"באנו להיות מרכז האמונה העולמי": ראיון עם הרב קובי יקיר ראש בית המדרש 'בית אורות - תורת המדינה'

בס"ד

האנרגיה כאן גבוהה ומשלבת רוגע המלווה במתח, ובתחושת שליחות.

מקבץ יהודים לומדים וחיים מול הנוף היפה בתבל - משקיפים על הר הבית למרגלות הר הזיתים.

כאן, בבית המדרש "תורת המדינה - בית אורות", ראשי בית המדרש הם אנשי-מעשה מלאי אנרגיה המתנהלים בפשטות, בלי גינוני רבנים, ובאותנטיות עמוקה.

מדובר ברב יאיר קרטמן, ראש מכון המחקר 'תורת המדינה', וברב יעקב יהודה יקיר ראש בית המדרש 'תורת המדינה – בית אורות'.

האברכים והתלמידים לא יושבים רק מול הגמרא, יש להם לפטופים - המשימה? השיבה שופטינו כבראשונה - יצירת משפט ישראלי חדש-ישן מהתורה אל המציאות.

אחרי כוס קפה אני מלווה מחוץ לכותלי בית המדרש והרב קרטמן מספר לי סיפור מסמר שיער אודות קרב הצנחנים באוגוסטה-ויקטוריה ביוני 1967 בו נפל גיורא אשכנזי הי"ד.

אשכנזי, היה בן קיבוץ ניר-דוד, הקשר שלו בקרב, הרב חנן פורת ז"ל, הוא שהבטיח ברגע הקרב כי במקום נפילתו של בן הקיבוץ תיבנה ישיבה לזכרו.

להקמת ישיבת בית אורות סייע גם הרב בני אלון ז"ל שפעל להתבססות בית המדרש. לאחר שיחה בת שעות על היסטוריה, יהדות, מדינה ותורה נפרדתי לשלום.

עברו שבועיים והתגעגעתי. הרמתי צלצול לרב יקיר, לראות מה העניינים, לא חשבתי על כתבה - או על שיחה אודות חזונם יוצא-הדופן עבור העם היהודי ומדינת ישראל.

"אנחנו קוקניקים", פותח יקיר "החידוש הגדול של הראי"ה קוק, בספרו 'אורות', הוא במשפט הבא, "אופיה של הגאולה הבאה לפנינו שראשית צעדיה הננו חשים הוא בתוכיותה של כנסת ישראל".

"כשלמדתי היסטוריה בביה"ס המורה שאל 'מה היו 4 הסיבות להופעת התנועה הציונית? אז היה קישינב, ודרייפוס, וסופות בנגב, וכישלון האמנציפציה, ואביב העמים. סיבות ארציות לכמיהה לאומית אחרי 2000 שנות גלות ופיזור'.  "הרב קוק אומר 'כל הסיבות נכונות אך השורש יותר עמוק', שכן בשורש הסיבות על רצף הזמן, יש רוח".

"פתאום שאנשים יקומו אחרי 2000 שנים ויגידו שהם עם?. ויהודים מארבע קצוות הארץ יקבלו דחף בלתי מוסבר אחרי 2000 שנה, זה לא מקרה. זו התעוררות בנשמותיהם מלמעלה". 

התעוררות מלמעלה?

"כן זה היה משפט מאוד רדיקלי. הרי כל מי שראה את התנועה-הציונית בראשיתה ראה שמדובר פה על "כופרים". ונכון שהיו תלמידי הגאון, והבעש"ט, אבל לא בממדים כאלה, והציונים גם רצו 'יהודי חדש'. אז 'על מה אתה מדבר כבוד הרב. הכל כפירה'", אמרו. להגיד שיש פה תהליך אלוקי מהישות הרוחנית של כנסת ישראל. רבים לא קיבלו זאת. 

יש הטוענים שהתזה של הרב קוק, מתאימה לחזון הגאולה של הגאון מוילנא, לא?

"שאלת שאלה אישית, אני צאצא של פאת השולחן, תלמיד הגאון שעלה לארץ בתקס"ז, והרב קוק ממשיך את תורת הגאולה של הגאון מוילנא באמצעות שני עקרונות שהגאון לימד אותנו. 

1. הגאולה היא 'קימעא קימעא' - אל תחשוב שיום אחד הכל יקרה בניסים שהעולם ישתנה אלא אנו נפעל אותה צעד אחר צעד.
2. תעשה ולא מן העשוי - קרי, אנחנו נעשה והקב"ה יעזור."

ובכל זאת יש מחלוקת

"ראה, גם הרב קוק וגם האדמו"ר מסאטמר מתייחסים לזוהר שאומר שגאולתנו אינה מעצמה אלא הקב"ה יקים אותנו. על פי הזוהר, בכל הגאולות עם-ישראל קם מעצמו, ובאחרונה הקב"ה יקימו".

