוני ולוקה זה מחייב מבט על מי שלא מחבר בין הנאום של לפיד והצעת מפּגלת לפיד שנחשפה, דרך שלח, לצרף את בל"ד, תע"ל וכו' לקואליציה, ולטעון שהוא לא מבין את הכיוון.

בעוד זה רואה כל 'רע' כאנטישמיות זה רואה כל תושב בתא השטח כ'ישראלי', אין פלא שמטשטשת ההבדל בין בני האדם ובין בע"ח, החלילנית מת"א אחריה צועדים החתולים, היא עוד בורג במערוך 'יש עתיד'.

כל אחד מהצעדים של הקואליציה הנוכחית מעיד על מעיכת המערוך את המציאות ורידודה: היחס לחרדים כ'דת' והכללה של כל הדתות כ'דת' מולידים התעלמות משוני עמוק בין הדתות השונות ובתוכן.
היחס של שלח, לאחמד טיבי, בל"ד, רע"מ וחד"ש מסתיר ומגלם בתוכו רידוד של הערבי, על השונות הפנים-ערבית והשונות בין הערבי והיהודי, לידי 'ישראלי' או 'ערבי-ישראלי', מעין דחליל רטורי חיוור המנסה להכליל את השונה כ'אנחנו' ואת ה'אנחנו' כשונה. הנאום של לפיד הנו השלב הבא. אחרי שרידדנו את כל בני האדם ל'אדם' ולאחר שטשטשנו את הנסיבות הייחודיות (הפרטיקולריות) של העימותים הערכיים, הטריטוריאליים והתרבותיים השונים, ל'כעס', 'שנאה', 'גזענות' ניתן לדבר על 'פתרון אחד לבעיה אחת'. ל'אדם' נטול הזהות אין שום מורכבות רק 'רע' ומולו צריך אך ורק לתמוך ב'טוב' וה'טוב' הוא אחד ואובייקטיבי, יחיד ובלתי ניתן להכחשה, כי הרי מי יחלוק על 'האדם'? כולנו 'בני אדם'! ולכן מי בעד מה שרע ונגד מה שטוב?

"... כך אנו עדים היום לנסיונם של אלה, שכל חזון נבצר מהם, להתנחל בחלל הריק שמשאירה הציונות, כיורשים החוקיים של הריק והאינות בשמו של האבסורדי".

כותב ברוך קורצווייל, מתוך ההקדמה ל'בין חזון לבין האבסורדי".

הזהות הנ"ל היא תוצר מעניין של הגלות.

שעטנז של נכר וילידות.

זהות בלי שורשים אך עם תחושת אדונות על המסורת והרבות.

היעדר-תוכן ממשי החש עצמו כמלוא התוכן כולו.

זוהה בורגן הפוסט יהודי ובראשו הפטריארך לפיד והמטריארך מיכאלי.

מתחת לאלה שבט עצום בכוחו ולא מבוטל בהיקפו של דמויות בצק רדודות, נטלות כל זמן וכל הבנה של רצון מעבר להווה הייצרי מחד או האידאה האופנתית מאידך. 

להלן פוסט-פוסט יהודי, זה שכבר איננו אפיקורס או מורד אלא זה שאין בו קמצוץ של תרבות וזהות יהודית פוזיטיבית, נקרא לו יהודי-פרי-חוקי-הגזע.

המפלגה של אליטת הבהמיות היא יש עתיד, והתוצר המדיני-אידיאולוגי שלה הוא הפשטת יתר, רידוד במערוך המחשבה את כל התופעות כולן.

את האנטישמיות, את הדת היהודית, את הזהות הערבית והמוסלמית, את הציונות – הכל מרודד לבצק דק-דק ומתקתק שניתן לשווק ולצרוך.