נדמה שמערכת החיסון הבסיסית של החברה מזדחלת לאיטה אל מותה. פרעות בלב ערים בהן יהודים, בנס, לא נשרפו. קבוצות חצי-מאורגנות הולכות-חמושות בזיקוקים, אלות, סכינים ולעתים נשק חם, מחפשות רכוש יהודי לשם בערה, ביזה ופריקת זעם-לא-מטופל. ומנגד, למול העובדה האמפירית שמכה בערים המעורבות, קבוצה מנוכרת יושבת בגוש שבגוש-דן, מביטה מטה בכל המובנים ונוחרת בבוז על 'שני הצדדים' שהורסים לה את האידילייה הצרכנית שנבנתה עם הקניון והחנות, המשלוח המהיר של אמזון ונטפליקס בינג'.
מתוך המצב האבסורדי החלוקה בעם הולכת ומתבהרת ואנו לומדים מספר עובדות אותן צריך לדפוק לשכלנו כפי שדופק הפטיש את המסמר:
עובדה מספר 1: מר דתי-לאומי נחמד, חיית 'תקומה' ו'תיאולוגיה'. אימצת את המושגים המפא"יניקים על 'גאולת קרקע' ו'שליחות'. אולם איחרת את המועד, האופנה פגה ואלו שאתה משתמש בהם על מנת להגדיר את עצמך נזפו בך; בעבר ננזפת על ש'הלכת אל הגבעות והטרשים' ביהודה ושומרון ונטשת את הגליל, את הנגב, את הערים בגוש דן.
כעבד אימצת את נזיפת האדון והדור של ילדיך מתיישב ב'גרעינים'(כי קהילה עדיפה על ניכור בורגני ניהליסטי) בערים מעורבות, בישובי הנגב ובגליל. "בישראל ממש" תגיד, "מקום מוכר, 20 דקות מת"א" כאילו מדובר בשיווק פרויקט כוורת-צרכנים שגרתי שמשכנע את העבדים שהם יזכו למעט 'הד' אדונים.
הנה, למדת, עבר נרצע, רצוע-אוזן ומרוט-שדרה, גם כאן הנך 'מתנחל' ומסתבר שאתה יבואן של 'פרובוקציות' ליפו, עכו, לוד, רמלה ועוד. אתה לא זכאי לליטרת הצדק, לגיטימציה לא תקבל לעולם אדון דתי-לאומי נחמד, אתה זר, אתה 'אחר' אבל לא-משלנו. אתה 'האוייב הפנימי' ונוכחותך 'אוייבת' לגאולת אי-הצרכנים הישראלי.
עובדה מספר 2: אדון פשוט-עם, אדון נחמד וחביב, מסורתי לרוב, ספרדי או עולה חדש-ישן-חדש. אתה בתווך, בעשירון השישי, השביעי והשמיני, בחלומך ילדייך מטפסים לאותה עיר ברקת, אותו גוש זוהר בגוש דן. חשבת שהחלום הישראלי שחלמת אמיתי? מחירו הוא ביטולך, ביטול עצמיותך – כן כן, הילדים שלך יפסיקו עם 'המנהגים' הנחותים של 'הקידוש' ו'צום'. במהותך אתה אסקופה, אתה שטיח הרצפה, גופתך היא מדרך לרוממות גרון המעמד של זה שמביט עליך, כן-כן, עליך, מהמגדל בת"א אל הבית הרעוע בן שלוש הקומות בלוד. הוא מביט ובכוסו יין, לו היה רומאי היה לו עבד-מנגנן-לירה(נבל קדום), מביט ולוגם בעדינות. "זהו המחיר של הפרובוקציה, טוב שזה הם ולא אני".
מביט מן הגוש שבגוש-דן, ואתה אדון פשוט-עם לא שם, לא קיים, לא שיקול ולא תועלת, לא אֵבֶל, אחדות או כאב, הוא יזדהה עם הפעוט הסורי שטבע והופיע בכל תמונות רשתות הנאורות. אתו הוא יזדהה, שכן, אלמלא-כן, ימצא את עצמו מקוטלג כ'לאומן' ו'רשע' ומי רוצה לאבד חבריו בשל כך. אבל אתה אדון פשוט-עם, גופתך לא תופיע בנאורות-NN, היא כבר נשכחה, ולבי-לבי, עוד לא מתת! הפריפריה והמרכז רחוקים מאוד, גם אם פחות מ-10 ק"מ מפרידים ביניהם. ואין יותר שום חוט משולש שיחבר ביניכם.
עובדה מספר 3: אח-שלו ואחות-שלו, חיילי צבא הלקיקה ל'נאור'. חשבתם שמדים לגופכם ונשק בידיכם. חשבתם שאתם כוח-המגן של העם היהודי, אותו שומר חומות שאצ"ג תאר לרוח אמו. ובכן, נקרעו בגדיכם במסדר בושה. דרגותיכם לא תעטרנה את הכתף. כדרייפוסים כולכם נשללתם מכבודכם בגלל פחד משתק, חרדה מכוח.
עובדה מספר 4: תושבי העוטף. גיבורי החוסן, אפוד המגן, שריון סופג וקו החזית. כמה סופרלטיבים. בזמנו, גם תושבי נצרים ואחרים זכו לחלקם. אל-חשש, גורלם וגורלכם לא רחוק יהיה, אולי בבתיכם תשבו. אבל תתהו כיצד זה הגיבורים(שהנכם) זוכים ליחס אדיש למול למשל בלאק-פריידי, ומהי הרקטה שנחתה בשדרות או נתיבות לעומת כניסתה של רשת אופנה בינ"ל חדשה? אינני מדבר למזוכיסטים שביניכם שיצביעו למפלגת דקדנס כמר"ץ, אשר במדיניות שתקדם ובערכים שתגשים תגרור עליכם עוד ועוד סבל – מזוכיסט אין לגאול מסטייתו – אולם אתם, שדרותנ'יקים ונתיבותנ'יקים – אתם, לבי דואב למראה סבלכם. הוא שקוף ונעלם, קורבן לניכור האליטות מעמן וחרדתן ממחיר שימורה של הרפובליקה: כוח אלים!
עובדה מספר 5: חבריי בת"א, בני הדור הצעיר, עתיד האליטה, בלעו תעמולה ערבית גסה על מסגדים שרופים ואבנים שיהודים מיידים. אתם בחרתם למה להאמין כי הרי 'אני' הוא 'רשע' ולמדתם 'חשיבה ביקורתית' כדי כך שתעמולה האוריינט משעשעת אותכם כתעלול של קוסם או מופע של מאלף קופים ודובים. אתם השפלים-שבשפלים, נטולי כל קשיחות בעצמותיכם. תאמינו לרוצחיכם לפני שתסכימו לפעול בכוחכם – אם ברנר ראה באחד ויחיד עצמאי מגלותו כסיבה שבשמה ראוי היה שנברא כל המפעל הציוני. הרי אתם ההוכחה שאולי המפעל לא ראוי היה מלכתחילה.
לו רק ניצח א.ד גורדון בקרב על הערכת עצמנו...