אז אמר האדמו"ר מסאטמר, "סליחה הציונים הכופרים זה הקב"ה?, אומר הרב קוק לא הבנת את הזוהר!.

"הפשט בזוהר הוא שאין מצב שנקום על רגלינו ונהיה ככה לעם, אין יכולת פתאום להפוך מקהילות ושיטעטלים לעם, אם לא הקב"ה מקים אותנו".

הרב יקיר, אל מול מציאות של התבוללות, ומשפט האומות, וכיבוש הארץ בידי זרים, ואפילו אם צדק הרב קוק בעמדתו מול מתנגדי הציונות כשהתבסס על הגר"א, כיצד התזה הקוקניקית על-אף צדקתה התיאולוגית, פועלת במציאות, הרי כנסת ישראל כשפחה נשבית?

"לפי תורת הרב מדינת ישראל אינה עוד "מדינה מתוקנת", אלא 'יסוד כסא השם בעולם' - שכל חפצה הוא שיהיה השם אחד, ושמו אחד, כדי שיכירו את מלכות השם ומלכותו תהיה לא רק על הפרטים אלא גם על המדינות, ומכאן הן יהיו מתוקנות יותר".

"זו פסקה שקוקניקים אוהבים. הם אומרים הדגל שלנו זה יסוד כסא השם בעולם, והדגל קדוש. וזה בפסקה ז' בעמוד קס"ח בספרו "אורות", אבל בפסקה ו' שכתובה לפניה, הרב חוזה תהליך בו מדינת ישראל בתחילת דרכה הגדרותיה יידמו לאלה העולמיות, קצת שוביניסטיות. מתוך דאגה לעצמנו, לא הצליחה האמנציפציה?, בוא תן מקום תחת השמש, כמו שאמר נתניהו. אין בשורה עולמית, דואגים לעצמנו אחרי שאכלנו קש 2000 שנה בגלות".

"אך אומר הרב קוק, לא בשביל זה באנו, באנו בשביל בשורה עולמית. להיות מרכז האמונה העולמי. וכשהכפירה מפרקת את העולם ומביאתו לידי כלום. מישהו חייב לספר לו שרק חיבור לאלוקים מחייה, ושהאדם לבד הוא גרגיר אבק-קוסמי כמו שהרב קוק כותב במקום אחר".

"ובין ההתחלה בו מתגשם רעיון לאומי קטן, ובין הרעיון הלאומי הגדול, שהוא הבשורה העולמית, והקריאה בשם השם - שם אנו פועלים, והרעיון הקטן חייב להישבר, והלאומיות תאבד כוח, ואז מדינת ישראל כבר לא יודעת באיזה צד היא".

בעצם מה שהפחיד את החילונים אחרי מלחמת יום הכיפורים, שלפתע גילו שהיחידים שמסוגלים לעלות ולצאת מהלאומיות הקטנה, מ'כוחי ועוצם ידי', הם מי שמזהים במדינה כחלק מתהליך אלוקי. בעצם התפיסה הקוקניקית היא כמו תיבת נוח שהכינה את הציונות למבול לקריסת הלאומיות בעולם כולו, למאבקי העם בירושת הארץ, ולמשבר הערכים הפוסט-מודרני?

"ויותר מזה, הרב קוק יגיד שאביב העמים בבלקן, הוא תוצר של התעוררות לאומית ישראלית פנימית שבסוף תתגלה. או אם תרצה שבר-הלאומיות העולמית עתה הוא בגלל שהלאומיות הישראלית עומדת להישבר. אז ממילא הרב קוק מדבר על 2 קומות. אחד משיח בן יוסף שבונה את הגוף הישראלי, כלכלה, צבא, אוכלוסין, אדמה".

"אך לא את קומת הרוח. והיעדים של משפט, וניצחון מוחץ על האויב, הם יעדים של קומת הרוח, הם לא באים בתודעה של בניין הגוף של האומה". 

לדוגמה: שנה קריטית עליה לימד הגאון היא שנת תש"ן, שהעולם יעבור ממשיח בין יוסף למשיח בן דוד. התחילה תקופה חדשה.

"מה זה אומר? שמתחיל עידן בניין הרוח הישראלית, של הקריאה הגלויה בשם השם. עכשיו במה זה התבטא".

אז בשנה זו נפלה בריה"מ, כי משיח בן דוד לא יכול להיות מול אימפריה של כפירה ואתאיזם. ומה היה פה? מלחמת מפרץ ראשונה, וקרה משהו מבהיל. הציונות שהיא הגנת האדם היהודי על עצמו, מצאה עצמה בתוך מקלטים וצה"ל לא ירה כדור. 

