כל היסטוריון, או משפטן, יודע שהבוס בישראל לא יושב בתיאטרון המשויש הקרוי 'הכנסת' - אלא בפירמידת הצדק שבגבעת רם.
הטקסיות המוגזמת הנהוגה בבניין הברוטליסטי והממוזג, מחפה על כך שח"כים מוגבלים מלממש את הפונקציה לשמה התכנסו (חקיקה).
גם לו ישבו בכיסאותיהם תלמידי רבי עקיבא, חתני פרס נובל, או אנשי הרוח המוכשרים בתולדות העם היהודי - בקונסטלציה הנוכחית - כששופטים הם מחוקקי-על, אין טעם במימון חוג יקר של 120 בני אדם שלא משמר עצמאות חקיקתית של הריבון.
האמת המחרידה - הם פשוט מיותרים.
האמת המרה והמייאשת היא ש'נציגי העם' דומים לעוזרי הנשיא המחפים על הסתובבות חסרת-תכלית במסדרונות באמצעות שפע גינוני טקסיות פגאניים (ע"ע משמר הכנסת), המכסים על היעדר סמכות או יכולת לממש את הפונקציות לשמן התכנסו.
תאמרו - "אבל הכנסת מקיימת את הרשות מבצעת!" - המנוהלת בידי יועמ"ש.
"אבל צריך רשות מחוקקת!" - הסרה לשבט ביהמ"ש.
אם בג"צ אשם בהשתקת העם, הכנסת אשמה בהעמדת פנים שקולו עדיין נשמע בה.
שחיתות כלכלית-מוסרית.
דמיינו בעל-בית (ביהמ"ש), שגנב נכס מאדם אחר (העם).
לאחר סילוק הבעלים המקורי, החליט להזמין כהרגלו פעם ב-4 שנים את הצבעי.
הוא סגר על 1000 ש"ח - רק שמסתבר שהבעלים החדש החליף את קירות האבן (הניתנות לצביעה/חקיקה) בקירות עשויים זכוכית.
מה יעשה הצבעי עם קירות זכוכית?
במקום לצבוע, הכין אוכל, שיחק בסלולרי, בהה בקירות השקופים.
לבסוף, שלשל לכיסו 1000 שקלים בלי לעבוד. האם אפשר להאשימו?
הוא הרי קיבל הוראה ותשלום על פעולות (אף שאין בידו לבצע) ממי ששוכנע שהוא בעל הנכס החוקי.
כך עובדת מאז 1995 הכנסת.
רק שלא מדובר על 1000 ש"ח אלא על הטבות בסך 70,000 ש"ח לחודש עבור כל ח"כ (משכורת בסיס + מזכירים, עוזרים, לשכה, ורכב).
ואין פה צביעת קירות, אלא ניהול מדינה.
בעל הנכס? ביהמ"ש המתחזה לעם והמחליט על העיצוב כאחות נפשו - הזמנת הצבעי? זו כבר סתם מסורת עם כיבוד קל.
אין צורך לכעוס או להאשים ח"כים שקיבלו מטלה וניטלה מהם הסמכות לבצעה. אלא שהבעייתיות מתגלמת בכך שבכל זאת מתעקשים הם להמשיך לקבל תשלום על מטלה שלא ניתנת לביצוע. וכאן הדברים מתחילים להיות מעניינים.
כסף חינם
מרבית הח"כים מעוניינים בשימור הסטטוס-קוו הזה.
למולם 20-30 מנסים לייצר קירות שניתן לצבוע, ולהשיב את הנכס לבעליו המקוריים. הבעיה היא, שאם יעשו זאת, יהרסו לשאר הצבעים, את הקומבינה. כרגע ח"כ מקבל כסף, משחק ב"רשות מחוקקת", בלי לשבור את הגב, כל שעליו לעשות הוא לעמוד למול קיר הזכוכית ולומר "בעל הבית (בג"צ), מבקש דברים בלתי-אפשריים, אך זו חובתי "הממלכתית"".
אכן ח"כ בישראל הוא שיפוצניק עם קומבינה מטורפת, לוקח כסף בלי לעבוד בשהותו בנכס גנוב.
רוצה לומר: צריך לומר שבעל החוק אינו העם, ושמטרת הכנסת אינה לחוקק.
כל המבקש לעצור את הביזיון, להשיב את בלעדיות החקיקה - הרי כמרסק קיר הזכוכית ודופק הדיל המתוק.
בהיותה נטולת יכולת לממש את הפונקציה הבסיסית והמגדירה אותה, תוך גביית תשלום, הכנסת הפכה למוסד המבוסס על גזל.
לא רק D-9
בקבלתם תשלום על מלאכה שאין בכוחם לבצע מגורמים שלא הוסמכו להעניק הוראות ביצוע, כול ה-120, הושחתו כלכלית-מצפונית.
הח"כ עובד דרך מפלגות הממומנות ע"י אזרחים והמנוהלות בידי קבלנים. אכן, קבלת טובות-הנאה בלי סיפוק סחורה לאזרח, חורגת מהבג"צ.
ההטבות דרך מרכזי המפלגה, מאלצות איזון בין הרשות השיפוטית, וקבלני קולות - או אם תרצו יחס טוב גם לבעל הנכס (ביהמ"ש), וגם לבעלים של חברת הצביעה (הקבלנים).
כך נראה כי טובת העם מתגמדת למול סך האינטרסים החיצוניים לבוחר.
כשמוסרית, הם מקבלים תשלום עבור שירות שאינם מסוגלים לבצע, כשבעל הבית המקורי אינו במשוואה, כשהשיבוץ נעשה ע"י קבלני קולות, ושהבית גנוב, יוצא שמדובר ברשות בלתי נבחרת המאלצת את האזרח לשלם על ביטול זכותו לממשל עצמי באמצעות מרכזי מפלגה ובתי משפט.
אז מה הטעם במוסד ש-1. אינו ממלא את ייעודו. 2. זורק על זה כסף. 3. מעניק ארשת ייצוג שלא קיימת בין הבוחר למציאות 4. מנוהל בידי קבלנים 5. את הדין והחשבון נותן למפלגות ומערכת משפט שאנו אנוסים לממן על ידי פסיקות ביהמ"ש.
ברוך הבא לעידן הבבון-בורגן.