ואז אחרי זה הגיע עוד סטארט-אפ, בא רבין ואמר אנו עייפים, תן לקבלן משנה להגן עלינו 'בלי בג"ץ ובלי בצלם'. תהליך אנטי ציוני הזוי. בעצם קריסה של הציונות מעקרונות הבסיס שלה, חוסר מסוגלות להגן על עצמה. ובהמשך שרון, 'הכדור האחרון במחסנית הציונית', מפא"יניק שנשאר בליכוד, מבצע את ההתנתקות, ובג"ץ פוגע בלאומיות במהפכה השיפוטית.

ועל הדרך אין מי שיגן עלינו

זהו תהליך צפוי המוביל אותנו להגדרות חדשות, הוא לא ייתן לנו לחזור לפעם, רק להחזיר את הציונות לשיח. אלא הוא יוליד את הלאומיות הכללית, לבוא ולקרוא בשם השם וזה מה צריך. לקרוא בשם השם, וזה יוביל אותנו למשפט, להגדרת הלאומיות, ולניצחון מול האויב. ולמקדש. ולבשורה לכל העולם כולו. 

עכשיו זה לא קל וזה מונח על כתפינו.

ואגיד משפט מעודד, אני לא חושב שריה"ל כתב פחות טוב על ציון מהרצל, פשוט כשהוא כתב על ציון לא הגיע הזמן, ושהרצל כתב הגיע הזמן ולכן נענו לקריאתו. בדומה לזה, מכיוון שהגיע הזמן לבניין הרוח נצליח לבנות את הרוח ונקווה רק שזה יגיע ברחמים. ועוד נקודה חשובה.  כל המבנים הסוציולוגים הסתדרו סביב הרעיון הציוני, ומכיוון שהרעיון בקריסה, ומה שהולך להיבנות היא הקריאה בשם השם כן או לא, ממילא המבנים הסוציולוגים יתארגנו מחדש. ולכן אתה יושב איתי פה.

אני לא אומר שאני יודע הכל, אני אתווכח איך עושים זאת, אבל בע"ה נעשה ונצליח.

במפה של הגאון יש כוחות שיעבדו נגדנו, כוחות חזקים שינסו להפריד בין המשיחים, בין הבניין הגשמי, והייעוד שלו. וינסו להרוג אותו - את משיח בן יוסף. הגאון תיקן תפילה ארוכה שלא ימות משיח בן יוסף, שהבניין החומרי לא יקרוס לפני שיתחבר לייעודו. 

הכוחות הללו יבואו מהגויים, ומשליחיהם שממומנים על ידם. ושרוצים את בית ישראל ככל העמים. לבולל אותנו. אלו המתיוונים, והמלחמה על מה היא תהיה? על האמת.

הם ינסו לעקור את האמת לבלבל לנו את השכל, הם לא ירו טילים, אלא יכתבו מאמרים, ימציאו הגדרות, יאחזו עיניים במתק שפתיים, ואנו חייבים לברר את האמת ולאחוז בה, זה הקרב.

אז נכון לעתה, מה בידינו לעשות?

להילחם על האמת, לבאר לעם היושב בציון את התכלית של שיבתנו ארצה.

את מפת הדרכים אודותיה דיברנו, את תפקידנו בבירור הבשורה הרוחנית שלנו, והופעת הלאומיות הכללית.

לקרוא בשם השם היא בשורה לעולם כולו, והרבה גויים בעולם מחכים לה. "וואו קראתם עלינו בתנ"ך", חזרנו זה אנחנו, זה באמת אנחנו. כל הקונסולים והשגרירים אומרים לא זה לא אנחנו.

בעצם אנו מדברים עם הגויים לא רק בזיוף, אלא בשפה של קורבנות פוסט-טראומטתיים. ?

שזה בעצם ההצדקה של הלאומיות הקטנה, למה לדפוק את הערבים? כי דפקו אותי יותר, אבל בשביל זה באנו?.

הראיון מסתיים. אנחנו עולים אל היישוב פסגות, הרב מעניק לי סיור ב'יקב פסגות', שהפיק את "יין פומפיאו", לכבוד מזכיר המדינה לשעבר על הכרתו בזכותנו להתיישב בכל הארץ, אני מקבל סיור בישוב המשקיף על רמאללה, הכל נראה לי סוריאליסטי מעט, ואז אני מוזמן לביתו, פוגש את אחד מבניו והרבנית, שותה קפה ואוכל עוגיות, אנחנו כותבים משהו ביחד.

כרגע שנינו מסכימים - "ציון במשפט תפדה" - אבל כולנו יודעים שהמשפט כאן זר.

לא משקף את ערכי ואמונות העם.

אולי אנו מחכים לתורת המדינה החדשה מאותה נקודה שבה נפל גיורא אשכנזי בקרב על ירושלים.

על בית המדרש

לתגובות : Yairkleinbaum@gmail.com